מסך איפול כבד אפף את פגישתו של ראש הממשלה עם נשיא ארצות הברית השבוע. החל מההודעה המפתיעה על הנסיעה המתוכננת לוושינגטון במוצאי שבת, ועד הביקור עצמו, שחרג באופיו מששת הביקורים הקודמים של בנימין נתניהו בבירה האמריקנית. נראה שהשניים יצאו מגדרם לאפשר את התחושה הזאת בשורה של מהלכים שנועדו לעורר תהיות: הכניסה של נתניהו מדלת צדדית ולא מהכניסה הראשית. דילוג על שלב העיתונאים לפני ואחרי.
במהלך כל הפגישה, שנמשכה שלוש שעות, לא יצאה אפילו תמונה אחת ממנה, ולמעשה חוץ מתמונה נטולת כל הדר ורשמיות בה נראים נתניהו ודונלד טראמפ לוחצים ידיים, כזאת שנראה שנלקחה בחטף על ידי עובר אורח ולא צלם רשמי של הבית הלבן, לא יצאה כל אותו הערב אף תמונה ולא שוחרר כל סרטון של השניים.
גם התוכן עצמו נותר בסוד כמוס. אחרי פרסום דבר הפגישה המתוכננת כינס נתניהו את הקבינט. אולם במקום לקיים דיון על הפגישה הצפויה, ניצל את הבמה להקריא פרקים נבחרים מתוך החוברת שהכין למבקר המדינה על שבעה באוקטובר. למעשה עד הפגישה וגם אחריה, נכנס נתניהו לנוהל מידור טוטאלי של כל מי שבסביבתו, לרבות חברי הקבינט. גורמים בכירים העידו שנתניהו לא נהג כך אפילו לפני מבצע "עם כלביא", שאז מעגל שותפי הסוד היה מעט רחב יותר מאשר לפני הפגישה עם טראמפ.
שתי הערכות סותרות הופצו בקשר לתוכן ומהות הפגישה והערפל הסמיך שפוזר מסביבה. הראשונה היא שהחתירה של טראמפ להסכם עם איראן פערה - לראשונה מאז נכנס לבית הלבן - פער עצום בין ארה"ב לישראל. הרי כל הסכם, ולא מה משנה מה יהיה כתוב בו, כולל כניעה מוחלטת של איראן לדרישות האמריקניות - רע לישראל.
ההבנה הברורה היא שכל מה שאיראן צריכה זה להוריד את הראש שלוש שנים, התקופה שנותרה לטראמפ בבית הלבן. בזמן הזה היא לא רק שתיערך לבאות, אלא תמלא את כיסיה בכסף רב שיוזרם לה כתוצאה מביטול הסנקציות שיגיעו כתוצאה מההסכם. ואז בעוד שלוש שנים תחזור בכל העוצמה לכל הפרויקטים אותם זנחה - גרעין, טילים, וחידוש מימון הציר האיראני מתימן ועד עזה. על פי אותה הערכה למרות הפער בין טראמפ לנתניהו, לשני הצדדים יש אינטרס כעת להצניע אותו ומכאן נובעת המסתוריות והחשאיות סביב הפגישה.
אלא שלפי ההתנהלות בשנה האחרונה נראה שתהיה זו הערכה שגויה. הערכה היותר סבירה היא שהשניים כל כך מתואמים, כפי שהיה עד היום בכל נושא, אלא שהתיאום הזה מפריע למשחק השח-מט שמשחק טראמפ עם איראן. ושנתניהו לא נלחם להכניס את נושא הטילים והפרוקסי'ז לתוך ההסכם, אלא לתאם מטרות תוך הצגת חומרים מהמודיעין הישראלי שיסייעו לכוחות האמריקנים במתקפה שבא תבוא.
נתניהו לא הגיע בסופו של דבר עם מפקד חיל האוויר הבא כמתוכנן, אבל כן הגיע מצויד עם קלסר גדוש בחומר. לא הפרוטוקולים של 7 באוקטובר ממבקר המדינה. אלא חומר אחר. יעיל ושימושי עבור האמריקנים, וכזה שלא מותיר ספק לגבי כוונתם של האיראנים במו"מ. אם היה כזה בכלל.
דקה אחרי הפגישה הוציא הנשיא האמריקני הודעה שגם אחרי המפגש עם ראש הממשלה הישראלי הנתיב הרצוי מבחינתו הוא המסלול הדיפלומטי. אחרי הודעה כזאת היו חברי האופוזיציה בישראל צריכים לחגוג על הכישלון של נתניהו ולהכתיר את הביקור כתבוסה מוחלטת. כפי שניסו פעמים רבות בעבר והובכו. אבל אפילו הם למדו שכדאי להיות זהירים בכל מה שקשור ליחסי נתניהו וטראמפ, ושאין לדעת מאיזה כיוון תבוא להם, ולציבור כולו בארץ ובעולם, ההפתעה.
