בלוויה שנערכה במושב היוגב הובא היום (חמישי) למנוחות לוחם צה"ל עפרי יפה שנפל בפעילות כוח צנחנים במרחב הקו הצהוב. בני משפחתו, מפקדיו, חבריו לצוות ובת זוגו ספדו לו וסיפרו על צעיר מלא שמחת חיים, נתינה וחברות, שהיה לדמות מרכזית ואהובה בקרב הסובבים אותו.
עפרי נפל במהלך פעילות של כוח צנחנים במרחב הקו הצהוב, לאחר שנורה על ידי לוחם שזיהה פעילות חשודה. כתוצאה מכך נפצע באורח אנוש, פונה לקבלת טיפול רפואי ובהמשך נקבע מותו. נסיבות האירוע נחקרות. סמל ראשון יפה היה האח השני במשפחה בת ארבעה אחים, בוגר תיכון מגידו. הוא אהב לגלוש, לטייל בשטח ולבלות עם משפחתו וחבריו.
אביו, יפתח החל לספוד לבנו האהוב: "אפרוח צהוב עם שיער בלונדיני ארוך שהפך לאלם חמודות יפה הבלורית והטהר. ולכל מקום בו נכנס הפיץ אור לכל עבר. ילד עם לב ענק שתמיד נתן מעצמו לכולם, ראשון להתנדב בלי לבקש דבר. ילד מלא שמחת חיים עם חיוך ענק וכריזמה ענקית עוד יותר", תיאר.
"כל מקום אליו הגיע הפיץ אור, קסם וחדוות חיים. ילד שחי את החיים בעוצמות הכי גדולות, לא נח לרגע, תמיד בטיולים, תמיד עם החבר'ה, תמיד עם רוני זוגתו, עם הצוות מהסיירת, או עם החבר'ה מהקומונה, מעיינות, או עם החבר'ה מהיישוב, הידועים בכינוים צוות בידור. או על הג'יפ, או על גלשן, אבל תמיד בתנועה, תמיד באקסטרים, תמיד על הקסט".
החברים של עפרי ורוני מזמן הפכו לחלק מהמשפחה. תמיד היו איתו בכל מקום ובכל שעה. אנחנו נמשיך את החיים לאורו של עפרי. אנחנו משפחה שמחה ומלוכדת, שנשבענו להישאר יחד ולטרוף את החיים גם אחרי הלכתו. אני רוצה לפנות במעמד זה שוב לכל החברים מהסיירת, שכבר מזמן, יותר משנתיים, הפכו לחלק מהמשפחה שלנו, חלק מהבית שלנו. אנחנו אוהבים אתכם ומחבקים אתכם, ואין בנו כל כעס או אשמה", אמר באומץ.
"אתם הייתם ונשארתם כולכם הילדים שלנו. אתם טובי בנינו, לא יכולנו לבקש בשביל עפרי, הבן שלנו, חברים טובים יותר. אני רוצה גם לחבק את הצלף ואת כל צוות הצלפים, שנקלעו לסיטואציה לא הגיונית
במקום לא הגיוני", אמר יפתח ופנה לצוות שככל הנראה מאש כוחותיו נהרג בנו.
"הכעס והאשמה שלנו מופנית אך ורק להנהגת המדינה, ששולחת את מיטב בניה למשימות ללא תוחלת,
לאחר שכל חטופינו שבו כבר לארצם. פריקי שלנו, נולדת במושב הזה וחזרת אליו פעם לתמיד. זכינו להיות ההורים שלך במשך 21 שנים, ארבעה חודשים ו-26 ימים. אוהבים אותך. תודה רבה".
אימו של החלל, הדס, החלה לספוד גם היא לבנה ותיארה את דמותו המיוחדת: "ילד שלי יקר, אהוב לבי, נשמה טהורה שלי, לב זהב. הילד הכי טוב, הכי יפה, הכי שמח. המוטו שלך תמיד היה - "חי את החיים".
