העיירה הלבנונית כפר אל-חיאם יושבת על רכס ששולט על אזור רחב, ומהווה נקודת תצפית אסטרטגית על מעוזי חיזבאללה במרחב. הגישה אליה מעמק מרג' עיון מחייבת טיפוס טופוגרפי משמעותי דרך שטח הררי וסבוך המשתלב בבינוי צפוף. בדרך פרוסות טראסות חקלאיות רבות, תעלות בטון, מטעי זיתים וחורש טבעי - תנאי שטח המספקים הסוואה אידיאלית לחוליות כוח רדואן, היחידה העילית של חיזבאללה. מעל ומתחת לקרקע, המתינו שם מארבי נ"ט קלאסיים, בולדרים ותעלות השקיה, שיצרו צווארי בקבוק לוגיסטיים וחשיפה מתמדת לתצפיות מהכפרים הסמוכים ומהח'ירבות שבהן הסתתרו פעילי הארגון, בציפייה לכוחות צה"ל שביצעו באותם ימים פשיטות נקודתיות בעומק.
דממה השתררה בחדר המבצעים. קצין הלוגיסטיקה של אוגדה 98, אל"מ ע', הביט בפקודיו וחייך את החיוך הקטן של מי שמבין את גודל השעה. הוא לקח נשימה עמוקה כשעל המפה הדיגיטלית הופיע היעד: אל-חיאם. בקו אווירי ממטולה זה נראה קרוב, בקושי חמישה קילומטרים, אך ניתוח הצירים הקרקעי חשף מציאות אחרת לגמרי: תמרון של עשרה קילומטרים בתוך שטח נפיץ שעלול להפוך בקלות למלכודת מוות. בתנאים האלו, היתרון של הכלים הכבדים עלול להפוך במהירות לחיסרון שיחייב חילוצים מורכבים. לפתע, המבצע הלוגיסטי של ה-2 בפברואר 2023 - שבו סופקה ארוחת ליל שישי לשמונה צוותי קרב חטיבתיים בלב רצועת עזה - נראה פשוט להפליא.
הפעם התאריך היה ה-14 באוקטובר 2024. שבועיים לתוך התמרון הקרקעי בלבנון, כשהאבק מבנייני הדאחייה שקרסו על נסראללה עוד עמד באוויר, התקבלה במטכ"ל ההחלטה הדרמטית, חרף החששות במערכת הביטחון: להרחיב את התמרון לעומק ולהקים מרכז לוגיסטי קדמי (מל"ק) בלב אל-חיאם.
המשימה הוטלה על אוגדה 98 בפיקודו של תא"ל גיא לוי. עבור אל"מ ע', שעבר את קרבות ה-7.10 ואת התמרונים המורכבים ב"ארץ המנהרות" של חמאס, היה זה אתגר לוגיסטי-היסטורי שאליו נערך במשך שנים.
אל חיאם היא המפתח
הייתה זו שעת לילה. הטמפרטורה צנחה בחדות ל-16 מעלות, אך לא הקור הוא שהטריד את אל"מ ע' ופקודיו. הם הביטו בתכסית המורכבת לנגד עיניהם: אל-חיאם ניצבת בגובה 700 מטרים, נקודה שולטת הצופה על מרחב האצבע כולו. כדי להעפיל אליה מעמק מרג' עיון, נדרשו הכוחות לטיפוס הררי דרך רצף קטלני של צמחייה סבוכה, עצים ושיחים שאיימו להפוך לצווארי בקבוק לוגיסטיים - כשמכל ח'ירבה עתיקה או עמדה תת-קרקעית של כוח רדואן עלול להתפתח קרב בכל רגע.
שם, בלב החצר האחורית של חיזבאללה, הם נדרשו להקים את ה"מפעל" הלוגיסטי שיניע את התמרון בעומק. השיח בין אל"מ ע' למפקד אוגדה 98 היה חד וברור: אל-חיאם היא המפתח. מי שמחזיק בה שולט על עמק המרג' ועל נתיבי האספקה צפונה.
קציני הסיוע המנהלתי הקרבי הבינו במהירות כי קצב הלחימה והמשך התמרון תלויים לחלוטין בהצלחת המבצע באל-חיאם; כישלון בעמידה ביעד עלול לעצור את האוגדה כולה. המשמעות עבור המערך הלוגיסטי הייתה חסרת תקדים: לא עוד שיירות משאיות פגיעות המשתרכות מאחור, אלא הקמת מרכז לוגיסטי חי ופועם 24/7 בלב שטח האויב.
ניתוח העיירה והתייעצויות עם גורמי המודיעין הובילו לבחירה בנקודה אסטרטגית מפתח. תוך שני לילות בלבד, תחת מעטפת אבטחה כבדה ובחשאיות מוחלטת, השתלטו כוחות הלוגיסטיקה על המרחב, טיהרו אותו והפכו אותו לנקודת אחיזה קדמית. בתוך זמן קצר, המתחם הפך ללב הפועם של אוגדה 98 בעומק אל-חיאם.