המפרקים מתפרקים
משפט נתניהו. ככל שהוא נמשך, במקום לפרק את נתניהו - מי שמתפרק היא מערכת המשפט עצמה. כשתבע ח"כ דאז רובי ריבלין את הביטוי "כנופיית שלטון החוק", דבריו נפלו על אוזניים קשובות אצל קומץ יודעי חן בלבד. סביר להניח שרוב מוחלט של הציבור בשנת 2005 לא הבין על מה לכל הרוחות הוא מדבר.
הרבה מים זרמו בירקון מאז. ואינספור גילויים, פרשיות, תמלילים מזויפים, רוגלות, שקרים, ותופרי תיקים שהתגלו, חלקם הודו בכך בעצמם, שהתנקזו כמעט כולם למשפט פלילי אחד - וראש ממשלה שמסרב בניגוד לכל הערכות להיכנע, ושואף להמשיך לנהל אותו הרבה מעבר למתוכנן. או יותר נכון הרבה מעבר למה שתכננו עבורו מחולליו.
בכל תקופה יש את איש המערכת הבכיר, הציר המרכזי שסביבו מסתובבים כל היתר כמו פיונים במשחק. המושך בחוטים של כולם. ברצותו פוסע מעדנות בתחכום, ברצותו מהלך אימים במפורש. הכל סרים למרותו, למרות שלא תמיד הוא הבוס העליון. בתקופת חקירות נתניהו היה זה שי ניצן. פרקליט המדינה. כשהגיע אביחי מנדלבליט לפרקליטות כיועץ המשפטי לממשלה שמונה על ידי ממשלת נתניהו, הכל חשבו שייקח פיקוד על המערכת. על פי החוק והגדרת התפקיד זה מה שהיה אמור להיות. שי ניצן וייתר הפרקליטים שסביבו ידעו מהרגע הראשון שלא הממשלה ולא מנדלבליט יוכלו לשנות את ההגמוניה הפיקודית הבלעדית שניצן קנה לעצמו עוד מימיו כמשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים, ועד שטיפס את דרכו לצמרת למשנה ליועץ המשפטי לממשלה ולבסוף לפרקליט המדינה.
ניצן שימש ראש המערכת כמעט שנתיים וחצי לפני הגעתו של מנדלבליט. שולט בה ביד רמה וללא עוררין. ליועמ"ש החדש לא היה כל סיכוי, גם אם היה מנסה. די היה בחשד קל או עבירה פעוטה כדי שאפשר יהיה לשלוט בו ולהפכו לפודל צייתן. כמי שהגיע לתפקיד כשחמאה גדולה מרוחה על ראשו מאז פרשת הרפז, המלאכה של ניצן הייתה קלה למדי. הפרשה אמנם טויחה וננעלה והתיקים נגד מנדלבליט, כמו של כמעט כל ייתר המעורבים, נסגרו. אבל מסיבה כלשהי עילת הסגירה לא נרשמה.
מנדלבליט, שמעולם לא הסתיר את רצונו לכהן כשופט בבית המשפט העליון, דרש להוסיף במפורש כי העילה היא חוסר אשמה. ניצן החליט פשוט לא להחליט. לא לפה ולא לשם. מהר מאוד הבין היועמ"ש מי הבוס ומי החייל. מי בעל הבית האמיתי של הפרקליטות ומי רק אורח לרגע שצריך ליישר קו.
השבוע נחשף על ידי בית המשפט כי בדיון שהתקיים בין מנדלבליט לצוות החקירה שהוביל את חקירת נתניהו, קבל היועמ"ש בפניהם על כך שחקרו עניין שלא אישר, כנדרש בחוק. ממצאי החקירה הם שהולידו את תיק 1,000- תיק המתנות. "זה במפורש לא מה שאישרתי לחקור", אמר להם מנדלבליט באותו דיון. אז אמר.
מה שלא מופיע בפרוטוקול הוא שמלבד מנדלבליט וחוקרי המשטרה נכחו בפגישה גורמים נוספים: ליאת בן ארי, הפרקליטה המלווה את תיקי נתניהו, וכן גם שי ניצן, פרקליט המדינה. הסמכות החוקית לאשר חקירות נגד ראש ממשלה היו נתונות בידי מנדלבליט. אבל גם הוא הבין שהוא לא יותר מחותמת גומי. את ההחלטות באמת מקבל שי ניצן.