כל מסיבה, כל מפגש חברים, וכל דבר שיכול להיות מהנה, עשית. ניצלת כל רגע לטובה. היית הכל בשביל כולם, וכולם נדבקו אליך כמו למגנט. צירפת את רוני האהובה למשפחתנו, וניהלתם זוגיות מופלאה במשך למעלה מחמש שנים. בנוסף, עם השנים הצטרפו אלינו עשרות רבות של חברים שהפכו לבני בית".
"אני מודה על שהייתה לי הזכות הענקית להיות אימא שלך. אני עוד לא מעכלת בכלל, שאתה לא איתנו.
מבחינתי אני באיזשהו חלום שחור שעוד רגע אתה תבוא בצחוק ותצחק עליי שהאמנתי לכל הדבר הזה. בן אהוב שלי, אנחנו משפחה חזקה ומלוכדת. אנחנו נחיה את החיים כשאתה איתנו בלב, מסתכל עלינו מלמעלה ומחייך. אני אוהבת את כולכם. אחד אחד את כולכם", חתמה בכאב.
בת זוגו רוני המשיכה את דבריה, וסיפרה על הזוגיות ארוכת השנים והחלומות שרקמו יחד: "עפריקי, הנפש התאומה שלי, החבר הכי טוב בעולם שיודע לקרוא אותי מבלי שאגיד מילה. אנחנו ביחד מכיתה ט', והיינו צריכים להיות ביחד לנצח. לפני שבועיים היינו בטיול בצפון, ועוד סופ"ש מטורף כמו שרק אנחנו מביאים ופשוט דיברנו לילה שלם על החלום שלנו לגור ביחד". עפריקי, יש לנו כל כך הרבה חברויות מטורפות ביחד, כל כך הרבה רגעים קשים.
"ישבנו אחד לצד השני בבית הספר, בשנת שירות, בצבא, וכל כך הרבה רגעים אינטימיים ונעימים שהיו רק שלנו. עפריקי, תודה שלא זזת ממני בשנה האחרונה הקשה שעברה עליי ועזרת לי לקבל את עצמי. תודה על התמיכה שלך לקבל את ההחלטות הנכונות עבורי בכל צומת, על היכולת להיפתח מול אנשים, והכי חשוב, תודה שלימדת אותי מהי אהבה. אתה האהבה הראשונה שלי בחיים. אני אוהבת אותך אהבת אמת. ברור שאתה תישאר בכל מקום שאליו אלך, שלך תמיד רוני".
חברו הקרוב של עפרי, ע' עלה גם הוא לקרוא את הספדו ותיאר את התחושות הבלתי נתפסות בהודעה על לכתו: "אתמול הלב התנפץ לאלף רסיסים. בהתחלה התלבטתי מה להגיד שאתה לא תפסיק לצחוק עליי. השעה חמש וחצי בבוקר ואני בטוח שצריך להבין עוד משהו, אומרים לי עפרי נהרג. הייתי בטוח שיש בלבול. אתה לא הולך ככה סתם".
"יש לנו חיבור מיוחד. לפני שנה וחצי הבנתי את זה. בראיונות לקורס מכ"ים, רק התחלת לדבר וישר הרגשתי את זה. הרגשתי שאני יושב שם עם עצמי. ידעתי שיש שם משהו מיוחד. וצלחת את הקורס למרות הקרע בברך. אני זוכר את השיחות של נוף, איך אתה יוצא מהש"ג וחוזר ללוחמים, הצעתי לך להיות הקשר שלי. אני זוכר את החיוך שלך. אני התרגשתי יותר, רצנו יחד. קשר וסמפל"ג. אתה אחי הקטן, אנחנו היינו רק אני ואתה. עפרי בשבילי זה בלונד שמסנוור. זה חיוך של פעם בחיים. היית מרים אותי בלי שום ידיעה. זה סודות שלך שהבטחתי לא לספר. וסודות שלי שתיקח איתך לנצח. קבענו אפריקה יחד. אבל אתה הברזת. אוהב אותך לנצח אחי הקטן", סיפר ע' על החלומות שלא יתגשמו.