בתוך המתחם הזה נשברו כל המוסכמות של הלוגיסטיקה הישנה, כשמפקדים בפלוגת המפקדה הפכו למפעילי רחפנים מיומנים. זה החל בצורך מבצעי דחוף להעברת סוללות קריטיות ותחמושת במשקל 30 ק"ג ללוחמים בקו המגע הראשון, אך כשהמערכת הוכיחה את עצמה - החדשנות לא עצרה שם. הלוחמים בקצה, שביצעו פשיטות בתוך הסבך של אל-חיאם, הופתעו לגלות שבין משלוחי התחמושת הגיעה אליהם אפילו גלידה תוצרת הארץ.
"זה נראה כמו פרט שולי", אמר אחד הקצינים הבכירים שלקח חלק במבצע. "אבל כשלוחם מקבל אספקה קרה בלב לבנון, וכשמפקד מחלקה או מ"פ יודעים שיש מענה מיידי לפערים שלהם - הם מבינים שהאוגדה נמצאת ממש מאחוריהם, תרתי משמע". המל"ק (מרכז לוגיסטי קדמי), לדברי הקצין, סיפק מענה כולל: מנקודות טעינה למכשירים סלולריים ורחפנים ועד לציוד טכני, מזון, מים וטיפול רפואי, כשבשלב מתקדם הוא אף צבר מלאים משמעותיים בשטח.
הפעילות במתחם האסטרטגי אפשרה לאוגדה 98 לשמור על קצב מבצעים גבוה מבלי להביט לאחור לעבר הגבול. בשלב מתקדם, המרכז הפך למתחם רב-תחומי שכלל מערך טיפולים ואחזקה; טנקים שנפגעו תוקנו וחזרו לקרב תוך שעות בודדות. לצד אלו, הוקמו יכולות רפואה ופינוי שכללו נקודת קצה לייצוב פצועים ומענה מיידי בשטח, וכן נקודת שיחלוף בדרך לישראל. גם מלאי התחמושת הפך זמין ונגיש, מה שהוביל לקיצור דרמטי בזמני האספקה.
קצין בכיר אמר לוואלה כי המרכז הלוגיסטי שגובש בשטח, תחת הובלת אוגדה 98 ובמסגרת תפיסה התקפית ומדויקת, מהווה 'עורק חיים' מבצעי. "הקרבה לקו המגע מייצרת רציפות תפקודית המאפשרת לכוחות המתמרנים לשמור על קצב מבצעים גבוה ועצים לאורך זמן. בזכות המעטפת הזו, שהופעלה באופן עוצמתי ומסונכרן, הונגשו יכולות טכנולוגיות ולוגיסטיות מתקדמות ישירות לקצה המבצעי - והפכו מגורם תומך לגורם מעצב בשדה הקרב".
כדי להבטיח שהכוחות יוכלו להמשיך ולדחוף קילומטרים נוספים פנימה, אל "החצר האחורית" הבאה, שולבה במבצע גם יכולת הספקה בהיטס. המצנחים המנוהגים שנחתו מהשמיים השלימו את הפאזל: המל"ק באל-חיאם סיפק את היציבות הקרקעית, וההצנחות העניקו את אורך הנשימה בעומק השטח. לדברי הקצין הבכיר, "הלוגיסטיקה בפיקודו של אל"מ ע' הפכה מפעילות שנחשבה לאורך השנים למעכבת, למכפיל כוח שמאפשר לאוגדה 98 לתמרן עמוק יותר, חזק יותר ורחוק יותר ממה שחיזבאללה דמיין".
הניצוץ שהצית מהפכה
פרטי המבצע הלוגיסטי באל-חיאם, המתפרסמים כאן לראשונה בהרחבה ובבלעדיות, היוו הרבה מעבר להצלחה נקודתית; הם היו הניצוץ שהצית מהפכה תפיסתית בצה"ל. סדרת המבצעים הזו, שבה הלוגיסטיקה הפכה לכוח מוביל וקריטי בלב שדה הקרב, האיצה את הקמתו של בית הספר לסיוע מנהלתי קרבי - גוף שנועד להכשיר את דור העתיד של הקצינים והחיילים הטכנו-לוגיסטיים כלוחמים לכל דבר. מי שנבחר להוביל את המהפכה הזו הוא לא אחר מאשר אל"מ ע', הקצין שניהל את הדרמה באל-חיאם ומונה מאז למפקד בה"ד 6.
אך בעוד אל"מ ע' בונה את התשתית האנושית, האתגר האסטרטגי הגדול ביותר מונח כעת לפתחו של ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל), האלוף רמי אבודרהם.
