ראשיתו של המבצע המשולב שאגת הארי וזעם אפי, שבו משלבות ידיים ישראל וארה"ב, לראשונה בהיסטוריה, ונלחמות כנף אל כנף מעל שמי איראן, החלה להתבשל בראשו של בנימין נתניהו כבר אחרי המתקפה הישראלית באיראן באוקטובר 2024. למרות היעדים המוגבלים שנקבעו אז, במתקפה אווירית שהיוותה למעשה תגובה לירי הטילים של איראן על ישראל שלושה שבועות קודם לכן, הצלחת המבצע, ובעיקר העובדה שאיראן התגלתה במערומיה, ככזו שההגנה האווירית שלה למעשה לא ממש קיימת, חיזקה אצל נתניהו את התחושה שאיראן חלשה משחשב וכי אחרי שנים כה רבות של דיפלומטיה, סנקציות, בידוד עולמי ומשאים ומתנים אינסופיים, שהניבו אפס תוצאות, אפשר וצריך לפרק את האיום הזה בכוח הזרוע. לפני שיהיה מאוחר מדי.
כך הלך ונרקם מבצע עם כלביא, שהתמקד באיום המיידי - הנשק הגרעיני. זה לא שהוא לא חשב כבר אז על רעיון החלפת המשטר. היה ברור עוד לפני מלחמת 12 הימים שלא יהיה תחליף לכך ולעקירת הבעיה משורשה. אבל סדר היום של דונלד טראמפ באותם ימים היה שונה. חיזוק הקשר עם מדינות המפרץ והכסף הגדול שברשותן העסיקו מאוד את נשיא ארה"ב בחודשים הראשונים לכהונתו, ולמרות הפצרות ישראל להצטרף, הדבר היחיד שהיה מוכן לו - הוא לתת את מכת הסיום. דקה אחרי ששיגר את "מטוסי ה־B2 היפהפיים שלנו", כפי שקרא להם, דרש טראמפ לעצור הכל וכפה למעשה על הצדדים הפסקת אש.
אבל גם אחרי המבצע המוצלח ההוא, לנתניהו היה ברור שההמשך לכך בוא יבוא. והוא יהיה מהר משחושבים. לא ברור אם טראמפ אמר לו ישירות או שהדבר נודע בדרך אחרת, אבל הנחת העבודה של נתניהו וכל הצמרת המדינית שעסקה בזה, הייתה שטראמפ כבר החליט למעשה לגמור את משטר האייתוללות והוא רק מחכה לשעת כושר לכך.
אלה לא המפגינים, לא שיקום הגרעין וגם לא המו"מ שהתפוצץ. ההחלטה גמלה בליבו כבר בספטמבר 24', כשניצל באמצעות פעולת סיכול של ה־FBI מניסיון התנקשות בו על ידי המשטר האיראני באמצעות רחפן, על אדמת ארה"ב בפלורידה. כבר אז, אומרים גורמים ישראליים, החליט טראמפ שאם יחזור לשלטון, ישתמש בכוחו כנשיא המעצמה הגדולה בעולם כדי לגמור את אלה שניסו לחסלו. חודשיים אחר כך נבחר טראמפ ושעון החול של המשטר באיראן החל להיגמר.
כן, נתניהו ידע. הוא ידע שטראמפ הולך על זה, גם כשבתקשורת ובהצהרות שונות דיבר אחרת. הוא ידע מתי זה יקרה, כשהפרשנים באולפנים בישראל ליהגו את עצמם לדעת, שטראמפ לא איתנו, והוא בכלל מעדיף מו"מ ודיפלומטיה, ושמה שמעניין אותו זה הגרעין בלבד ולא הדברים האחרים. הוא ידע גם איך זה יקרה ומהם היעדים המשותפים שישראל וארה"ב יתקפו יחד, כשאותם פרשנים ידעו להסביר שטראמפ יעדיף את סעודיה, קטאר וטורקיה, שמפצירות בו לא לתקוף, מאשר את נתניהו, שמנסה לשכנע אותו שכן.
גם אחרי שהחלה כבר ההתקפה, עלי חמנאי חוסל, וישראל וארה"ב היו בשליטה מוחלטת בשמי איראן, המשיכו אותם שוכני אולפנים - במקום להודות שטעו - לברבר על טראמפ שעומד לתת ברקס מעליב לנתניהו, לעצור את המבצע, להודיע לישראל שתמשיך לבד, ושאר פטפוטים נטולי כל אחיזה. נתניהו שומע את כל אלה ומתעלם. לאנשים האלה אין שמץ של מושג. אף פעם לא היה להם. הדבר היחיד שעומד לרשותם הוא נהמת לב ומיקרופון כדי שכולם ישמעו אותה.
