השיטה אותה שיטה, רק דמות המטרה משתנה. הפעם זה היה המפכ"ל. בזה אחר זה הופגז דני לוי במאמרים ובפרשנויות על כניעתו וצייתנותו לאיתמר בן גביר, רפיסותו ועליבותו אל מול הוראות השר הממונה, וזו הייתה רק ההתחלה. לתוך הקלחת הוכנסו היועץ המשפטי של המשטרה הפורש אלעזר כהנא, פארסת חקירת מרדכי דוד, והכל בתיווך, תדרוך והכוונה ברורה של אנשי היועמ"שית והפרקליטות, ראש אח"מ בועז בלט ומקורביהם.
כל זה מתוך מטרה אחת ויחידה: למנוע מהמפכ"ל להעביר את תיק הפצ"רית ליועמ"שית משרד המשפטים יעל קוטיק. הגורם כנראה היחיד במערכת אכיפת החוק כולה, שגלי בהרב מיארה ואנשיה חוששים מפניה.
היא שקיבלה את ההחלטה שהיועמ"שית מנועה מלעסוק בתיק, עוד בזמן שבהרב מיארה נלחמה בשיניים להיכנס בכוח לתוך הסיפור, והיא שמקבלת כעת את כל חומרי החקירה, כל מה שנאסף עד כה, לרבות מה שלא נעשה: עדים שלא נחקרו, שאלות שלא נשאלו, מכשירים אלקטרוניים שלא אוכנו. וכל זה ישירות מהמפכ"ל, בדיוור ישיר, ממנו אליה.
לראשונה מפרוץ הפרשה, ישזפו עיניים אחרות, חיצוניות, את היקפי הטיוח, המרמה והשקר, את חוסר הרצון המופגן להגיע לחקר האמת ואת ציפוף השורות של ראשי המערכת. מה יקרה מפה והלאה? אין לדעת. כרגע המנדט של קוטיק הוא לקבוע אם היועמ"שית עדיין בניגוד עניינים כפי שקבעה בעבר, או אם נוכח העובדה שכלל לא נחקרה, משתנה הסטטוס בעניינה.
כפי שכתב לה המפכ"ל, החלטתה בעניין תחייב אותו. בין שהעברת התיק ליועמ"שית (שזה אומר סגירה מהירה עם עסקת טיעון ואמת שנטמנת לעד בכספת), ובין שלגורם חקירתי אחר להשלמות נוספות.
לא פשוטה הייתה הדילמה של דני לוי. שלושה בנים גדולים יש לו. אחד לחץ עליו לסגור את התיק. שניים לחקור את היועמ"שית. שמאל וימין. אחד צופה בערוץ 12, השניים האחרים ב-14. אחרי שבועות ארוכים של התלבטות ושורה ארוכה של מתקפות נגדו, ואחרי שלוי הבין שכל החלטה שלו תיחשב כהכרזת מלחמה - היועמ"שית ובועז בלט מצד אחד, בן גביר מצד שני - הגיע המפכ"ל השבוע להכרעה.
אי-האמון בבלט מרוח כמעט על כל חלקי המכתב. החל מהפסקה הראשונה ולפיה "הסתיימו פעולות החקירה העיקריות", בעוד בלט טען שהחקירה הסתיימה לחלוטין, ועד הסיפא במכתב ולפיה ייתכן שיידרשו "השלמות חקירה, זימון עדים וחשודים נוספים". לא זו אף זו, לוי שיגר את מכתבו לקוטיק כשבלט בחופשה. זה לא היה עיתוי מקרי.
עם זאת לא מדובר במהלך שלם. לוי היה יכול להיות נחוש בהרבה. לקחת את החקירה ליחידה אחרת בתוך המשטרה ולא להשליך אותה מעל פניו בתקווה שהגורם שאותו בחר אכן יתפוס בשתי ידיים. בסביבת בן גביר היו מרוצים. לוי הוכיח אומץ רב. בניגוד לנטען, הוא לא חייל של בן גביר ולא צייתן. ממש לא. אם היה מציית, היועמ"שית מזמן הייתה בחדר חקירות, שלא לומר במעצר. אבל המהלך שנקט עשוי להיות זה שיוציא סוף כל סוף את האמת לאור.
