ירי במפגינים מטווח קצר, דריסה ופשיטה על בית חולים - אלו חלק ממעשי הזוועה שתיארו מפגינים איראנים שנתקלו ביד הברזל של המשטר האסלאמי, המתקשה לדכא את המחאות הנרחבות ביותר נגדו זה שנים. התיאורים הקשים פורסמו על ידי עיתון "הגרדיאן" הבריטי.
שרה, יזמית בת 50 מטהראן, הרגישה שכמעט לא נותר לה מה להפסיד. המחירים מנזקים ללא הפסקה, בעוד חירויותיה מצטמצמות משנה לשנה. לכן, כשמפגינים החלו להתאסף בשכונת אנדרזגו היוקרתית בטהראן בשבת, היא מיהרה להצטרף אליהם. בסרטון ששלחה לעיתון באמצעות בן דודה המתגורר בחו"ל, נראים אנשים צועדים ברחוב בשמחה, אף שעננת גז מדמיע מרחפת מעל ראשיהם.
הקהל היה מגוון: משפחות, קשישים וגברים צעדו זה לצד זה. האווירה הייתה רגועה, עד שכוחות הביטחון התקרבו, הרימו את רוביהם והחלו לירות במפגינים הלא חמושים מטווח קצר.
הסרטון הבא ששלחה היה חפוז. "חסרי בושה!", היא אמרה שוב ושוב בזמן שנהגה להתרחק מהמקום, כשקול יריות נשמע ברקע ואנשים ממהרים לחלוף על פניה.
ביום חמישי, איראן הוחשכה. הרשויות ניתקו את האינטרנט ואת האפשרות להתקשר לחו"ל, וניתקו את המדינה משאר העולם. הרטוריקה של הממשלה, שבתחילה הייתה מפויסת, השתנתה במהירות. הצעות לדיאלוג נעלמו והוחלפו באיומים בגזרי דין מוות למפגינים, שלטענת השלטון נתמכים בידי ישראל וארצות הברית.
מה שקרה לאחר מכן תועד בסרטונים מטושטשים ובהודעות מבוהלות שהוברחו אל מחוץ למדינה בידי פעילים שהצליחו לתפוס לרגע חיבור סטארלינק, לפני ששיבושי GPS ניתק אותם שוב.
קהל של אלפים צעד מדי לילה ברחבי המדינה, כשהוא קורא "מוות לדיקטטור" - בהתייחסות למנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי - וקורא להשבת שושלת פהלווי, ששלטה באיראן לפני מהפכת 1979.
פעיל סטודנטים בן 19 אמר ביום שישי: "אנחנו צועדים הלילה באלפים. ראיתי ילדים על כתפי הוריהם, סבתא שקוראת 'מוות לחמינאי' כשהיא עטויה בצ'אדור. אתם מבינים עד כמה זה משמעותי?".
תנועת המחאה, שהחלה כהפגנה צנועה של סוחרים בטהראן נגד פיחות חד במטבע ב-28 בדצמבר, יצאה במהירות משליטת הממשלה.
בעוד נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, קרא לדיאלוג והזהיר כי פעולה ממשלתית עלולה להחמיר עוד יותר את האינפלציה, החלו להופיע סימנים לדיכוי מצד כוחות הביטחון.
תיעוד וידאו הראה שוטרי מהומות פורצים לבית חולים שטיפל במפגינים פצועים במחוז אילאם שבמערב המדינה ב-4 בינואר - אירוע שזעזע את הציבור, שזעם על הכאת חולים ורופאים.
לפי סוכנות הידיעות של פעילי זכויות אדם, שבסיסה בארצות הברית, לפחות 538 בני אדם נהרגו באלימות סביב ההפגנות, בהם 490 מפגינים. הארגון דיווח כי יותר מ-10,600 בני אדם נעצרו בידי הרשויות האיראניות.
מוקדם יותר תיעדו הארגונים אמנסטי אינטרנשיונל ומשמר זכויות האדם לפחות 28 הרוגים בידי הרשויות בין 31 בדצמבר ל-3 בינואר, חלקם נורו ברובים וברובי ציד עם קליעי מתכת.
פזשכיאן קרא לחקירה של הפשיטה על בית החולים ושל טענות נוספות להתעללות מצד כוחות הביטחון, ובניגוד לבכירים איראנים אחרים אמר כי ממשלת איראן נושאת באחריות לתלונות המפגינים - ולא כוחות זרים.
הבטחותיו לדין וחשבון לא הספיקו כדי להרגיע את הציבור, וההמונים רק גדלו. הם זעמו על השימוש הבוטה בכוח נגד ההפגנות, דפוס שהכירו מגלי מחאה קודמים ב-2009, 2019 ו-2022.
סוראן, מפגין מהעיר קרמאנשה במערב איראן, אמר ביום רביעי: "אנחנו רואים כבר עשרות שנים איך כוחות הממשלה מפעילים אלימות מקסימלית נגדנו בזמן דיכוי, והפעם זה לא שונה. הם יורים על כל אחד ועל כולם."
בעוד המחאות מתלקחות, גולים איראנים ודמויות אופוזיציה החלו לחשוב שלמחאה יש פוטנציאל אמיתי להפיל את המשטר.
ביום חמישי קרא רזא פהלווי, בנו של השאה האחרון שהודח במהפכת 1979, למחאה מאוחדת ברחבי המדינה. בשעה 20:00, אמר, על האיראנים לצאת לחלונות ולגגות ולקרוא קריאות מחאה, והוא יכריז על צעדים הבאים בהתאם לתגובה בשטח.