בניגוד לדברים שאמרו בשנים האחרונות על נתניהו כמעט כל ראשי מפלגות האופוזיציה, על כך שהוא הרבה לדבר בנושא האיראני אבל מיעט לעשות, מתקפה ישראלית על מתקני הגרעין של איראן עמדה ברצינות על הפרק כבר ב־2010. אלא שאז, כשנוכחו לדעת ראשי מערכת הביטחון שנתניהו ומי שהיה שר הביטחון אהוד ברק רציניים מאוד בכוונתם, ותוכניתם כבר קרמה עור וגידים - הם עשו כל שביכולתם לטרפד את המתקפה הצפויה, בחושבם שבכך ימנעו אסון גדול לישראל.
קצינים בכירים וראשי המערכת תדרכו עיתונאים בדבר הסכנה הגדולה הצפויה, ומאמרים שלמים בנושא המתריעים בפני מה שהוצג כהרפתקנות חסרת אחריות של השניים מילאו את דפי העיתונים. אבל נתניהו וברק לא הרפו והורו להמשיך את ההכנות. בנובמבר 2012, אחרי שניצח את ציפי לבני בבחירות לראשות מפלגת קדימה, בחר שאול מופז להשיק את קמפיין הבחירות שלו עם הסיסמה: "ביבי יסבך אותנו" על רקע אילוסטרציה של פטרייה גרעינית, כחלק מאותו המסר.
השיא היה כשמאיר דגן ז"ל, כראש המוסד, נסע להיפגש עם בכירים אמריקאים בממשל ברק אובמה ושכנע אותם להטיל וטו מוחלט על פעולה צבאית ישראלית באיראן. דגן טען באוזניהם שבישראל מכהנת הנהגה חסרת אחריות וכי המניע המרכזי של נתניהו למתקפה צבאית באיראן הוא שיקולים פוליטיים. גם הרמטכ"ל גבי אשכנזי ותמיר פרדו, שהתמנה לראש המוסד ב־2011, תמכו בדעתו של דגן ואף הביעו אותה בפומבי.
דברי ההבל חסרי האחריות והקמפיין התקשורתי שהובילו במחשכים - הביאו לגניזת התוכנית. כבר במהלך מבצע עם כלביא, שבו הוכח שחיל האוויר מסוגל תוך זמן קצר לעשות בשמי איראן כבתוך שלו, ומבלי שהמשטר מצליח להתמודד מולו אפילו באופן מינימלי, הובהר עד כמה הערכותיהם היו שגויות. ומי שנהג בחוסר אחריות, שלא לומר הפקרות, היו הם עצמם. המבצע הנוכחי בשמי איראן רק מעניק משנה תוקף לדברים.
כאמור בשנים שלאחר מכן הרבו ראשי האופוזיציה להפוך את הנושא האיראני לכלי להתנגחות בנתניהו, על כך שלא תקף אלא רק דיבר. היה זה נפתלי בנט שאמר במהלך המלחמה הנוכחית, שכאשר הגיע ללשכת ראש הממשלה הוא חיפש את התוכניות ההתקפיות נגד איראן שהותיר נתניהו, אך מצא "את כל המגירות ריקות". יאיר לפיד טען כי "נתניהו רק דיבר, אך לא בנה את היכולות הצבאיות לתקיפה משמעותית". הוא אף קבע כי "אני הייתי יותר קיצוני מנתניהו בנושא האיראני".
בני גנץ האשים את נתניהו בכך ש"הביא לשפל ביחסים האסטרטגיים עם ארה"ב ולהחלשת הארכיטקטורה האזורית שבנינו מול איראן". בהזדמנות אחרת אמר כי "נתניהו צווח 'איראן, איראן, איראן' ולא עוסק בבעיות". יו"ר ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן תקף את ראש הממשלה באחת ההאשמות המנותקות והתלושות מהמציאות שניתן, כשהודיע כי "חידוש היחסים בין איראן לערב הסעודית הוא כישלון אישי של נתניהו.
אנחנו רגילים שנתניהו תמיד מאשים את הסובבים, אבל ההתפתחות הדרמטית ביחסים בין איראן לסעודיה היא כישלון מהדהד הרשום על שמו בלבד". הוא הוסיף כי "התגרענות איראן - כישלון מהדהד של נתניהו. אחרי מסע יחסי ציבור ממושך של נתניהו, האמת בניהול סוגיית איראן מתפוצצת בפניו ובפניה של מדינת ישראל".
אף שנתניהו מעריך שהפעולה הצבאית תסתיים בכי טוב, וכנראה גם בהפלת המשטר ואולי אפילו עם הסכם שלום בין איראן עם הנהגתה החדשה לבין ישראל, נכון לעכשיו כוונתו להפוך את העניין לנושא תֶמֶך בבקשתו מהציבור להיבחר מחדש בבחירות הקרובות, אך לא לנושא העיקרי.