כי בלהט הוויכוח והרצון של הצדדים לחלץ או לנטרל את היועמ"שית, כל אחד לפי הפוזיציה, אסור לשכוח מה מונח כאן על הכף: שמם הטוב של חיילי צה"ל. לוחמי מילואים יוצאי יחידות קרביות שהתנדבו לעסוק שבועות ארוכים באכיפת הסדר בקרב חלאות המין האנושי, ושמם הוכתם כפי שלא הוכתם אף שם של יחידה בצה"ל בישראל ובעולם מעולם. המפכ"ל מבין את זה. בועז בלט לא. הוא העדיף את האינטרס של בהרב מיארה וחבורתה על פני טובת צה"ל והמדינה.
כעת הכדור במגרש של יעל קוטיק, דמות שאולי קומץ אנשים יזהו את שמה ופניה כשתעבור לידם ברחוב, אבל בראייה היסטורית התיק שהונח לפתחה הוא אולי המשמעותי והכבד ביותר עבור מערכת המשפט מאז המהפכה החוקתית של אהרן ברק משנות ה-90 והתפשטות הדיפ סטייט בכל מערכות המדינה מאז ועד היום. ברצותה יימשך המצב הקיים כפי שהיה עד כה. ובהחלטתה יתהפך המצב מהקצה אל הקצה בשידוד מערכות שכמוהו לא היה.
שיא חדש
אשר ליועמ"שית, אפשר להעריך אותה על עמדתה העקבית נגד הממשלה. ראש האופוזיציה האמיתית, היחידה שמצליחה לעמוד בפרץ החקיקה וההחלטות של הקואליציה, כשכל היתר, בעיקר האופוזיציה הפוליטית, קרסו מזמן. אבל דבר אחד אי אפשר להגיד: שהיא פועלת באופן מקצועי, ששיקול דעתה ענייני ושאין לה ברירה אלא להתנגד לחוקי הממשלה כיוון שהיא, הממשלה, פועלת בניגוד לחוק או לנורמות המקובלות.
מעולם לא היה יועץ משפטי לממשלה שהפסיד כל כך הרבה פעמים בבית המשפט, בעודו מתנגד לממשלה שאותה הוא אמור לייצג - ונראה שבהרב מיארה מתעקשת לשבור אפילו את השיא של עצמה. זה קרה שוב השבוע. בית המשפט העליון לא רק שנפנף אותה שוב וקבע שעמדתה לעומתית לממשלה ואינה נכונה משפטית, אלא לא בחל במתיחת ביקורת חריפה עליה ועל נשיא העליון יצחק עמית, שתמך בעמדתה.
שופטי בג"ץ שדנו בעתירת הליך מינוי נציב שירות המדינה בהרכב מורחב של חמישה, הפכו ברוב של 2:3 את החלטת עמית לחייב את המדינה במכרז לתפקיד, וקבעו כי הממשלה רשאית למנות נציב כלשון החוק. "היועמ"שית סבורה", נכתב, "וכך גם חברי הנשיא בפסק הדין... כי קביעה זו... אינה בגדר קביעה נורמטיבית בדבר הליך המינוי הראוי. לדאבוני לא מצאתי עוגן לקביעה זו".
היועמ"שית, אם כן, לא מונעת מהממשלה פעולות לא חוקיות, אלא מונעת ממנה לבצע מינויים חוקיים לחלוטין, לרבות פקידים בכירים ואף שרים, כמו איתמר בן גביר, שאותו היא מנסה להעיף זה זמן. אין אלא לקבוע כי בהרב מיארה מנסחת מחדש את המונח "עבריינות משפטית". טוב שיש שופטים שמראים לה מעת לעת את הדלת החוצה, למרבה הצער לא מעט מהם משתפים עימה פעולה.
עין על המטרה
בתחילת המלחמה, כשהרוחות סערו לכל כיוון אפשרי רגע אחרי מתקפת הזוועות של חמאס, כשבימין טענו שהממשלה חלשה מדי ובשמאל קוננו על הפקרת חטופים, אמר ראש הממשלה לאנשיו: עזבו את כל רעשי הרקע, יקרו בחודשים הקרובים המון אירועים שיעוררו ביקורת קשה מימין ומשמאל. תסתכלו תמיד על התוצאה בסוף. ואנחנו נביא אותה.
