משלושת תיקי האלפים, תיק 1000 הוא לא החמור ביותר. כמובן שתיק 4000 הוא החמור ביותר בשל הסעיף שנקוב בו, סעיף השוחד, אבל תיק 1000 הוא ללא ספק תיק השחיתות המובהק ביותר מבין השלושה - טובות הנאה ומתנות בסך מאות אלפי שקלים שניתנו לכאורה לראש הממשלה, בו בזמן שהוא דאג לנותנן בדרכים אחרות.
מעבר לכך, תיק 1000 הוא התיק היחיד שלא מבוסס על עדות של עד מדינה מפוקפק, אלא על עדת תביעה, שלא היתה אף לא לרגע אחד חשודה, ושהניסיונות של עמית חדד לסדוק באמינותה העלו חרס פעם אחר פעם. באין קו הגנה מוצלח במיוחד, לא פלא שבתיק זה החליטו הסניגורים להשקיע כל מאמץ כדי לגרד מהיקב ומהגורן סיפורים ואנקדוטות שיסייעו להם לבסס את טענת ההגנה מן הצדק - פגמים בהליך החקירה. אחד המרכזיים שבהם הוא הדלוח, המשעמם, והחלש ביותר מבין טענות הסניגורים בתיקי האלפים - מתי ואיך נתן היועץ המשפטי לממשלה אז, אביחי מנדלבליט, אישור לחקירת תיק 1000.
הטענה הועלתה כמה פעמים על ידי הסניגורים במהלך המשפט ובפעם האחרונה באוקטובר אשתקד, זאת בעקבות פרסום של העיתונאי אבישי גרינצייג על דברים שנאמרו לכאורה על ידי מנדלבליט בישיבה עם חוקרי המשטרה ביולי 2016. בעקבות הפרסום ביקשו הסניגורים מהשופטים לקיים דיון בעניין, ולפני כמה ימים העבירו השופטים ציטוטים חלקיים של מנדלבליט מאותה ישיבה, ואלה כצפוי עוררו מהומה בעיקר בקרב הפוליטיקאים והשופרות, אבל למרבה הצער גם בקרב מובילי דעת ועיתונאים, שאיבדו את יכולת ההבחנה בין עיקר לטפל.
כמובן שאין מנוס מלהתייחס לעובדות המעוותות שהוצגו, אבל הסיפור הוא עגום בהרבה מסילוף כזה או אחר. נגיע לכך, אבל נתחיל בכל זאת עם העובדות: בחודשים הראשונים של בדיקות/חקירות נתניהו ליוותה אותן פרקליטות מחוז ירושלים. ליאת בן ארי, וכל החבורה שאתם רואים היום בבית המשפט, לא היתה קשורה לאירוע. מי שדווקא כן היה קשור אליו היה פרקליט נמרץ ממחוז ירושלים, שמו אורי קורב.
שכחו מזה שהוא היום השותף של עו"ד בעז בן צור, שהיה הסניגור של נתניהו בכל פרשת התביעה, ושקורב היום מנהל קרבות רבים נגד הפרקליטות בשלל גזרות של תיקים מתוקשרים שלנתניהו יש עניין רב בהם; קורב היה אז פרקליט חרוץ שדחף קדימה את חקירות נתניהו, ולא פעם קיבל ברקס ממי שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. אלו היו ימים אחרים. אני מזכיר את העובדה הזאת, שכן צחוק הגורל הוא שהעברת התיק מפרקליטות מחוז ירושלים לפרקליטות מיסוי וכלכלה הרגיעה מאד את מנדלבליט. הוא חש שקורב והצוות של ירושלים יותר מדי להוטים; זאת בשונה מבן ארי שהיתה בעיניו שקולה בהרבה ולא עם יד קלה על ההדק.
הציטוטים מהפרוטוקול שהועבר לסניגורים (לא מדובר בפרוטוקול מקצועי של קלדנית, אלא ברישום שנעשה על ידי אחד מאנשי הצוות, בדרך כלל מתמחה, אבל זה לא העניין) הוא כאמור מיולי 2016. מקריאה ראשונה שלהם, הם אכן מספקים לסניגורים בדיוק את מה שרצו. "אתם מתחילים בדיקה אחרת לגמרי על דברים שלא אישרתי", אמר מנדלבליט. "זה בפירוש לא מה שאני אישרתי בזמנו"..."אני לא מתלהב מזה שלוקח שמפניה, סיגרים, או חליפה. זה לא טוב, אבל דברים כאלה מלפני עשר שנים אני לא פותח חקירה פלילית מול ראש הממשלה"..."אני אמרתי על מה בודקים - יש לי מנדט שאני מחליט לגבי ראש הממשלה. אם טעיתי קחו אותי לבג"ץ". לכאורה בינגו. בפועל, לא באמת.
"תיק 1000 הישן"
תיק 1000, כפי שאתם מכירים אותו היום, כלל לא היה קיים ביולי 2016. הוא הפציע לחיי המשטרה ולחיינו רק שלושה חודשים אחר כך, כשהחוקרים פגשו לראשונה את הדס קליין, העוזרת של ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, ואת יונתן חסון, הנהג שלהם. ביולי היו בעניין זה עדויות ספורדיות של שלושה עדים - ארי הרו, אודליה כרמון ועד נוסף, סני סנילביץ'. הם סיפרו, בין השאר, על מקרים בודדים שבהם נתניהו קיבל סיגרים בודדים, ומתנות בודדות. מנדלבליט לא ראה בסיפורים הללו ככאלה המצדיקים חקירה פלילית. מנדלבליט הדגיש באותה ישיבה את מה שהוא כינה "הקרחון" - "מתנות בסכומים גדולים לב.נ (בנימין נתניהו, ב"ק) - האם היה מפעל של כסף גדול, אנשי עסקים". הוא הסביר לחוקרים במפורש כי הם עדיין לא הביאו לו את הסחורה הזאת: "עם כל הכבוד לסיגרים, שמפניה, חליפה (לשון יחיד במקור, ב"ק) זו לא התעשייה שאנחנו חושדים שאולי יש...".
