הטילים בשמיים והרופאים מתחת לאדמה: כך פועלים בתי החולים בזמן מלחמה

בשבוע האחרון עם החרפת האיומים על העורף הישראלי והחשש מפגיעות ישירות במרכזי אוכלוסייה, כלל בתי החולים בישראל עברו למצב חירום. מחלקות שלמות הועברו למתחמים ממוגנים תת-קרקעיים, חדרי לידה וחדרי ניתוח הוקמו בתוך חניונים, ומערכים רפואיים שלמים נערכים לתרחיש הקשה ביותר של המלחמה מול איראן וכעת גם לבנון, אירוע רב נפגעים בהיקף גדול.

יצאנו לסיור בין שלושה מבתי החולים במרכז הארץ- שיבא בתל השומר רמת גן, איכילוב בתל אביב ו-וולפסון בחולון, כדי לראות כיצד נראית מערכת הבריאות כשהיא ממשיכה לפעול גם בזמן מלחמה.

במרכז הרפואי שיבא, הגדול בישראל, המעבר למתחמים הממוגנים הפך כבר למבצע מתורגל היטב. מדובר על חמישה מתחמי ענק מפוזרים מתחת לאדמה, כאשר כמעט כל המחלקות ירדו מתחת לפני הקרקע.

הכניסה למתחם התת קרקעי נמצאת כחלק מאתר בנייה גדול שהוסב למתחם ענקי שיכול להכיל כ-1000 מטופלים באירוע חירום. כמה דקות הליכה פנימה כבר ברור שזה משהו אחר לגמרי: מיטות אשפוז, עמדות טיפול, מכשור רפואי מתקדם ועיר אוהלים אחת גדולה שמחולקת לפי סוגי המטופלים.

אינה אוסטרוביץ, מרכזת האחיות באגף לבריאות המוח והעצבים, מובילה אותנו בין העמדות. "כשהגענו בבוקר לא היה פה כלום", היא מספרת. "לא חשמל, לא תקשורת ולא ציוד רפואי. בלילה שלפני כן הקימו את האוהלים, ובבוקר צוותי הלוגיסטיקה חיברו הכול, חשמל, מים, תקשורת, וחלק חשוב ביותר מיזוג אוויר".

בתוך שעות ספורות הופך החניון למעין בית חולים חדש. ציוד רפואי מורד למטה לפי סוגי המטופלים: מיטות לחולים מורכבים, מכשירי ניטור, בלוני חמצן, משאבות תרופות וציוד נוסף. "הכול מתוכנן מראש", היא אומרת. "אנחנו יודעים בדיוק איזה ציוד יורד ולאן. יש תכנון של הזרימה, איפה נכנסים המטופלים, איפה עושים בדיקות ואיפה מטפלים בהם".

כדי לוודא שהמערכת תעבוד גם בזמן אמת, הצוותים אפילו מודדים זמנים. "בדקנו עם טיימר כמה דקות לוקח להגיע מכל נקודה לנקודה",, היא מספרת. "זה חלק מהתרגיל. אנחנו רוצים לדעת שהכול עובד גםלפני כשהמערכת עמוסה". אבל המעבר הזה אינו רק טכני, הוא גם שינוי תפיסתי. "אנחנו ממש חיים כאן מתחת לאדמה", היא אומרת. "יש כאן מקלחות, שירותים, כיורים ניידים, אזורי מנוחה וכל מה שצריך כדי להמשיך לעבוד לאורך זמן. שומרים כאן על היגיינה גבוהה כי אנחנו רק בהתחלה, אבל התכנון לפי המסתמן שעוד נשאר כאן עוד שבועות".

זה לא הכי נוח ומאוד מורכב להיות כאן מתחת לפני הקרקע. "אני צריכה ציוד נייד, מכלי חמצן ניידים, מכשירים נוספים. זה הרבה יותר מורכב מבחינה לוגיסטית", היא אומרת. "אבל אם זה נותן למטופלים תחושת ביטחון, זה שווה את זה". ניסיון העבר, היא מוסיפה, הראה שהמערכת יודעת להסתגל. "בעם כלביא כבר עשינו את זה", היא מספרת. "בדקנו אחר כך את שביעות הרצון של המטופלים והצוותים והיא נשארה כמעט אותו דבר".

בתרגילים שמתקיימים בימים אלה ואליו הצטרפנו ב-וואלה, מדמים תרחיש שבו טיל או מספר טילים פוגעים באזור משמעותי גוש דן ועשרות פצועים ואף מאות פצועים מגיעים לבתי החולים בתוך זמן קצר.

יהודה קטורזה, משנה לחטיבת האדם, הלוגיסטיקה והתפעול בשיבא, מסביר שהאתגר הגדול מתחיל דווקא מחוץ לבית החולים. "אירוע רב נפגעים הוא קודם כול אירוע תחבורתי", הוא אומר. "בתרחיש כזה מגיעים עשרות אמבולנסים מזירות שונות רמת גן, אור יהודה, תל אביב, יהוד והסביבה לעיתים מגיעים גם רכבים פרטיים שמביאים פצועים. האמבולנס צריך להיכנס מהר, לפרוק את הפצוע ולצאת מיד חזרה לזירה".

אם האמבולנסים נתקעים בכניסה, זה פוגע בכל השרשרת", במקביל, הצוותים צריכים לפנות במהירות את חדר המיון. "יש כבר מטופלים שנמצאים שם, וצריך להעביר אותם למחלקות אחרות ומקומות אחרים בתוך הבית חולים המוגן כדי לפנות מקום לנפגעים שמגיעים מהשטח, זה בדיוק מה שתרגלנו יחד עם צוןתי ההצלה ופיקוד העורף".

