השופט בדימוס, תא"ל (מיל') יורם צלקובניק הלך לעולמו

צלקובניק כיהן כשופט בבית המשפט המחוזי באר שבע ובהמשך מונה לסגן נשיא בית המשפט. לאחר פרישתו מתפקיד זה שימש כשופט מחוזי בבית המשפט המחוזי מרכז עד אוגוסט 2024.

צלקובניק סיים את שירותו בצה"ל בדרגת תת-אלוף, כאשר בתפקידו האחרון שימש כמשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים. קודם לכן מילא שורה של תפקידי שיפוט בכירים במערכת בתי הדין הצבאיים ובהם נשיא בית הדין הצבאי הפיקודי, הידוע בכינויו "הבית הירוק".

בין השנים 2002-2006 כיהן כסגן נציב שירות המדינה, תפקיד שבמסגרתו היה אחראי, בין היתר, על תחום התביעה והחקירות בשירות המדינה.

צלקובניק נולד בחיפה ב-9 בדצמבר 1949. הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת העתודה האקדמית והוסמך כעורך דין בשנת 1974. בנוסף, עסק בתרגום מקצועי של מספר ספרים מאנגלית לעברית, לצד עיסוקו המשפטי.

"אני עוד מנסה למצוא את הדרך להתמודד, לספר על קצין וג'נטלמן, על מישהו אהוב כמוך, של כולם,
אבל הכי שלי", ספד לו בנו, אור צלקובניק בהלוויה שהתקיימה ב-16 לינואר. "הכי אותנטי, הכי בגובה העיניים, הכי שופט, אבל לא שיפוטי. אוהב אדם באשר הוא".

בשישי הקרוב ימלאו 30 ימים לפטירתו.

מאז שאני זוכר את עצמי, יש איבר בגוף שנקרא אבא שלי. איבר פנימי שמוביל אותי, שאין צומת דרכים מאז שאני זוכר את עצמי, שלא פעלתי דרכו. ועכשיו, איך מנווטים את הדרך כשאתה איננו?

מחשבות עולות בקצב מסחרר:

על אבא שבוחר להעיר אותי ב2 בלילה (כשאני בכיתה ג' וכל הילדים האחרים מזמן ישנים), לנסוע לראות מונדיאל ולנגב חומוס בשכונת התקווה, ואז לשלוח אותי לבית ספר בשעת אפס. או הפעם ההיא שאתה תופס אותי על חם בפורים עושה ניסויים עם נפצים, ואז מצטרף אליי וביחד אנחנו כמעט שורפים את המטבח.

וממש לא מזמן, נסיעה ביחד למדריד, גמר הצ'מפיונס, שיכורים כל היום מסנגריה ובירות. גם שם כשכבר היה לך קשה לנשום, טיפסת עד המדרגה האחרונה באצטדיון, וניצחת בעוד אחד מהקרבות של חייך.

והאהבה הזו עם אמא, איזו אהבה, כזו שמהווה השראה לסדרות רומנטיות שאף אחד לא היה יכול לכתוב. אהבה שבה, אני, ילד בן שלוש, צריך בכל פעם לאטום את האוזניים כדי שלא לשמוע שאתם מספרים שנוצרתי בדיוק בליל הכלולות. הכל בחוץ, אהבה מלאה, שגוברת על קשיים, אהבה שלא מתביישת בעצמה.

לא היה לך גיל, ולא רשמיות.
עובדה שאת הטיול אחרי צבא שלך, תת אלוף במילואים, סיימת לפני פחות משנה. יפן - לשלושה חודשים - עד שכמעט גירשו אותך ואת אמא משם כשפקעה הויזה. תודה שאמרת לי שהיה לי חלק בזה שעשית את הטיול הזה, שזה היה פסגה בחייך, זה חשוב לי עכשיו.

בכל מקום או סביבה חדשה, היית מוודא ומתרגש לשמוע על הקשר עם האנשים מהסביבה הקודמת. על הקשר עם החברים מהתיכון אמרת תמיד - "שמור על זה, הם הכי חשובים".

מה אעשה בלי החכמה האינסופית שלך, העצות המטורפות והמדויקות, אבא שתמיד תמיד יודע מה חשוב.

אם החיים היו אימייל, אבא שלי תמיד היה ה-cc, העותק האולטימטיבי של כל מחשבה.

כמה פחדתי מהיום הזה. מעניין מה היית אומר לי עכשיו. מה היית עושה?
כנראה שהיית שולף שני קילו בן אנד ג'ריס, שהיו אולי קצת משמינים וקצת מקפיצים את רמת הסוכר, אבל גם מעלים חיוך.

אני עוד מנסה למצוא את הדרך להתמודד, לספר על קצין וג'נטלמן, על מישהו אהוב כמוך, של כולם,
אבל הכי שלי.

הכי אותנטי, הכי בגובה העיניים,
הכי שופט,
אבל לא שיפוטי.

אוהב אדם באשר הוא, אוהב אותנו,
כל כך אוהב אותנו ודואג לנו.

מקווה לעשות בדיוק את מה שהיית מאחל בשבילי,
זו תהיה הדרך שלי להמשיך את דרכך.
מתגעגע כל כך,

אתה הכל.

אור צלקובניק הוא העורך הראשי של אתר וואלה. חברי המערכת וההנהלה כואבים את לכתו של יורם צלקובניק, ומשתתפים בצערה העמוק של המשפחה. יהי זכרו ברוך.