שלושה שבועות לפני כן מנדלבליט נתן גם נתן אישור למשטרה לחקור חמישה נושאים, בהם חשד לקבלת טובות הנאה ומתנות באופן לא חוקי. החוקרים הלכו עם ההנחיה הזאת והגיעו אליו עם התוצרים המדוברים, שכאמור לא ריגשו אותו. ועדיין, תשאלו בצדק, איך זה מסביר משפט כמו: "זה בפירוש לא מה שאני אישרתי"? ובכן, התשובה היא שקטעי הפרוטוקול שהוצגו הם חלקיים, והאמת היא שהמשפט הזה ודומים לו כלל לא נאמרו על כיוון החקירה של קבלת מתנות, אלא על כיוון חקירה אחר לחלוטין שהחוקרים הציגו למנדלבליט באותה פגישה. על אותו נושא התקיים ויכוח בין מנדלבליט לחוקרים, ומכאן אמירותיו על "כיווני החקירה שאישרתי". אין קשר בין זה לבין פרשת הסיגרים והשמפניות. זו הסיבה שהפרקליטות פנתה לבית המשפט בבקשה לחשוף עוד מסמכים וחלקים מהפרוטוקול המלא מהישיבה המדוברת ומישיבות נוספות סמוכות כדי שתתקבל התמונה המלאה.
מכל מקום, אחרי הפגישה ב-17 ביולי החוקרים ממשיכים בהתייעצויות עתיות עם היועץ המשפטי והפרקליטים המלווים, ומעדכנים אותם בהתפתחות חקירות החשד לקבלת מתנות בהיקפים גדולים. הפריצה הגדולה מגיעה באוקטובר כאשר קליין וחסון נחקרים. קליין מספרת הכל ומציגה את החשבוניות. במשך כל החודשים הללו בין יולי לאוקטובר, לא רק שמנדלבליט לא חדל את החוקרים, אלא עודכן על ידם בכל פרט ופרט, פעולה ופעולה, ואישר את המשך תוכנית החקירה. זה תיק 1000 שאנחנו מכירים היום; לא חלקיקי התיק הרעוע מיולי 2017 שמכונה עד היום "תיק 1000 הישן". הוא הלך לעולמו מזמן.
אם כן, כל הטיעון הזה מבוסס על משענת קנה רצוץ, אבל בואו נניח לצורך העניין שהפרקליטות בכל זאת היתה פה באופסייד. אני מבין את החיפוש האינטנסיבי של עו"ד עמית חדד אחר כל בדל ראיה פרוצדורלית או טכנית שעשויה להועיל ללקוח שלו. זו העבודה שלו, והוא היה מתרשל אם לא היה נוהג כך. אני חייב להודות שפחות ברורה לי ההתרגשות של העיתונאים מהאירוע. לא עצם הפרסום, אלא הפריימינג: קבלת טובות הנאה במאות אלפי שקלים - אאוט; מתי מנדלבליט נתן את ההוראה לחקור את תיק 1000 - אין.
מה בעצם הטענה? הרי כזכור מנדלבליט עצמו הוא שהחליט להגיש כתב אישום נגד נתניהו בתיק 1000 לאחר שכינה את טובות ההנאה הללו: "קו אספקה". הוא הזדעזע מהתיק לאחר שראה שמעורבים בו גם אינטרסים אישיים של ארנון מילצ'ן. אז מה בעצם כל ההתכתבויות הללו אומרות? הרי ברור שבין יועץ למשטרה יש, וטוב שכך, דינמיקה בריאה שבה המשטרה רוצה לרוץ קדימה, והיועץ מפעיל שיקול דעת רחב יותר, לעיתים בולם, ולעיתים ממקד.
זה מה שמעניין עיתונאים? פתאום הם מקפידים בדקי הדקויות של הפרוצדורה גם על חשבון חשיפת שחיתות ענק? נניח שמנדלבליט אכן היה חודל את החוקרים מחיפוש אחר טובות ההנאה והמתנות (הוא לא חדל אותם), וחוקר סורר אחד (אחד כזה שבסדרות של נטפליקס אתם מתים עליו) היה הולך באזורים האפורים ומגיע למידע שחושף כי נתניהו קיבל מאות אלפי שקלים לחשבון הבנק שלו; גם אז הייתם מתגוללים על החוקר הסורר? בטוח עורך הדין של נתניהו היה עושה זאת, אבל האם חלק מהתפקיד העיתונאי שלכם הוא לא לשקף לצרכני התקשורת היכן העיקר והיכן הטפל?
כאמור, כל זה לא רלוונטי למקרה הזה, כי מנדלבליט נתן ועוד איך אישור לחקור קבלת טובות הנאה ביוני 16'; כי קליין וחסון נתנו את העדות המפורטת שלהם רק באוקטובר 16'; ובכל זאת מבאסת המחשבה שפעם עיתונאים היו מתרגשים מחשיפת פרשות על קבלת טובות הנאה במיליונים, והיום הם מתרגשים מסעיף קטן ד' בפרוצדורה, שאולי יצליח לחלץ מהדין ראש ממשלה שחשוד במעשי שחיתות חמורים.