עבור האלוף אבודרהם מדובר בסגירת מעגל מקצועית: בתפקידו הקודם כראש החטיבה הטכנולוגית בזרוע היבשה (חט"ל), הוא היה היזם שמאחורי פיתוחם של רובוטים, מערכות נשק אוטונומיות, זיוודים ייעודיים לכלי רכב והתאמות טכנולוגיות נוספות. המערכות הללו, שביצעו טבילת אש ראשונה במלחמת "חרבות ברזל", הפכו למבצעיות לחלוטין במהלך התמרון בלבנון והוכיחו את נחיצותן בשדה הקרב המודרני.
כעת, המשימה של האלוף אבודרהם היא להפוך את אותן "פריצות דרך" בשדה הקרב ליכולת מערכתית קבועה. האתגר שעומד לפתחו של אט"ל ב-2026 ולקראת השנים הבאות הוא חסר תקדים: הכנת צה"ל לתמרון עציִם ורב-זירתי, כשברקע ניסיונותיה של איראן להצית את המזרח התיכון - מציאות שעלולה לכפות תמרון לעומק "ארץ הארזים" כדי לשתק את אש האויב.
בתרחיש כזה, הכוחות יידרשו לפעול בנקודות עמוקות בהרבה מאל-חיאם, במרחבים שבהם שיירות אספקה מסורתיות פשוט לא יוכלו לשרוד. תחת פיקודו של האלוף אבודרהם, אט"ל משנה את פניו: מאגף של משאיות ומחסנים לאגף של טכנולוגיית קצה, רחפני מטען כבדים ושיירות בלתי מאוישות. המטרה ברורה: להבטיח שבכל תרחיש קיצון עתידי - בין אם בסמטאות ביירות, בעומק סוריה או בזירה המזרחית - הלוחם בקצה ירגיש שכל צה"ל מאחוריו. בדיוק כפי שקרה באותו לילה באוקטובר 2024, כשהמתחם האסטרטגי בלבנון הפך לעורק החיים של אוגדה 98.
אם המבצע באל-חיאם היה פורץ דרך, הרי שהתוכנית המתגבשת כעת בלשכת ראש אט"ל היא כבר תורת הלחימה החדשה. בלב התפיסה, המבוססת על ההצלחות שנרשמו בתקופתו של האלוף (במיל') מישל ינקו, עומד האתגר של צמצום אורך הציר הלוגיסטי לצד הפיכת החטיבות לעצמאיות וגמישות יותר. בעידן שבו כל שיירה איטית היא מטרה קלה לנ"ט, אבודרהם חותר לרציפות תפקודית שתאפשר ללוחמים לפעול בעומק שטח האויב ללא עצירה.
תחת הנהגת האלוף אבודרהם, אט"ל מוביל "שפה רב-זרועית אחידה" המסנכרנת בין חיל האוויר, חיל הים, כוחות היבשה והפיקודים המרחביים. המודל הלוגיסטי החדש שואב השראה מענקיות שילוח גלובליות, מעין "פדקס" או "ברינקס" מבצעי: מרכזים עורפיים חכמים המזרימים אספקה בדיוק כירורגי. לשם כך, ממקד ראש אט"ל את תשומת הלב בטכנולוגיה, אותה הוא תופס כזרוע אסטרטגית לכל דבר. יחידת "תלתן" שוקדת כיום על רחפני ענק המסוגלים לשאת חצי טון ציוד כשהם חסינים לשיבושים אלקטרוניים, בעוד כלי בינה מלאכותית מנהלים "כלכלת מלחמה" ויודעים לנבא חוסרים בטנקים עוד לפני שהמפקד בשטח מדווח עליהם.
כדי להבטיח את מימוש היעדים השאפתניים, נקט ראש אט"ל במהלך מנהיגותי אישי לפני מספר שבועות: מפגש פתוח עם מאות רס"פים מיחידות התמרון, אותם הגדיר כ"חוד החנית" של המערכת. במקום לשאת נאומים, בחר האלוף להקשיב. הוא הציב בפניהם אופק שירותי כשציין את קציניו הבכירים, שצמחו בעצמם מאותן שורות פלוגתיות, וקרא להם להוביל את המהפכה הלוגיסטית מקרוב. המהלך הניב פירות מיידיים: כ-200 רס"פים חתמו בתום המפגש על כוונה להמשיך לשירות קבע ראשוני, מתוך הבנה שהם המנוע הקריטי לרציפות התפקודית בשדה הקרב.
בתום המפגש שרטט האלוף את "תמונת הניצחון" של אט"ל לשנת 2026: רשת רב-ממדית שבה הלוחם לעולם אינו נשאר לבדו. משדרוג הימ"חים ועד לשיירות בלתי מאוישות, המערכת הופכת למכונה קטלנית המאפשרת לצה"ל לתמרן חזק יותר, רחוק יותר ובדיוק מרבי.