את כל הפטורים ממע"מ צריך לבטל, לא להרחיב. זו לא דעה אישית שלי, אלא קונצנזוס רחב בקרב כלכלנים. במשך שנים, צמרת משרד האוצר ואגף התקציבים פועלים בדיוק בכיוון הזה: ביטול פטורים נקודתיים, ובמקביל הורדת שיעור המע"מ הכללי על כלל המוצרים והשירותים. זו הדרך היחידה ליצור מערכת מס הוגנת, יעילה ושקופה, שלא מעוותת את השוק ולא יוצרת העדפות מלאכותיות.
ממשלת ישראל ניסתה לבצע כאן תרגיל הונאה לציבור. במשך שלוש וחצי שנים לא נעשה דבר כדי לצמצם את ההוצאות הלא חיוניות: לא קיצוצים אמיתיים, לא סגירת משרדים מיותרים, ולא רפורמות שורש להפחתת יוקר המחייה. במקביל, התקבלו החלטות פזיזות שגרמו לנזקים חסרי תקדים ולגירעון מצטבר של יותר מ־300 מיליארד שקלים. גם כאשר מנטרלים את הוצאות המלחמה, מדובר בגירעון עצום שמעיד על כשל ניהולי עמוק. על הרקע הזה, הניסיון להציג פטור נוסף ממע"מ כ"הקלה ביוקר המחייה" אינו אלא מהלך פופוליסטי, שתכליתו לייצר אשליה רגעית לפני הבחירות.
המציאות פשוטה: אם הפטור הזה היה מאושר, הצעד הבא לאחר הבחירות היה העלאת שיעור המע"מ הכללי. לא מתוך אידיאולוגיה, אלא מתוך אילוץ. כאשר המדינה מוותרת על הכנסות ממס, היא נאלצת להשלים את הפער ממקור אחר, והמקור הקל ביותר הוא הציבור כולו. כדי לממן רק את תשלומי הריבית על החוב שנוצר, יש צורך בגביית מסים נוספים בהיקף של כ־15 מיליארד שקלים. אחת הדרכים הפשוטות לעשות זאת היא העלאת המע"מ הכללי בשיעור של אחוזים בודדים. לכן, אם באמת יש מקום להפחתת מסים, יש לעשות זאת באופן רוחבי, ולא באמצעות פטורים נקודתיים שמשרתים אשליה ולא פתרון.
הבעיה האמיתית אינה היעדר פטורים, אלא עודף הוצאות מיותרות. עשרות מיליארדי שקלים בשנה ניתן לחסוך באמצעות צעדים בסיסיים: צמצום מנגנונים מנופחים, סגירת משרדים שאין בהם צורך, הפסקת העברות תקציביות פוליטיות, והתאמת השירות הציבורי לסטנדרטים של יעילות ומצוינות. במקום זאת, בוחרים בפתרונות קלים פוליטית אך הרסניים כלכלית. שינוי אמיתי דורש עימות עם קבוצות לחץ, אך זהו תנאי הכרחי לניהול אחראי של כספי הציבור.
בנוסף, הפטור ממע"מ על יבוא מחו"ל אינו מסייע לתחרות הוגנת, אלא יוצר עיוות. בפועל, מדובר בסבסוד עקיף של יצרנים זרים באמצעות ויתור על הכנסות ממיסים. בעוד שהמדינה גובה מיסים מאזרחיה, היא מעניקה יתרון תחרותי ליצרנים מחוץ לישראל על פני עסקים מקומיים. הנפגעים הראשונים הם העסקים הקטנים, היבואנים העצמאיים וחנויות הרחוב, שהם גם הגורם המרכזי שמאתגר מונופולים ומייצר תחרות אמיתית. כאשר פוגעים בהם, התוצאה אינה ירידת מחירים, אלא דווקא עליית מחירים ופגיעה במגוון.
הטענה כי פטור ממע"מ מוריד מחירים אינה עומדת במבחן ההיגיון. אילו היה מדובר בכלי אפקטיבי להפחתת מחירים, ניתן היה להחיל אותו גם על יצרנים ועסקים מקומיים. העובדה שזה אינו נעשה מעידה כי מדובר במהלך בעל אופי פוליטי, לא כלכלי. הדרך האמיתית להפחתת יוקר המחייה אינה דרך פטורים נקודתיים, אלא באמצעות ביטול עיוותים, צמצום בירוקרטיה, ועידוד תחרות חופשית אמיתית.
טוב עשו חברי הכנסת שבלמו את המהלך. בטווח הקצר, פטור כזה אולי היה נראה כהקלה, אך בטווח הארוך הוא היה מוביל לנטל מס גבוה יותר על כלל הציבור. מדיניות כלכלית אחראית אינה נמדדת ביכולת לייצר כותרות, אלא ביכולת להבטיח יציבות, הוגנות וצמיחה לאורך זמן.
הכותב הוא יזם עסקי, חבר כנסת לשעבר וסגן שר במשרד ראש הממשלה בתקופת נפתלי בנט