לכבוד יום האישה הבינלאומי החל היום (ראשון), פרסם צה"ל נתונים המעידים על שינוי משמעותי בשילוב נשים בכוחות הלוחמים ובמערכה הנוכחית. כיום כ-21.2% מהכוחות הלוחמים מורכבים מנשים, לעומת 7.2% בלבד בשנת 2015. העלייה החדה מתאפשרת בין היתר בעקבות פתיחת יותר מ-90% מהתפקידים בצה"ל לנשים. במערך ההגנה האווירית, שלו תפקיד מרכזי במבצע "שאגת הארי", כ-50% מהלוחמים הן נשים. גם במילואים מורגש השינוי, כאשר כ-20% ממשרתי המילואים שגויסו למערכה הן נשים.
הנתונים ממשיכים גם בשורות הקבע. נכון לשנת 2025 נשים מהוות כ-35% מכלל משרתי הקבע בצה"ל. בדרגות הבכירות יותר השיעור נמוך יותר אך עדיין בעלייה מתמדת: כ-24% מדרגת סא"ל ומעלה הן נשים, וכ-15% מדרגת אל"ם ומעלה.
גם בחילות השונים הנתונים משקפים את המגמה. בחיל הים פועלות כיום 25 מפקדות בוגרות קורס חובלים הלוקחות חלק במבצע "שאגת הארי", ולצדן כ-130 לוחמות ימיות המשרתות בספינות הטילים. במהלך המבצע כ-40% מהמשרתים בעולמות המודיעין, התכנון, השליטה והכוונת האש בחיל הן נשים.
בחיל האוויר משתתפות כ-30 לוחמות בצוותי האוויר, ובסך הכול פועלות בחיל כ-5,000 נשות מילואים. גם באגף התקשוב נרשמת נוכחות משמעותית, כאשר יותר מ-40% מהלוחמים בגדוד הלוחמה האלקטרונית הן נשים.
אבל מאחורי הנתונים נמצאות גם הפנים של הלוחמות עצמן. כהן, שנמצאת כעת באמצע פעילות מבצעית בדרום, מספרת כי רגע לפני הראיון בוואלה יצאה מחיפוש מבצעי.
כהן פועלת במסגרת המשמר הלאומי בדרום, יחידה שנמצאת בחזית המאבק בפשיעה החמורה בנגב. "אנחנו מתעסקים בפשיעה ביום יום", היא מסבירה. "מקבלים מידע על מקרי רצח, סמים, הברחות אמל"ח. המטרה שלנו היא לסכל ולתפוס את החשודים".
לצד האתגרים המבצעיים, היא מודה כי עצם העובדה שהיא אישה בשטח עדיין מורגשת לעיתים. "אני מרגישה שמתייחסים אליי שונה כאישה", היא אומרת בכנות. "לא תמיד קל, במיוחד מול המגזר הערבי.
קשה להם שאישה מפעילה עליהם סמכות. אבל אני נפועלת כמו לוחמת. אין שום הבדל בין לוחם ללוחמת".
את תחילת הדרך עשתה לצד אחותה התאומה נועה. השתיים עברו יחד את הטירונות ותכננו להמשיך גם לקורס מ"כים. אלא שאז הגיע 7 באוקטובר.
"באותו יום אחותי התאומה נפצעה בשטח", היא משחזרת. "אני בדיוק שמעתי בקשר שיש לוחמת מג"ב שנפצעה. הרגשתי בגוף שזו היא". הפציעה של אחותה טלטלה אותה. "בהתחלה הייתי בהלם. בשבוע הראשון רציתי לצאת מהצבא. חלק חשוב בחיים שלי נפצע".
אבל מהר מאוד קיבלה החלטה אחרת. "התאפסתי על עצמי ואמרתי שלא מעניין אותי כלום. אני אעשה הכל כדי לצאת לקורס מ"כים. רציתי לתפוס פיקוד". מאז אותו יום, היא מספרת, משהו בה השתנה. "רציתי לקחת יותר משימות וליזום. בסוף הצלחתי להיכנס לתפקיד של מפקדת ולוחמת, וחתמתי קבע לפני שנה וחצי במשמר הלאומי".
במהלך מבצע "שאגת הארי" מצאה את עצמה גם בזירות קשות בעיר שלה. "בבאר שבע הגעתי לזירה והכאוס היה מטורף", היא מתארת. "צרחות ובהלה. נכנסתי לדמות של הלוחמת, לקחתי נשימות ארוכות והבנתי שמסתכלים עליי כאילו אני המגן שלהם".
ברגעים כאלה, היא אומרת, אין זמן לחשוב. "ניגשתי לאנשים, תפסתי להם את היד, אמרתי להם שאנחנו כאן איתם. אלו אנשים שהוציאו אותם מהבית וזה לא פשוט".
החוויה הזו, לדבריה, שינתה אותה. "מה-7 באוקטובר חוויתי דברים קשים יותר. ככל שהזמן עובר אני מתחזקת ומתחסנת. פחות חושבת, יותר מתפקדת".
הזינוק במספר הנשים בלחימה, היא אומרת, מורגש היטב גם בשטח. "אני חושבת שכוח נשי חשוב מאוד. תמיד מצפים מגברים לעשות את התפקידים הקשים, אבל כשנשים נמצאות שם רואים שיש לנו כוח ועוצמות". לדבריה, נשים מביאות גם זווית אחרת לפיקוד ולקבלת החלטות. "אנחנו מעורבות יותר בקבלת החלטות. לפעמים החשיבה שלנו אפילו יותר טובה. אנחנו נותנות את הטאץ שלנו, לפעמים דווקא בדברים הקטנים".
בבית, התמיכה מלאה. "אמא שלי שוטרת במשטרה אז מבחינתה זו גאווה גדולה. גם אבא שלי מאוד מרוצה. זה משהו שהם השרישו בנו מילדות, לתת ולעזור, במיוחד במדינה כמו שלנו". בעתיד היא כבר יודעת לאן היא רוצה להגיע. "התפקיד הבא שאני מייחלת אליו הוא להיות מדריכת כשירויות במשטרה".
ולנערות שמסתכלות עליה מהצד יש לה מסר ברור: "אל תחשבי פעמיים. תלכי עם הלב שלך. אם את מרגישה צורך לעזור ולהגן, זה חלום שאפשר להגשים. אנחנו בהחלט יכולות ומסוגלות".