מאהר חטאר הוא חלל צה"ל הראשון ממג'דל שמס שבצפון רמת הגולן. חטאר, בן 32, נשוי ואב לשני ילדים. ביישוב מספרים כי האירוע שגרם לו לרצות להתגייס לצה"ל היה טבח 12 הילדים במגרש הכדורגל במג'דל שמס ביולי 2024. לפני כן, חטאר נמנה עם חברי כיתת הכוננות שקמה ביישובו בשנים האחרונות, והוא מסמל את תהליך ההתקרבות והישראליזציה שעובר על רבים מקרב התושבים הדרוזים ברמת הגולן.
הדרוזים ברמת הגולן עוברים בשנים האחרונות תהליך של התקרבות למדינת ישראל, לאחר שהיסטורית היו נאמנים לסוריה - המדינה ששלטה ברמת הגולן עד 1967 ושבה מתגוררים קרובי משפחתם. התהליכים החברתיים החדשים כוללים השתלבות אזרחית בישראל, אך יש להם גם ניצנים של השתלבות ביטחונית.
כבר לפני כחמש שנים החלו צעדים ראשונים של חבירה לצה"ל, בעיקר על רקע מגפת הקורונה והמעורבות של חיילי פיקוד העורף במתן סיוע ועזרה. בהמשך יצאו תושבים לקורסים קצרים בצה"ל, שלאחריהם נחשבו כחיילי מילואים המגויסים בשעת הצורך לשורות פיקוד העורף. אותם חיילי מילואים אכן גויסו לאחר שבעה באוקטובר לכיתות כוננות שקמו ביישובים, והיוו שינוי משמעותי בנוף המקומי - בני המקום שנחשבים חלק מכוחות הביטחון של ישראל.
הזעזוע מטבח 12 הילדים במג'דל שמס חיזק את הקשר והאמון בזרועות הביטחון - צבא ומשטרה. בהמשך העמיק הקשר נוכח הסיוע שהגישה ישראל לדרוזים בסוריה, שמרביתם בני משפחותיהם של הדרוזים החיים בגולן הישראלי.
בעבר הייתה התנגדות גדולה לכל צעד של התקרבות ושיתוף פעולה עם מדינת ישראל. ההתנגדות הגיעה לידי כך שמי שקיבל תעודת אזרחות והביע הזדהות עם ישראל, סבל מחרם דתי. גם כעת יש המתנגדים למגמת הישראליזציה. כך, לדוגמה, לפני חמש שנים, כשהוקמה תערוכת נשק ליד היישוב מסעדה, היו שיצאו נגדה. בין השאר כתב סודקי אל-מקת, לשעבר אסיר ביטחוני: "לא למיליטריזציה של החינוך בגולן", נוכח הטענה כי הרשויות המקומיות הדרוזיות בגולן מתכוונות להביא את תלמידי בתי הספר לתצוגה. "רוצים לעשות תערוכה של כלי הרג ופשעים, ורוצים להביא את תלמידינו להשתתף בתיאטרון הבגידה הזה. אל תשלחו את ילדיכם", הוסיף אז אל-מקת, שאף ערך הפגנה שבה השתתפו מעטים. גם אנשי הדת הדרוזים בגולן קראו אז להחרים את התצוגה ולא להשתתף בה.