מחלקת החנינות במשרד המשפטים פרסמה היום (חמישי) את המלצתה על בקשת החנינה של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"הבקשה שלפנינו תקדימית וחריגה ביותר. מר נתניהו מבקש מנשיא המדינה להפעיל את הסמכות הנתונה לו בחוק יסוד: נשיא המדינה, וזאת בדרך של הפסקה וסיום של ההליך הפלילי המתנהל נגדו בבית המשפט, בטרם יגיע להכרעה שיפוטית. יתר על כן, מר נתניהו מבקש כי נשיא המדינה יפעיל את סמכות החנינה מבלי להודות במעשה עבירה כלשהו. לשני נתונים מצטברים אלה אין תקדים במשפט הישראלי", כתבה המחלקה.
"נקודת הייחוס הרלוונטית היחידה לבקשה דנן מצויה לכאורה בפרשת קו 300, שבה ניתנה חנינה לאנשי השב"כ, וכן בפסק הדין בבג"ץ ברזילי שעסק בעניין זה. אולם, כפי שהובהר לעיל, צבר משמעותי של יסודות ורכיבים שעמדו ביסוד החלטת נשיא המדינה להעניק חנינה בפרשת קו 300, ואשר הכווינו את שיקול דעתו של בית המשפט בהחלטתו במסגרת בג"ץ ברזילי, אינם מתקיימים במקרה שלפנינו. העמקה בהשוואה בין שתי הפרשות מעלה כי למעט העובדה ששתי בקשות החנינה הוגשו בטרם הרשעה, השונה ביניהן עולה על הדומה".
בקשתו של מר נתניהו מוגשת בעיצומו של הליך המתנהל בבית המשפט, להבדיל מהחנינה בפרשת קו 300 שניתנה בשלב שלפני פתיחת החקירה במשטרה; היא מוגשת ללא הסכמת היועץ המשפטי לממשלה; ללא פרישה (בשונה מפרישת ראש השב"כ בפרשת קו 300); כאשר על פני הדברים קיימת חלופה משפטית בדמות עיכוב הליכים; וכאמור, ללא הודאה כלשהי במעשים המיוחסים בכתב האישום.
היעדרה של הודאה מטעם מר נתניהו אינו עניין של מה בכך. כאמור, ניסיונה המצטבר של מחלקת החנינות בטיפול בבקשות חנינה שהובאו לפתחה לאורך עשרות שנות פעילותה מלמד כי הודאה וחנינה כרוכות זו בזו.
על רקע זאת אנו מוצאים כי קיים קושי של ממש לקבוע שסמכות החנינה הקבועה בחוק יסוד: נשיא המדינה חלה במקרה דנן. גם אם נניח שסמכות החנינה חלה במקרה מסוג זה, הרי שהפעלתה בעניינו של מר נתניהו עלולה לגרום לפגיעה בעקרון השוויון בפני החוק - פני דל ופני גדול כאחד. הדברים נכונים ביתר שאת לנוכח העובדה כי בפרשת קו 300 ניתנה חנינה לכל המעורבים, ואף לא אחד מהם עמד לדין, באופן שעקרון השוויון לא נפגם. לעומת זאת, בעניינו של מר נתניהו, משפטם של הנאשמים האחרים צפוי להימשך.
לנוכח מעמדו הרם של מר נתניהו, פגיעה כה משמעותית בעקרון השוויון ובעקרון הפרדת הרשויות, לצד היעדר הכרעה ברורה בשאלת האשם מחד גיסא והטענות המועלות בבקשה על אודות התנהלות חריגה ופסולה של גורמי החקירה והתביעה מאידך גיסא עלולה לגרום לפגיעה קשה באמון הציבור במוסד החנינה ובמוסד הנשיאות כאחד, ואף להעמיק את הקרעים והקיטוב בין חלקי החברה השונים במדינה.
נזכיר אף כי הבקשה מושתתת על טענות בדבר אינטרסים ציבוריים רחבים, לבר-משפטיים, שחלקם אינם ניתנים למדידה. כמו כן, מרבית הטענות אודות ההשלכות החיוביות שיש בהענקת חנינה הן בגדר הערכה בלבד, שאמיתותה יכולה להתברר רק בדיעבד. אין בידי מחלקת החנינות כלים מקצועיים, מדידים ואמפיריים על מנת לאמוד את האתגרים המדיניים והביטחוניים של מדינת ישראל כפי שהם מוצגים בבקשה, להעניק להם את המשקל הראוי ולאזנם אל מול אינטרסים ציבוריים אחרים. כך גם אין בידי מחלקת החנינות כלים מקצועיים להעריך באופן אמפירי את השלכות הענקת החנינה למר נתניהו על המצב החברתי בישראל.
הבקשה אף איננה פורשת, כנטען בנימוקיה, את מלוא המידע הקשור באתגרים המדיניים והביטחוניים, כך שבפני מחלקת החנינות חסרה התמונה המלאה והכוללת. מידע זה, כך נטען בבקשה, מצוי בפני נשיא המדינה. אשר על כן, על יסוד התשתית העובדתית והמשפטית ומערכת הנסיבות הכוללת המונחות לפנינו, לא נוכל לקבוע כי סמכות החנינה הקבועה בחוק יסוד: נשיא המדינה חלה במקרה דנן. כמו כן, לא נוכל להמליץ לנשיא המדינה לנקוט בצעד חריג ומרחיק לכת של הפעלת סמכות החנינה בדרך של הפסקת ההליך המשפטי המתנהל נגד מר נתניהו.