במאי 1970 נחתה פצצה בעולם האקדמי והדתי. ג'ון אלגרו, ארכיאולוג בריטי בעל שם עולמי וחוקר שפות עתיקות, פרסם ספר בשם "הפטרייה הקדושה והצלב". התיזה שלו הייתה פשוטה ומהפכנית: ישו מעולם לא היה אדם בשר ודם. למעשה, "ישו" היה שם קוד לפטרייה פסיכדלית מסוג אמניטה מוסכריה (אותה פטרייה אדומה עם נקודות לבנות המוכרת מאגדות ילדים), והנצרות כולה החלה ככת סקס ופוריות סודית שסגדה להזיות.
העולם האקדמי, כצפוי, לא קיבל את זה יפה. אלגרו, שהיה עד אז בשיא הקריירה שלו, הפך למוקצה מחמת מיאוס. אבל כעת, יותר מיובל אחרי, הספר השנוי במחלוקת זוכה לעדנה מחודשת, ומחקרים מודרניים מעלים את השאלה: האם יכול להיות שמתחת לכל השיגעון, הוא עלה על משהו אמיתי?
מהמגילות הגנוזות להזיות במדבר
כדי להבין את גודל הנפילה, צריך להבין מי היה אלגרו. ב-1947, כשרועים בדואים גילו את המגילות הגנוזות במערות קומראן ליד ים המלח, אלגרו היה אחד החוקרים הראשונים והיחידים שקיבלו גישה לאוצר הבלום הזה. הוא היה פילולוג (חוקר שפה) מבריק, שהמליץ לשלוח את "מגילת הנחושת" המפורסמת לאנגליה לפענוח וכתב ספרים רבי השפעה על הנושא.
אבל אז, משהו השתנה. אלגרו החל לנתח את הטקסטים של הברית החדשה דרך פריזמה בלשנית חדשה. הוא טען שמילים רבות בברית החדשה הן למעשה צפנים המבוססים על השפה השומרית העתיקה. לפי הפרשנות שלו, כל הניסים, ההתגלויות והמפגשים האלוהיים בכתבי הקודש היו בעצם תיאורים של "טריפים" פסיכדליים כתוצאה משימוש בפטריות הזיה.
בספרו הוא טען כי כתות פוריות עתיקות (קבוצות דתיות שקידשו את הטבע וקיימו טקסים מיניים ואקסטטיים כדי להבטיח יבול ושגשוג) המשיכו לפעול במחתרת תחת שלטון הרומאים. כדי לא להיתפס, הן השתמשו במושגים כמו "בן האלוהים" כדי להסתיר את השימוש שלהם בפטרייה הקדושה ואת הטקסים הפרועים שלהן.
עוד בנושא
חוקרים טוענים: משה רבנו היה מסטול כשקיבל את לוחות הברית
למה רבי, כומר ונזיר לוקחים פטריות הזיה ביחד?
"התאבדות מקצועית" או נקמה?
הביקורת הייתה קטלנית ומיידית. בלשנים טענו שהשימוש של אלגרו בשפה השומרית כ"גשר" בין העברית ליוונית הוא מופרך ושגוי מיסודו. פרופסורים לדתות לעגו לו, והקריירה שלו התרסקה. רבים האמינו שאלגרו כתב את הספר כנקמה בכנסייה ובחוקרים הנוצרים שביקרו את עבודתו הקודמת, או שפשוט נסחף אחרי רוח הנגד של שנות ה-70.
אולם בשנים האחרונות, התיאוריה זוכה להתעניינות מחודשת. מהדורות חדשות של הספר יצאו לאור, והנושא אף הגיע לפודקאסט הפופולרי של ג'ו רוגן.
המדע מיישר קו (חלקית)
אז האם ישו היה פטרייה? רוב החוקרים עדיין מסכימים שהתשובה היא לא, ושניתוח השפה של אלגרו היה שגוי. אבל האינטואיציה הבסיסית שלו - שחומרים משני תודעה שיחקו תפקיד מרכזי בהיווצרות הדתות במזרח התיכון הקדום - מקבלת היום חיזוקים מדעיים.
"ייתכן שהשיטה שלו הייתה שגויה, אבל הוא הגיע למסקנה הנכונה", אומר פרופ' מתיו גוף מאוניברסיטת פלורידה סטייט. ואכן, ממצאים ארכיאולוגיים חדשים תומכים בכך: מחקר מ-2023 מצא עקבות של סמים פסיכדליים בשיער אדם במערה בספרד מלפני 3,000 שנה, וכדים ממצרים העתיקה ומיהודה נמצאו עם שרידים של חומרים נרקוטיים.
בריאן מורארסקו, מחבר הספר "מפתח האלמוות" (The Immortality Key), טוען כי הרעיון של שימוש ביין מועשר בסמי הזיה בטקסים נוצריים מוקדמים אינו מופרך כלל. בנוסף, חוקרי מוח מציינים כי ישנה חפיפה נוירולוגית ברורה בין חוויות דתיות מיסטיות לבין השפעתם של חומרים פסיכדליים על האונות במוח.
אז אולי ישו לא היה פטרייה, אבל השאלה שאלגרו העז לשאול ב-1970 - האם המקור לאמונה הדתית העמוקה ביותר שלנו נמצא בכימיקלים משני תודעה - רלוונטית היום יותר מתמיד.