במשך מאות שנים, מיקומו של ארון הברית - התיבה המצופה זהב שבתוכה הונחו לוחות הברית - נחשב לאחת התעלומות הגדולות והמרתקות ביותר בהיסטוריה היהודית. החפץ הקדוש, שסימל את הנוכחות האלוהית בקרב עם ישראל, נעלם מדפי ההיסטוריה לפני יותר מ-2,500 שנה, סביב חורבן בית המקדש הראשון. ההיעלמות הזו הציתה אינספור תיאוריות לגבי המקום שאליו הוברח הארון - החל מאתיופיה, דרך זימבבואה ועד לאירלנד (וכמובן איפשהו בישראל).
אלא שכעת, תיאוריה חדשה ומדהימה טוענת כי ארון הברית עשוי להיות מונח לו במרחק של אלפי קילומטרים מאיתנו, באחד המקומות המבודדים ביותר על פני כדור הארץ - קבור עמוק בג'ונגלים של איי שלמה. על פי המסורות המקומיות באי מליאטה (Malaita), גולים מישראל הקדומה נשאו את השריד הקדוש מעבר לאוקיינוס במסע אפי של כ-13 אלף קילומטרים בסירות קאנו. קבוצות מקומיות מאמינות כי הארון הוסתר בסופו של דבר בתוך מקדש אבוד שעוצב בהשראת בית המקדש של שלמה המלך, ונבנה אי שם באזור ההררי והפראי של האי.
מגן דוד ותפילות בעברית בקצה העולם
התיאוריה אולי נשמעת דמיונית, אך רמזים תרבותיים מסוימים שם לא מפסיקים לסקרן חוקרים. על פי הדיילי מייל, בחלקים מאיי שלמה, ידוע כי המקומיים שרים תפילות בעברית, משלבים מילים מעברית בשפתם ועונדים שרשראות עם מגן דוד. באזור הצפוני של מליאטה, ישנן קבוצות המאמינות שהארון עצמו עדיין קבור תחת אדמתם. האגדות המקומיות מדברות על מקדש שמסתתר לו ביער הגשם הסבוך, שבו התושבים הקדומים נהגו לקיים טקסים הדומים לפולחן היהודי שהיה נהוג בירושלים, וישנם תושבים שאף טוענים כי הם יודעים היכן בדיוק מסתתרים אותם שרידי המקדש.
כפי שמתואר בתנ"ך, ארון הברית נישא על ידי בני ישראל במדבר, ולאחר מכן הוצב בקודש הקודשים בבית המקדש. התיאוריה של איי שלמה מרחיקה את החיפושים מהמזרח התיכון יותר כמעט מכל השערה אחרת, שכן הארכיפלג המרוחק, המורכב מכאלף איים בדרום האוקיינוס השקט, נראה כיעד בלתי סביר למסע בעת העתיקה. למרות זאת, בקרב דוברי שפת הטו'אבאיטה (To'abaita) בצפון האי, האמונה כי אבותיהם הם צאצאים של אחד מעשרת השבטים האבודים הפכה לעובדה מוגמרת ולחלק בלתי נפרד מזהותם הרוחנית.
המסע של עשרת השבטים
מספר תנועות מקומיות אימצו את הרעיון, כשאחת הבולטות שבהן נוסדה בשנות ה-80. מאמיניה סבורים שאבותיהם יצאו מארץ ישראל לאוקיינוס השקט לפני אלפי שנים, והביאו איתם אלמנטים מהאמונה היהודית. החוקר יאפ טימר (שחיבר את המאמר המחקרי "בונים את ירושלים בצפון מליאטה שבאיי שלמה"),מעריך כי ישנם מאות חסידים פעילים ואלפי אוהדים לתנועה. עבור רבים מהם, הקשר לישראל אינו בהכרח קשר דם ישיר, אלא הזדהות עמוקה עם ההיסטוריה המקראית, כשהם מפרשים את הביטוי התנ"כי "קצה הארץ" כהתייחסות למקומות מרוחקים כמו האיים שלהם.
טרי בראון, איש כמורה מקומי שהלך לעולמו לאחרונה, הסביר בעבר כי האמונה משקפת ניסיון לחבר בין המסורות המקומיות לסיפורי התנ"ך: "הם קוראים בספר דברי הימים על השבטים השונים, מוצאים שושלת יוחסין שמסתיימת בשבט אבוד, וטוענים שהיא ממשיכה דרך אבותיהם". האמונה הזו אפילו הובילה ליצירת סרט תיעודי שחקר שרידי אבנים הפזורים ביערות הגשם בטענה כי מדובר בחורבות המקדש האבוד.
למרות הטענות הדרמטיות, רוב ההיסטוריונים והארכיאולוגים נותרו ספקנים מאוד לגבי האפשרות שארון הברית חצה את האוקיינוס השקט, ועד כה לא נמצאה שום ראיה פיזית הקושרת בין מליאטה לישראל הקדומה. עם זאת, האמונות הללו ממשיכות לרתק חוקרים.
עבור המאמינים באי, האפשרות שארון הברית הקדוש מסתתר לו אי שם בהרים שלהם היא הרבה יותר מסתם תעלומה היסטורית - זהו סיפור שמחבר אותם לאחד הסמלים הקדושים והעוצמתיים ביותר של העם היהודי, ולשריד שחסרונו מורגש כבר אלפי שנים.