הרשויות האיראניות שמעו את הקריאה. סמוך לשעה 20:00 ביום חמישי הן ניתקו את האינטרנט. למרות ההאפלה, כמה סרטונים הראו קהלים עצומים ברחובות, רבים מהם קוראים סיסמאות תמיכה בפהלווי.
ברחובות חיכו להם כוחות הביטחון. כשזרימת המידע החוצה שהצטמצמה לטפטוף, החלו הרשויות להשתמש בכוח קיצוני.
מהסה, עיתונאית בת 28 ממשהד, אמרה ביום חמישי לפני שחיבור הטלפון שלה נעלם: "הם דוהרים אל תוך ההמון עם ואנים ואופנועים. ראיתי אותם מאטים ויורים בכוונה לפנים של אנשים. רבים נפצעו. הרחובות מלאים בדם. אני חוששת שאני עומדת לראות ים של גופות."
בעוד רחובות איראן רועשים, שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י ביקר בביירות. בליל שישי הוא ישב במלון קראון פלאזה לדיון ולהשקה של ספר זיכרונותיו החדש, "כוחו של המשא ומתן". במהלך הדיון דחה את החשש שהמחאות משמעותיות במיוחד, ואמר שכמו בכל מדינה, תלונות על יוקר המחיה לעיתים נשמעות בפומבי.
"טראמפ הפעיל את המשמר הלאומי במדינתו. ראינו איך משטרת הגבולות (ICE) הרגה אישה. אבל אם איראן עושה זאת, אם אפילו נורה כדור אחד - אז אנשים רוצים לבוא להציל אותם," אמר, וחתם את הדיון כדי לחתום על ספריו.
באיראן עצמה דיווחו המפגינים סיפור שונה. מפגין שהתאסף בשכונת טאג'ריש ארג תיאר צלפים שיורים אל תוך ההמון ואמר שראה "מאות גופות" ברחובות.
כך החלה להיווצר תמונה של איראן אחת ושל איראן שנייה.
ביום, הטלוויזיה הממלכתית וגופי השלטון שידרו תחושה של שגרה, עם הפגנות תמיכה בממשלה וצילומים של אנשים ממשיכים בשגרת יומם בשכונות שבהן לא התקיימו מחאות.
בלילה, סרטונים של מחאות סוערות דלפו לעולם, לאחר מאמצים אדירים של פעילים והפצתם בקרב הגולה האיראנית. הסרטונים הראו מפגינים מתעקשים לצאת לרחובות, כשהם צועדים ברחבי המדינה למרות מה שנראה כירי חי מצד הרשויות.
התמונה האמיתית של היקף המחאות הייתה קשה להערכה, שכן רק מעטים הצליחו לעקוף את ניתוק האינטרנט. דמויות אופוזיציה בגולה הגבירו את הפצת הסרטונים הבודדים שיצאו מהמדינה, והכריזו שסופו של המשטר קרב.
מעט העדויות שכן יצאו היו מצמררות. מפגין מטהראן שלח הודעה חפוזה ביום שישי וסיפר שהוכה במקלות וראה כוחות יורים תחמושת חיה לתוך ההמון. מספר ההרוגים היה "גבוה מאוד", כתב - ואז נעלם שוב מהאינטרנט.
ביום שישי הופיע וידאו של גופות המונחות על רצפת בית חולים בטהראן, בעוד ארגוני זכויות אדם אמרו כי אף שאינם יכולים לתעד כל מוות, הם חוששים שבוצעו מעשי טבח. אתמול הופץ ברשת סרטון של מחסן רפואי גדול מחוץ לחדר מתים מאולתר באזור קהריזכ שבטהראן, עם שקי גופות מונחים זה על זה ובחצר הסמוכה.
משפחות התקבצו סביב מסך טלוויזיה, ממתינות בציפייה קודרת בזמן שמצגת של פנים מרוטשות הוקרנה. זעקות נשים נשמעו ברקע כשאנשים הרימו את יריעות הפלסטיק השחורות שכיסו את המתים.
הטלוויזיה הממלכתית טענה ששקי הגופות מכילים אנשים שנהרגו בידי מפגינים, ואמרה כי נתיחות הראו שהם סבלו פצעי דקירה ולא מפגיעות ירי.
דיווחים על מרחץ הדמים הגיעו לוושינגטון, שם דונלד טראמפ החריף את איומיו להתערב צבאית באיראן אם הממשלה תהרוג מפגינים.
האיום החיצוני רק הקשיח את עמדת הרשויות נגד המפגינים וחיזק את הנרטיב שלפיו המערב עומד מאחורי המחאות. המשטרה האיראנית ביצעה מעצרים של דמויות מחאה, בעוד יו"ר הפרלמנט אמר כי ייתכן שאיראן תפגע בארה"ב או בישראל במקרה של התערבות צבאית אמריקאית.
המחאות נמשכו למרות הדיכוי, והתבססו לקצב קבוע עד יום ראשון, כאשר מפגינים התכנסו ברחובות בחסות החשכה. העולם צפה בעם האיראני מוחה, אך לא יכול היה לשלוח תמיכה למפגינים שנותקו מקשר עם החוץ.
מפגין מטהראן אמר: "בקושי רב אלפים מאיתנו הצליחו לעלות לרשת כדי שאוכל להעביר לכם את החדשות. אנחנו פועלים למען מהפכה - אבל אנחנו צריכים עזרה".