דבריו של דונלד טראמפ אתמול (חמישי) חשפו לא רק את עמדתו מול איראן, אלא את תפיסת עולמו כולה. נשיא שמאמין שהדיפלומטיה היא לא מוסד אלא אישיות, לא תהליך רב שנתי, אלא חלון זמן קצר ומורט עצבים שמסתיים באיום.
"אנחנו חייבים לעשות עסקה, אחרת זה יהיה מאוד טראומטי, מאוד דרמטי. הם צריכים להסכים מהר מאוד", אמר טראמפ, כשהוא מצייר את החודש הקרוב כבחירה בינארית: הסכם - או "סיפור אחר". טראמפ אינו מדבר על סעיפים, אלא על טראומה. אינו מדבר על מנגנוני פיקוח, אלא על מכה שתבוא אם הצד השני לא יתיישר.
גם כשהוא מזכיר את נתניהו - "הייתה לנו פגישה טובה מאוד אתמול עם ביבי, והוא מבין" - הוא מחזיר מיד את הסיפור אליו: "זה בסופו של דבר תלוי בי". זו תפיסת עולם שבה משא ומתן אינו מערכת אלא מבחן כוח, והסכם אינו מסמך אלא הוכחה לכך שטראמפ, ורק טראמפ, מסוגל "להביא את זה".
נתניהו, מנגד, נשמע כמי שמנסה לתרגם את טראמפ לשפה ישראלית זהירה יותר. הוא דיבר על האפשרות ש"ייווצרו התנאים להשגת הסכם טוב", אך הוסיף מיד סקפטיות כללית באשר לטיבו של כל הסכם עם איראן, והדגיש את הדרישות הישראליות הקבועות: לא רק הגרעין - גם הטילים הבליסטיים וגם השלוחים האיראנים.
הפער כאן עמוק: נתניהו חושב במונחים של מערכת, בעוד שטראמפ חושב במונחים של סיפור. נתניהו מנסה להכניס תוכן להסכם; טראמפ מנסה להכניס פחד. וכמו תמיד אצל טראמפ, האיום הוא גם מופע: "פטיש חצות", "טראומטי", "דרמטי" - מילים שמייצרות מציאות עוד לפני שמתקבלת החלטה.
לתוך זה מצטרפת גם המחילה שטראמפ מעניק לנתניהו סביב מתקפת שבעה באוקטובר. כאשר נשאל אם ראש הממשלה נושא באחריות לכשל, טראמפ אינו עונה במונחים של אחריות שלטונית אלא במונחים של הפתעה אנושית: "אף אחד לא היה רואה את זה מגיע אם היה במקומו". במילים אחרות, טראמפ מעניק לנתניהו לא רק תמיכה פוליטית - אלא כמעט מחילה היסטורית.
טראמפ חצה קו ברור - והתערב בלב המערכת החוקתית הישראלית
אלא שהרגע החריג ביותר הגיע כאשר טראמפ חצה קו ברור והתערב ישירות בלב המערכת החוקתית הישראלית - בצורה בוטה אף יותר מפעמים קודמות. הוא תקף את נשיא המדינה על כך שאינו מעניק חנינה ואינו מסיים את משפט נתניהו: "יש לכם נשיא שמסרב לתת לו חנינה, אדם צריך להתבייש בעצמו", אמר, והוסיף כי "הסמכות העיקרית שיש לו היא הסמכות להעניק חנינות והוא לא עושה את זה".
טראמפ אף הרחיק לכת וקבע: "אני חושב שהעם בישראל צריך באמת לבייש אותו. זו חרפה שהוא לא נותן את זה. הוא צריך לתת את זה". זו אינה עוד מחמאה לנתניהו או הצהרת ידידות לישראל. זו מתקפה ישירה על נשיא מדינה ריבונית, וניסיון ללחוץ בפומבי על מוסד שאמור להיות מעל הפוליטיקה.
זמן קצר לאחר הדברים, בית הנשיא פרסם תגובה חריגה שנועדה להשיב את הדיון לקרקע החוקתית: "למען הסדר הטוב, בקשתו של ראש הממשלה נמצאת על פי הכללים במשרד המשפטים לקבלת חוות דעת, ורק לאחר סיום התהליך נשיא המדינה יבחן את הבקשה על פי החוק, טובת המדינה, לפי צו מצפונו וללא כל השפעה מלחצים חיצוניים או פנימיים".
בית הנשיא הדגיש גם כי הנשיא הרצוג "מוקיר את הנשיא טראמפ על תרומתו המשמעותית למדינת ישראל וביטחונה", אך הוסיף משפט מפתח לפיו "ישראל היא מדינת חוק ריבונית. בניגוד לרושם שנוצר מדבריו של הנשיא טראמפ, הנשיא הרצוג טרם קיבל החלטה כלשהי בנושא".
במקביל לכל זאת, טראמפ אינו מסתפק בעסקת איראן בלבד, אלא ממשיך לקדם גם את ה"בייבי" שלו: המסגרת האזורית, ואולי אף העולמית בעיניו סביב עזה - "מועצת השלום".
טראמפ צפוי לכנס אותה לראשונה ביום חמישי הבא, עם נציגים מלפחות 20 מדינות, ולהכריז על קרן שיקום במיליארדי דולרים לעזה. על פי הדיווח ברויטרס, הוא גם ימסור פרטים חדשים על כוח ייצוב בינלאומי שיוקם באישור האו"ם ויתפרס ברצועה בחודשים הקרובים. זהו, כפי שכבר ברור, ניסיון לעצב את היום שאחרי לא דרך המוסדות הישנים, אלא דרך שולחן חדש - שטראמפ יושב בראשו. שולחן שבו כסף, כוח ופוליטיקה מתכנסים למסגרת אחת תחת הנהגתו האישית.
וכאן מגיע פרט קטן אך טעון: לשכת ראש הממשלה הודיעה שנתניהו לא יטוס בשבוע הבא שוב לוושינגטון, וישתתף מרחוק בכנס AIPAC - ולפיכך גם לא בכינוס מועצת השלום. מעניין יהיה לראות אם נתניהו ישלח דרג זוטר, פקיד בכיר כמו השגריר בוושינגטון מייק לייטר, או שר מטעמו.
בעקבות נתניהו הודיע גם יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד כי "ישתתף מרחוק" בכנס AIPAC. וגם אם זה היה צפוי - הסיטואציה עדיין מוזרה: טראמפ מכנס פורום שלום בינלאומי שאמור לעצב את השלב הבא בעזה ובאזור, וישראל - לא ממש שם.
בשורה התחתונה, טראמפ מציע לישראל חיבוק חזק מאין כמותו - אך גם חונק. הוא מגבה את נתניהו, מאיים על איראן, בונה מוסדות חדשים לעזה, ובו בזמן אינו מהסס ללחוץ בפומבי על נשיא מדינת ישראל.
השאלה הגדולה איננה רק אם תהיה עסקה עם איראן או תקיפה בשטחה, אלא עד כמה ישראל - במיוחד בסוגיה המשפטית ובשנת בחירות - תושפע מהסדר החדש שטראמפ מבקש לבנות: סדר שבו הכול אישי, והכול, בסופו של דבר, "תלוי בו".