כל צוותו של עפרי נעמד ליד הקבר, וע' המשיך בדבריו: "המוח התחיל להבין אבל הלב מסרב להבין. אי שם בנובמבר 23 חבורת אנשים נפגשה ואתה אחד מהם. הכי סתלבטן והכי רציני. זה היה ברור שתקבל מצטיין מג"ד. לשנייה לא ויתרת, יחד עם כאבים בברך. בתקופה שאחרי המסלול נתת לפציעה שלך לנוח. ראיתי עליך משהו שלא שלם. שאתה לא יכול לנוח ואתה חייב לחזור לעשייה וללחימה. חזרת לפלגה. נשארת דמות מרכזית גם לצוות וגם לצוות שהיית סמל שלו".
"לפנות בוקר ערפל קל ורוח קרירה של עזה. יושבים וחושבים חוזרים חזרה לארץ המובטחת ויפה נשאר הוא לא מגיע איתנו. בעזה עם ההריסות הוא נשאר. ונשאר אצל כל אחד מאיתנו בלבד. יצאנו מעזה לא אותו צוות. איבדנו אח. אח שהיה החבר הכי טוב של כל אחד בצוות. כל מקום שהלכת הקרנת כל כך הרבה אור על הסובבים אותך. תמיד דאגת למצב הרוח שלנו. משפחת יפה היקרה, איבדתם את הדבר היקר לכם מכל. וזה עצב שאי אפשר להבין. ואני רוצה להגיד בשם הצוות, התווספו אלינו 25 אחים לבני משפחת יפה. אנחנו חלק מכם ואתם חלק מאיתנו. איתכם לעזור לבכות לתמוך, לצחוק ולשמוח. אנחנו איתכם לנצח נצחים. אנחנו לוקחים את הרוח שלך, יפה וממשיכים הלאה לצאת להילחם. להגן על המדינה שכל כך אהבת".
סא"ל נ' מפקד פלסר צנחנים הגיע גם הוא להלוויתו של יפה, וספד לו בכאב: "יפה. איך לדבר עליך בלשון עבר? הכי חכם, הכי מוצלח, הבלונדיני, החבר הכי טוב, המפקד שתמיד בראש חייליו, גם ברגעים האחרונים שלך. זה שברגע הכי קשה לכולם חושף חיוך ענק וממיס את כל הצוות".
"יפה, אני רוצה לספר לך. קיבלנו שתי משימות בתמרון הזה בעזה. הראשונה הייתה להשמיד את תשתיות האויב שנשארו במרחב חאן יונס. יפה שתדע שבמשימה הזו עמדנו. גם את בתי המחבלים שאתה יצאת להשמיד השמדנו לאחר נפילתך. המשימה השנייה, יפה, הייתה להחזיר את כל היחידה הביתה בשלום. במשימה הזו נכשלנו. נכשלנו כיחידה ונכשלתי כמפקד", אמר בכאב ובאומץ.
"יפה. אני מצטער שלא היינו מספיק טובים כדי להחזיר אותך. הבוקר, בחאן יונס, ישבתי לחשוב מה להגיד עליך. גם השמיים בכו איתנו. נזכרתי במפגש הראשון שלנו לפני שנה וחצי כמעט. היינו בהכנות לתמרון כשהיית חניך בקורס מ"כים. שאלת אותי אם אפשר לדבר על משהו קטן, ועניתי בשמחה. חשבתי שזה יהיה בנוגע לחששות מהכניסה או לדברים שלא ברורים לך במשימה. שאלת אותי על הלחימה בבוקר 7 באוקטובר. היה לך חשוב שאתאר לך מה היה שם בעיניים שלי. שאלתי אותך, למה זה חשוב לך פתאום? וענית כמו שרק אתה יודע. "חשוב לי להבין מול מי אנחנו עומדים, זה יעזור לי לחזק את עצמי ואת הצוות. אני איש של ערכים, ואני רוצה להבין מיהו האויב שמולי". וואו, איזו תשובה. כבר עכשיו נקשרנו, והבנתי מי עומד מולי".