כמי שהיה באותה פגישה בה קבל מנדלבליט בכעס על פתיחת חקירה שלא אישר, ניצן ידע היטב כי התצהיר שהגיש היועמ"ש לשעבר בו טען שאישר כל חקירה טרם פתיחתה אינה עומדת במבחן המציאות. ובכל זאת בחר לשתוק. כך גם כאשר קבעה מנהלת מח"ש קרן בר-מנחם שלא אירע כל פסול בתרגילי החקירה הבלתי חוקיים שנעשו במשפט נתניהו, בניגוד לבכירי הארגון דובי שרצר ומשה סעדה שהחזיקו הודאה על עבירות שבוצעו בין הייתר על ידי המקור עצמו שהודה בפניהם על מעשיו ומעשי חבריו החוקרים. ניצן גיבה את בר-מנחם בקביעה שלא אירע דבר ושכנראה אין כלל מקור כזה (היום ידוע שבניגוד לשקרים של הפרקליטות ומח"ש, היה מקור כזה ועוד איך- צחי חבקין, השוטח את מעלליו ומעללי החוקרים בפני בית המשפט בימים אלו).
מאז פרש ניצן מהתפקיד ומונה לראש הספרייה הלאומית על ידי הממשלה הקודמת, נעלם הפרקליט לשעבר מהעין הציבורית. בעוד שגיבורי משפט נתניהו האחרים, כמו מנדלבליט ואלשיך, צצים מידי פעם באולפנים ומביעים את דעתם על הנושאים שעל סדר היום, ניצן גזר על עצמו שתיקה. גם לאירועים פומביים כמו כינוסים של לשכת עורכי הדין ואירועים אקדמיים, לא מגיע ניצן וכבר זמן רב עבד מאז נראה על במה נושא את דבריו.
לאחרונה שמו נישא דווקא מפיו של שר המשפטים יריב לוין, שאיים כי ללא שינוי הרכב הוועדה לבחירות שופטים "נראה את שי ניצן נבחר לשופט בבית המשפט העליון". האם יש לו שאיפות כאלה? אולי בעבר. היום ניצן בן כמעט 68. גיל הפרישה של שופטים הוא 70. אחרי שהגיע לצמרת ולעמדת השפעה כמעט בלתי נתפסת במערכת אכיפת החוק, את הפסגה הזאת לא יוכל לכבוש. תהיה זו ההחמצה המרכזית השנייה בקריירה רבת השנים שלו. ההחמצה הראשונה אולי מכאיבה לו אף יותר. הפלת נתניהו. גם בכך כשל.
השתיקה של ניצן תופר בקרוב, עת יעלה על דוכן העדים ויפרוש את חלקו בפרשה. זאת אם המשפט אכן ימשך.
הפושעים הפכו לקורבנות
הפשיעה במגזר הערבי, כולל מקרי הרצח, גברה בשנה האחרונה לעומת אשתקד, שבה המצב היה גם כך עגום. האשמים המרכזיים לכך הם הערבים הפושעים עצמם. אלא שבהיפוך מוחלט של המציאות, הצליחה הנהגת ערביי ישראל, הארצית, המקומית והדתית, בסיוע גורמי שמאל, אופוזיציה וארגונים שונים, לשנות את הנרטיב ולהציג את הממשלה והמשטרה כאשמים הבלעדיים של הפשיעה הערבית. הערבים הפושעים הם בכלל הקורבנות בסיפור הזה. ושמקור כל רע, פשע ורצח, הם הממשלה והמשטרה.
השבוע, כחלק מהמחאה נגד הממשלה, החליטו ראשי המגזר הערבי לצאת לשביתה. כולל הרופאים, שיותר ויותר מהם מאיישים תקנים בבתי חולים, קופות החולים ובפקולטות לרפואה בארץ ובעולם. בנאום שנשא השבוע ח"כ משה סעדה מעל במת הכנסת, חשף נתון מטריד לפיו בשנת 2023 כ- 45% מבעלי רישיונות הרפואה החדשים הם ערבים. עליה של 250% בקצת יותר מעשור.