העסקה האחרונה, זו שהוביל עבור ישראל הנשיא האמריקאי, שבמהלכה שוחררו כל החטופים עד האחרון שבהם, היא שמאלצת את ישראל לנצור כרגע את האש ולאפשר לממשלת הטכנוקרטים של דונלד טראמפ, עם הגורמים הג'יהאדיסטיים שבה ודגל אש"ף שמתנוסס תחתיה, להיכנס ולנסות לשלוט ברצועה.
באופוזיציה חגגו. הנה בנימין נתניהו מקים מדינה ערבית בעזה, כמו זו שהבטיח לא להקים ביהודה ושומרון. הנה הוא פותח את מעבר רפיח, אף שהפך את המעבר וציר פילדלפי לסלע קיומנו במהלך המלחמה. הנה חמאס מתעצם בחסות ישראל, כולל משאיות סיוע שנכנסות בקצב הולך וגובר. וכמובן גולת הכותרת - הכנסת קטאר וטורקיה לוועדה המייעצת העליונה. כמה שמחה לאיד הייתה שם לתבוסה שאוטוטו גם נתניהו יודה שהוביל אליה את ישראל אחרי כל ההצהרות וההבטחות.
אבל גם ברגע הזה מורה נתניהו לאנשיו לשים כל הזמן עין על המטרה. לא משנה מה הם אומרים וכמה הם תוקפים, הוא אומר, בסוף תגיע התוצאה. ובתוצאה הזאת כולם יראו שחמאס יהיה מפורק לחלוטין. לא תהיה מנהרה אחת בעזה. ולא רובה אחד, קל וחומר טיל.
זה לא משנה אם תהיה ממשלה טכנוקרטית כזו או אחרת שתשלוט על חצי עזה שנשארה בידי הערבים. וזה לא באמת משנה איזה דגל היא תנסה להניף. הנחת העבודה של ישראל היא ממילא שבעזה לא גרים שוודים, אלא ערבים עוינים ונוטפי שנאה, שתמיד ירצו להשמיד את ישראל לו יכלו. המשימה שלנו היא לוודא שלא יוכלו.
נתניהו יודע שאם כהונת הממשלה תיגמר ובחירות יוכרזו, הוא לא יוכל לשכנע לעולם שהתכוון לחזור להילחם בעזה. כבר עכשיו מנסים יריביו לקבע את הנרטיב שהניצחון המוחלט היה בלוף. שחמאס נשאר בעזה בדיוק כמו לפני 7 באוקטובר. אבל ראש הממשלה רגוע. לוח הזמנים הפוליטי מתכתב עם זה המדיני-ביטחוני. הממשלה לא תיפול. גם לא על התקציב, כך הוא מעריך. גם אם לא יהיה חוק גיוס. החרדים רוצים את התקציב לא פחות מהגיוס, ולכן ברגע האחרון ימצאו את הדרך לתמוך בו.
זה לא שאין כוונה להעביר את חוק הגיוס. יש גם יש. אבל אם וכאשר - יש תוכנית חלופית, והממשלה תמשיך. עד שהוא, נתניהו, יחליט שהגיע הזמן לצאת לבחירות. וזה יקרה רק אחרי השלמת כל יעדי המלחמה במלואם. סעיף אחד - שחרור החטופים הושלם. נותרו שניים - מיטוט חמאס ופירוז עזה. גם שניהם יקרו. לא מהר כמו שישראל רוצה ויכולה, וזאת בגלל ההסכם שעליו חתמה, אבל אחרי ההמתנה ואחרי הודעת ממשלת הטכנוקרטים שחמאס מסרב להתפרק, ישראל תיכנס ותשלים את המשימות שנותרו.
אם עוד לפני כן תפציץ ארצות הברית את איראן ותחליף שם את המשטר - עוד יותר טוב. חמאס ייכנע כך מהר יותר. וכל זאת, כאמור, עוד בימי הממשלה הנוכחית. נתניהו לא יסכים ללכת לבחירות במצב שמיטוט חמאס ופירוז עזה יהיו רק הבטחת בחירות על הנייר ומושא ללעג של ראשי מפלגות האופוזיציה.
רק אז, הוא אומר, אחרי שטעו כל כך הרבה פעמים לאורך כל הדרך, יראו כולם עד כמה טעו גם עכשיו, ושכל מטרות המלחמה הושלמו, ואף הרבה יותר מכך, וש-7 באוקטובר הביא לתיקון במציאות שאיש לא דמיין. זהו הניצחון המוחלט. עד כאן נתניהו. עכשיו צריכים רק לראות שהדבר אכן מתקיים.