בסך הכול נערך בית החולים לקליטת קרוב לאלף מטופלים במתחמים התת-קרקעיים. גם הילדים כבר לא צריכים לרוץ לממ"ד, בקומה אחרת של המתחם התת קרקעי פועלת מחלקת הילדים. כאן, מעבר לטיפול הרפואי, יש משימה נוספת: לשמור על תחושת רוגע עבור הילדים וההורים.

גיל טונקל, אח במחלקה, מסביר שהצוותים מנסים ליצור סביבה רגועה ככל האפשר. "סידרנו את המרחב כך שיהיה יותר שקט ונעים. כשיש אזעקה והטלפונים של כולנו מצפצפים, הילדים כבר לא צריכים לרוץ לשום מקום. הם כבר במקום מוגן ואנחנו ממשיכים לטפל בהם".
לדבריו, גם ההורים נרגעים כאשר הם מבינים את רמת המוכנות של הצוות. "בהתחלה יש לחץ", הוא אומר. "אבל מהר מאוד מבינים שהמערכת כאן מתפקדת בשבילם ואנחנו אף פעם לא אומרים לא".

כמה קילומטרים משם, במרכז הרפואי איכילוב בתל אביב, התמונה דומה. גם כאן עברו מחלקות שלמות למתחם תת- קרקעי בתוך זמן קצר. רותי סספורטס, סמנכ"לית התפעול הרפואי בבית החולים, מתארת מבצע לוגיסטי מורכב. "בתוך כחמש שעות הורדנו את כלל החולים למתחמים הממוגנים", היא מספרת. "וילונות נתלו כדי לשמור על פרטיות, ציוד רפואי הועבר למקום, והצוותים הרפואיים התארגנו מחדש. "אתה הולך בין המחלקות ומרגיש כמו בבית חולים רגיל", היא אומרת.

במרכז השליטה היא מנהלת את כל המאורע, בכל רגע נתון רואים כמה מטופלים יש בבית החולים, במיון והתחושה של חירום מורגשת בכל פינה. סספורטס מציינת כי הילדים רוצים הביתה, ואם הם לא במצב רפואי מסוכן, אנחנו כמובן נענים להם.

במחלקת הילדים מנסים לשמור על שגרה ככל האפשר. "סך הכול יש כאן אווירה טובה", מספרת אחת האחיות. "אבל הקשיים מורגשים. זה לא פשוט מבחינת פרטיות", היא אומרת. "ילד שבדרך כלל היה מקבל חדר נפרד צריך להתמודד כאן עם מרחב משותף". ובכל זאת, לדבריה הילדים מפתיעים בהתמודדות שלהם.

"ילדים הם בדרך כלל יותר אופטימיים", אומרת אחות נוספת. כדי לשמור על שגרה מגיעים גם מתנדבים, צוותים חינוכיים וליצנים רפואיים. "יש משחקים, פעילויות ואפילו אבות שיושבים על הרצפה ומשחקים עם הילדים". ד"ר דניאל טרוצקי, סמנכ"ל הרפואה בבית החולים, אומר כי לצד הטיפול הרפואי יש דגש מיוחד גם על מניעת זיהומים. "שעובדים במתחם כזה חשוב מאוד להקפיד על נהלים", הוא אומר.

במרכז הרפואי וולפסון בחולון ההיערכות קיבלה ביטוי נוסף. לראשונה מאז הקמת בית החולים נחנך במקום חדר מיון תת־קרקעי ממוגן. מנכ"לית בית החולים, פרופ' ענת אנגל, אומרת כי מדובר בצעד משמעותי עבור המערכת. "עד היום פעל חדר המיון מעל פני הקרקע", היא אומרת. "הצוותים נאלצו להמשיך להעניק טיפול גם בזמן אזעקות", כעת המצב השתנה.

"המיון התת-קרקעי מאפשר להמשיך לתת טיפול רפואי רציף ובטוח גם בזמן מתקפות". במקביל בין אזעקה לאזעקה נערכים בבית החולים גם לתרחישים של קליטת נפגעים בהיקפים גדולים. ד"ר אדם לי גולדשטיין, מנהל יחידת הטראומה והכירורגיה הדחופה בוולפסון, אומר כי הצוותים ערוכים להתמודד עם מגוון רחב של פציעות. "אנחנו יכולים לקלוט עשרות נפגעים", הוא אומר. לדבריו, חלק מהצוותים אף נשארים לישון בבית החולים כדי להיות זמינים בכל רגע.

מתחת לאדמה בתי החולים ממשיכים בשיא המרץ, אך כולם מבינים כי המצב מורכב ולא רגיל. לצד טיפול ודיאגנוזות שונות, שמים דגש על היחס החם שמורגש בכל פינה, כמו גם ערבוב הצוותים בכלל בתי החולים יוצר רושם שכולם מכירים את כולם וכאן נכנס הרומנטיקן שבי כלל לא נופתע אם ייצאו מכאן מספר זוגות, וימשיכו הלאה את חייהם כחלק מהחוסן הלאומי של כולנו.

שלושת בתי החולים שונים זה מזה בגודל, במבנה וביכולות. אבל הסיור ביניהם מגלה מציאות משותפת. המחלקות עובדות, הרופאים מטפלים. המטופלים מחלימים. רק דבר אחד השתנה- הכל מתרחש כמה קומות מתחת לפני הקרקע. כי גם בזמן מלחמה, גם כאשר הטילים מאיימים על כלל מדינת ישראל, והאזעקות לא פוסקות לרגע- מערכת הבריאות הישראלית ממשיכה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב-לטפל.