זה לא שעיניו של אדם כלשהו צרה בכך שערבים מוצאים את דרכם בעולם הרפואה, אלא שבמקרה הנוכחי לא מדובר בריבוי טבעי או בהצטיינות יתרה של אנשי המגזר בעולם הרפואה. הגידול בעיקר בגלל תקנות העדפה מתקנת, שמעדיפה לא יהודים על פני יהודים, ובשל מדיניות פרוגרסיבית קיצונית שמוביל משרד הבריאות. מהנתונים עולה שאזרח ערבי, שלא שירת בצה"ל ולכן גם גיל לימודי הרפואה, ההכשרה וקבלת התעודה, נמוך יותר, שקיבל 650 במבחן הפסיכומטרי, יכנס ללימודים ויקבל סבסוד של כ- 400 אלף מכספי המדינה. יהודי, ששירת בצה"ל, ולרוב גם משרת במילואים, שנכנס ללימודים בגיל מאוחר יותר, לא יכול להתקבל בנתונים האלה ולכן יאלץ ללמוד בחו"ל בעלות של כ- 700 אלף שקל מכיסו.
ואם לא די בזה, מדינת ישראל מכירה באוניברסיטאות ערביות הפועלות בשטחי יהודה ושומרון כמו א-נג'אח בשכם ואחרות, ומאפשרת לבוגריהם לשמש כרופאים בישראל. ולא זו אף זו, כ- 70 סטודנטים ערבים תושבי יו"ש שאינם אזרחי ישראל, מורשים לשמש מתמחים ואף מקבלים שעות קליניקה בבתי חולים בישראל בזמן לימודיהם - כמובן על חשבון אזרחי ישראל.
במשרד הבריאות לא רואים בכך כל בעיה ומעודדים את התופעה. כל מי שמנסה, כולל בכירים מתוך המשרד, להתלונן על הפגיעה באיכות הרפואה והידרדרות הרמה הרפואית כתוצאה ממהלכים אלה, מותקף בהאשמה לגזענות, תוך התעלמות מוחלטת בכך שהדבר נובע מתנאים לא שוויוניים שהם עצמם יצרו בין ערבים ויהודים. הצעת החוק החדשה של סעדה תעצור את המצב הבלתי הוגן ותקבע שלא יינתנו תקנים בלימודי הרפואה וההתמחות למי שלא שירת בצה"ל או שירות לאומי. כמובן שמי שלא אזרח ישראלי אלא תושב רמאללה, שכם ושאר ערי יו"ש, לא יוכל להשלים את חוקת לימודיו באמצעות שעות קליניקה בבתי חולים ישראליים.
דמי חבר לארגון עוין
מדיניות פרוגרסיבית של המשרד, שלא משנה כמה זמן נשלט בידי מפלגות חרדיות כמו יהדות התורה וש"ס, לא שינתה את עורו ואופיו, היא שמובילה את ראשיו בימים אלה להילחם מלחמת חורמה במהלך שמובילה יו"ר ועדת הבריאות ח"כ לימור סון-הר מלך, להוציא את ישראל מארגון הבריאות העולמי. מה שהבינו טראמפ ומיליי מנהיג ארגנטינה, שהובילו פרישה של מדינותיהם מארגון הבריאות העולמי, לא רוצים להבין בישראל.
מדובר בארגון פוליטי אנטי-ישראלי ופרו-חמאס, שהשפעתו על מדיניות הפנים בתחום הבריאות והחינוך עצומה. בדיוק כמו שאר מוסדות האו"ם, רק בלי הווטו האמריקני. הארגון, שישראל באופן אבסורדי, משלמת דמי חבר שנתיים על הזכות המפוקפקת להיות שותפה בו, מגנה את ישראל ותוקף אותה באופן חד צדדי ומוטה מאז תחילת המלחמה בעזה. ואין פלא - למדינות החברות בו רוב מובהק של מדינות אנטי-ישראליות כמו מדינות ערביות, מוסלמיות, וכן מדינות הציר האנטי אמריקני כמו רוסיה, סין ואיראן.
לא רק השפעה הרת אסון של מדינות עוינות השותפות בו אמורה להפריע לישראל. 60% מתקציב הארגון מגיע מהמדינות. ייתר 40% מהתקציב מגיע מקרנות שונות, בהם מושקעות בסכומי עתק חברות התרופות. רבות מהחלטות הארגון, שמשפיעות על העולם כולו כמו למשל בתקופת הקורונה או במדיניות החיסונים, לא מגיעות משיקולים רפואיים מקצועיים אלא מאינטרסים כלכליים של אותן חברות.
כמו כמעט כל הארגונים הבינלאומיים הרשמיים, שרובם אנטי ישראליים מובהקים, אין לישראל כמעט כל תועלת בחברות בהם, למעט יוקרה ומעמד. וכמו במקרה שלהם, כך גם במקרה של ארגון הבריאות העולמי - רב הנזק על התועלת.