מסרים קטאריים
עד היום צייץ יאיר לפיד בחשבונו ברשת X (טוויטר לשעבר) לא פחות מ-20 פעמים על פרשת קטאר. רובם ככולם של הציוצים באותו קו. גורמים קטאריים חדרו ללשכת ראש הממשלה, שאנשיה העבירו מסרים פרו-קטאריים, בעוד קטאר היא מדינת אויב.
כדי להמחיש את הנקודה הניח לפיד הצעת חוק המגדירה את קטאר כמדינת אויב, מאחר ש"זה שנים שמדינת קטאר פועלת באופן שיטתי ומתמשך בניגוד לאינטרסים הביטחוניים והמדיניים של ישראל, תוך שהיא תומכת ומממנת ארגוני טרור הנלחמים בישראל, ובראשם ארגון הטרור חמאס". לפיד מזכיר כמובן את פרשת קטאר, חדירתה ללשכת ראש הממשלה והמסרים הקטארים שהעבירו בשמה.
ה"מסרים הקטארים" שבהם חשודים ומואשמים אלי פלדשטיין, יונתן אוריך ושרוליק איינהורן, נוגעים כידוע לתפקידה של קטאר כמתווכת בעסקת חטופים. ב-12 בינואר אשתקד כתב לפיד בחשבונו: "אנחנו מעריכים את המאמצים הבלתי פוסקים שקטאר עושה, ובאנו להעביר מסר חד-משמעי, אנחנו רוצים את כולם בבית, כמה שיותר מהר". הופה, מסר קטארי בדיוק כמו של פלדשטיין, ועוד מפי ראש האופוזיציה במדינת ישראל.
השבוע נחשף שהדברים נאמרו על ידי לפיד אחרי פגישה שקיים עם גורם קטארי בפריז, כפי שהוא עצמו פתח את אותו ציוץ מינואר ("קיימתי היום בפריז פגישה עם גורם קטארי בכיר...") וכי מי שתיווך בפגישה ונכח בה היה לא אחר מג'יי פוטליק, הלוביסט הקטארי שהוצג כ"סוכן קטארי" שהמגע איתו הוא מגע עם סוכן זר.
לפיד אמר בתגובה השבוע שכל מה שעשה, נפגש ואמר, היה למען שחרור החטופים. מעניין, אבל זה בדיוק מה שטוענים גם האחרים. אז האם ייתכן שגורמים קטאריים חדרו באותה מידה ללשכת ראש הממשלה ובמקביל גם ללשכת ראש האופוזיציה? למעשה, לא רק ללשכת ראש האופוזיציה, אלא לראש האופוזיציה עצמו. אולי הפך לפיד לסוכן קטארי. הוא נפגש, נשמע ומדבר בדיוק כמו פלדשטיין ואיינהורן.
ברור שאלו הבלים, בדיוק כמו כל הפרשה כולה. פוטליק הוא לא סוכן זר, הוא לוביסט מוכר ורשמי בגבעת הקפיטול, שבין לקוחותיו מדינת קטאר, ידידה של ארצות הברית. פעילותו בישראל, כולל הפגישה עם לפיד וכולל העסקת פלדשטיין ואיינהורן, הייתה, על פי גרסתו, לבקשת משפחות חטופים, כדי להביא לשחרורם, ובהתנדבות מלאה.
לפיד נעתר אידיאולוגית, פלדשטיין ואיינהורן כספית. זה לא הופך אותו לסוכן קטארי כמו שלא אותם. אלה הכל המצאות ובדיות שנועדו לשרת מטרות אחרות ופוליטיות. רק שאלה אחת עוד נותרה פתוחה.
גם אחרי שהובהר שלא נפל כל פגם במעשיו של לפיד, מדוע המשיך לפמפם בלי הרף את פרשת קטאר מבלי לתת גילוי נאות אחד מתבקש: גם אני נפגשתי עם פוטליק. גם אני העברתי לאחר הפגישה "מסרים קטאריים". אולי חשש שגילוי כזה יפנצ'ר את הפרשה כולה? לא מן הנמנע שייתכן.