ניתוח האסטרטגיה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מול איראן בתחילת 2026 מראה בנייה שיטתית של לגיטימציה לפעולה צבאית רחבה, תוך שימוש בהפגנות של מתנגדי המשטר האיראני כמנוף מוסרי ומדיני. הנרטיב שהוא שהתווה בסדרת של התבטאויות בכלי התקשורת כולל ברשת החברתית שלו בינואר 2026, הכשירו את תגבור הכוחות העצום סביב איראן כסוג של טבעת חנק.
טראמפ למעשה יצר זיקה בין הדיכוי הקטלני של ההפגנות לתגבור הכוחות החסר תקדים ולמעשה הוא הגדיר מחדש את הקווים האדומים של ארה"ב בכל מה קשור ליחס של משטר האייתולות לאזרחיו.
את ההתבטאות המשמעותית ראשונה הוא העלה ברשת החברתית שלו בה כתב בינואר 2026, "ביטלתי את כל הפגישות עם גורמים איראניים עד שהרג המפגינים ייפסק, הסיוע בדרך". הוא הציג את האופציה הצבאית כהומניטארית. ההפגנות דעכו ובהתאמה גם הרג המפגינים אך טראמפ המשיך לתגבר כוחות.
ב-21 ינואר הנשיא האמריקני התעקש מספר פעמים כי האיראנים עמדו לתלות 837 אזרחים והם התחייבו לא לעשות זאת כי חששו מהאיום הצבאי האמריקאי. חרף זאת, טראמפ המשיך לתגבר כוחות סביב איראן בקנה צמידה חסר תקדים. בנקודת הזמן הזו כבר היה ברור שהוא מנסה להרחיב את הלגיטימציה לפעולה נגד המשטר הקיצוני.
שבועות חלפו. המפגינים איבדו את המומנטום וגם הממשל האמריקאי שכיוון לתקיפה באיראן. האיראנים לא מיהרו להתקפל ולהתגמש לקראת משא ומתן עם ארצות הברית וטראמפ המשיך לתגבר כוחות צבאיים במטרה לייצר מצג של מוכנות מיידית למלחמה עם יכולות אש קיצוניות וזאת כדי לכפות על איראן מו"מ בלחץ מעמדה נחותה מזו שחשבו האיראנים.
עכשיו נשאלת השאלה: מה רוצה טראמפ להשיג?
את הפלת המשטר האיראני הוא לא ישיג באמצעות משא ומתן ולא באמצעות התקפה מהאוויר, ולכן טרמאפ מאוד נזהר מלהשתמש בכך בהתבטאויות הפומביות לכן הוא רומז להכנעה אסטרטגית.
כזו שתוביל את האיראנים לשיחות בתנאים אמריקנים עם הסכם בתנאים אמריקנים. כל זאת לצד החרב שהניף בדמות אופציות צבאיות מכריעות, כשצבא ארצות הברית ממשיך להיערך ולצבור עוד כוחות כולל ב-24 השעות האחרונות.
המלכוד בשיחות
כישלון בשיחות יעניק לטראמפ את כרטיס הלגיטימציה המושלם. הוא יוכל לטעון בפני העולם כי מיצה כל נתיב דיפלומטי אפשרי, וכי השילוב בין פרויקט הגרעין המאיים לפשעי המשטר נגד עמו אינו מותיר לו ברירה אלא לעבור למתקפה רחבת היקף.
התרחיש המדאיג באמת מבחינת ישראל הוא דווקא "הסכם מקלט". על פי ההערכות, איראן תסרב בתוקף לפירוק תשתיות הגרעין הנותרות או לויתור על ארסנל הטילים הבליסטיים המאיים על האזור כולו. אם טראמפ יסתפק בהסכם חלקי שמקפיא את המצב במקום לפרק אותו, הוא עלול להעניק למשטר חסינות מפני תקיפה ישראלית בחסות אמריקאית.
במצב כזה, ממשלת ישראל תמצא את עצמה מול מלכוד אסטרטגי: האם להתייצב חזיתית נגד הנשיא הידידותי ביותר שידעה, או להשלים עם הסכם שמשאיר חרב על צווארה? אלו הם המוקשים האמיתיים בשיחות עומאן, והם נותרים כרגע תחת עמימות מדאיגה.