נתניהו הבין כבר אחרי הקורונה שאי אפשר לצפות שהישג בינלאומי גדול וחשוב ככל שיהיה יביא לניצחון ודאי בבחירות. על בשרו חווה איך ההישג הלא ייאמן של הבאת החיסונים ויציאה ממגבלות המגיפה, כמדינה הראשונה בעולם ובניגוד לכל הערכה אפשרית, לא מספיק כדי לזכות שוב בתמיכת הציבור.
זמן קצר אחרי שהצליח לעקוף את כל המדינות על פני כדור הארץ, ולשכנע את מנהלי חברות התרופות להזרים דווקא לישראל את החיסונים ימים אחרי שקיבלו את האישורים הנדרשים ממנהל התרופות של ארה"ב, הודח מראשות הממשלה על ידי בנט ולפיד - שלא הפסיקו לסנוט בו לאורך כל הדרך על כך שקמפיין החיסונים שלו הוא הונאה ציבורית שלא תתקיים. הציבור קיבל את החיסונים, השתחרר לחלוטין מהמגבלות, גדש את שדה התעופה בהמוניו, אבל בחר באלה שלא נקפו אצבע.
ראש הממשלה מעריך שכך יהיה גם כעת. ולכן מערכת הבחירות תוקדש ברובה להחרפת המתקפה נגד מערכת המשפט והבטחה להצרת צעדיה בממשלה הבאה, אם ירכיב אותה. בניגוד לעניין האיראני, שעד שייפתחו הקלפיות יהיה ככל הנראה כבר מעשה עשוי, בנושא הטיפול במערכת המשפט ניצבת בפני ממשלתו הבאה עבודה רבה.
מאז הוכרזה הרפורמה על ידי יריב לוין לפני יותר משלוש שנים, המצב בתחום הזה רק החריף. מערכת המשפט, בהובלת יצחק עמית וגלי בהרב מיארה, המשיכה וממשיכה לבלוע לתוכה כל סמכות שלטונית אפשרית. אם יש דבר שמסוגל להניע לקלפיות את ההמונים, תוך התחייבות להמשיך ברפורמה ובהחזרת השליטה לדרג הנבחר - זה הנושא הזה.
בינתיים הצליח ראש הממשלה, כפועל יוצא של המבצע הצבאי והנחיות פיקוד העורף, להיפטר באופן זמני מההתעסקות הקואליציונית בכנסת, שכנראה לא תחזור כבר לעבוד עד ליציאתה באופן רשמי לפגרת האביב, כשבינתיים היחיד שיכול להורות על כינוסה גם במהלך החופשה כדי להעביר את הדברים שבהם הוא מעוניין, זה הוא עצמו.
חוק הגיוס, אישור התקציב והקמת ועדת חקירה לאומית - יזכו לכינוס פגרה מיוחד להביא לאישורם, בעוד הצבעות אחרות יידחקו לכנס הקיץ, אם וכאשר הממשלה לא תיפול בינתיים. המלחמה באיראן ובלבנון, ובהמשך חידוש המלחמה הצפוי בעזה, הביאו לדחייתם של עניינים מטרידים נוספים כמו ההליכים בתוך הליכוד, כשעתירות ודרישות שונות כמו כינוס הוועידה ואפילו הפריימריז להרכב הרשימה לכנסת ייאלצו לזוז הצידה בחסות המלחמה.
בניגוד לעניין עזה, שאליה כיוון העולם כולו שבע עיניים חודרות ולא פעם ביקורתיות, מה שגרם לישראל לנצור את נשקה אל מול ארגוני הטרור גם אחרי שחרור כל החטופים, וגרם למתחים לא מעטים בין ראש הממשלה לשר הביטחון, שפיזר איומים והבטחות שלא היו לרוחו של ראש הממשלה, הפעם, במתקפה על איראן, נתניהו מביע שביעות רצון גדולה מתפקודו והתבטאויותיו של ישראל כ"ץ.
כל התבטאות, מתלהמת ולוחמנית ככל שתהיה, ערבה לאוזניו של נתניהו, כשהוא, בידיעה שטראמפ לצידו, חש משוחרר מאילוצי הקהילה הבינלאומית וממחויבויות הדיפלומטיה. אף שביומו הראשון של המבצע נשאו השניים שתי הצהרות מצולמות נפרדות, אין הדבר מעיד על מתיחות או אי־שביעות רצון של ראש הממשלה משר הביטחון ממפלגתו, אלא דווקא על תיאום עמדות ואילוץ שנבע מהעובדה שהשניים שהו פשוט במקומות שונים, כשכל אחד ניהל את גזרתו.
מאז ועד היום היה לשניים לו"ז משותף נרחב, בהתייעצויות ודיונים סגורים ומצומצמים שנמשכו שעות ארוכות. בתנאים הנוכחיים, שבהם הלו"ז הצבאי פוגש את זה הפוליטי, ערב הפריימריז בליכוד שבהם יילחם כ"ץ על מקומו הגבוה ברשימה, יש לכך משמעות רבה.