"מפקדיך, חבריך וחייליך אהבו אותך בכל מקום שבו היית", המשיך נ'. בשיחה נוספת כבר בסיירת דיברנו על יציאה לקורס קצינים. אמרתי לך שאחד כמוך זה מתבקש שיהיה מפק"ץ בסיירת. שאלתי אותך, מה יהיה מיוחד בצוות יפה? חשבת כמה רגעים, ועם חיוך גדול אמרת, וואלה, הם יהיו צוות של חיות. החברים הכי טובים, ובעיקר כאלה שהנתינה לאחר תהיה אצלם בראש, תרתי משמע. רק לפני שבועיים דיברנו על זה שוב. יפה, מה עם קצינים? ענית: "אתה יודע שאני איש של נתינה, ואכפת לי מאנשים סביבי, אבל אני חושב שיש לי משימות אחרות". ואני בא לענות, ואז רואה שוב את החיוך הלבן, הענק המפורסם שלך, ומבין שאתה באמת מתכוון לזה. אתה לא בורח מאחריות, אתה פשוט בוחר אחת אחרת.
כמה שעות לפני נפילתך הייתה לנו היתקלות במרחב חאן יונס, לא רחוק מהמשימה שאליה הובלת את חייליך. ראיתי אותך לקראת הערב, ואמרתי, תהיו חדים", סיפר.
"ענית לי שאתה מרגיש שהצוות מוכן ברמה הגבוהה ביותר, ואתה בטוח שייתנו בראש. אז יפה, שתדע שככה היה. הצוות, בהובלתך, עשה את המשימה בהצטיינות. משפחת יפה יקרה, יפתח והדס, נוי צוף ואיתמר ולך רוני. מילים לא יוכלו לתאר את התחושות והכאב, ואני רוצה להוסיף בנימה אישית, שתדעו שאתם אנשים אציליים בסדרי גודל לא רגילים. באותו בוקר, שמבחינתנו התחיל ביום שלישי בבוקר, ונגמר איפשהו בסוף יום רביעי בלילה, אולי חמישי הבוקר כבר, ברצף ארוך וקשה. מיד אחרי האירוע אנחנו מסתובבים, מדברים עם החבר'ה, מבינים איזה עוצמה יש לנו, מה איבדנו, ומתחילים להתכונן להמשך היום. וכולנו מסתובבים עם מחנק בגרון ומועקה בלב, ומנסים להמשיך למשימה למרות הכול. ופתאום מגיע אלינו מסר ממשפחת יפה", שיתף.
"בלב ח'אן יונס", סיפר נ' על המסר שקיבל ממשפחתו של החלל: ""אנחנו אוהבים אתכם ומחבקים אתכם". אין לכם מושג כמה כוחות זה נתן לנו בשטח, למרות האבסורד שאתם מחזקים אותנו. ברגעים האלה מילים לא יכולות לתאר כלום, אז רק חיבוק ענק מכולנו, שתדעו שאתם חלק ממשפחת הסיירת, תמיד הייתם, ומעתה לעד, תמיד נעמוד איתכם, בכל מקום שיהיה. נחבק גם את כל מי שהיה בלחימה הזו ואת כל חברי הסיירת. בסביבה מבצעית יש המון משתנים, שלעיתים לצערנו גורמים גם לטעויות. נפיק את כל הלקחים, אני מבטיח, ונהיה טובים יותר גם בשבילנו וגם בשבילך, יפה. אז עפרי, או יפה, כמו שכולנו קראנו לך. אני אוהב אותך. אני גאה שזכיתי לפקד עליך, ובעיקר לשרת לצד אדם גדול שכמוך.
אתה גיבור ישראל. אני מצטער, שוב, שלא עמדנו במשימה להשיב אותך, ובשם היחידה, מצדיע לך בפעם האחרונה", חתם נ', והצדיע לקברו של יפה בכאב.