מחקר חדש של מרכז טאוב, שנערך בשיתוף מכון KI, בחן את גיל האבחון והזיהוי של אוטיזם בישראל. החוקרים ד"ר שרית סילברמן, ד"ר גיא עמית וד"ר יאיר צדקה חשפו פערים משמעותיים בגילאי קבלת זכאות לקצבת אוטיזם ובגילאי האבחון. גורמים אלה, המשפיעים על התערבות אפקטיבית לקידום הילד - תלויים במידה רבה באזור המגורים ובשיוך המגזרי.
בדומה למגמה העולמית, בשני העשורים האחרונים חלה בישראל עלייה דרמטית בשכיחות אבחנות אוטיזם. בתקופה זו עלו שיעורי האבחנות פי 20 - מכ-1 לכל 1,000 ילדים ב-2005 לכ-20 לכל 1,000 ילדים ב-2025, כאשר עיקר הגידול התרחש בשנים האחרונות. גידול זה נובע משילוב של העלאת המודעות, תמריצים מדיניים וקבלה חברתית.
עם זאת, המחקר חושף כי צמיחה זו איננה שוויונית. נוצר מצב פרדוקסלי שבו על אף מערך התמיכה הנרחב שהמדינה מספקת מבחינה תקציבית וטיפולית - קיימים פערים בנגישות אליו בין קבוצות אוכלוסייה.
הפערים באבחון וטיפול אוטיזם בחברה הישראלית
בכל הנוגע לאוטיזם, הפרקטיקה המקובלת ממליצה על אבחון בגילאי שנתיים עד שלוש כדי שתוצאות ההתערבות יהיו אופטימליות. בהקשר זה הנתונים מצביעים על פער בגיל הכניסה למערך התמיכה: ילדים המתגוררים בשכונות בעלות רוב חרדי מאובחנים ומקבלים זכאות רק בגיל 4.7 בממוצע, לעומת גיל 2.7 בממוצע בשכונות לא-חרדיות.
עיכוב של שנתיים פירושו שהילד מתחיל לקבל טיפול וסיוע רק בשלב מתקדם של גיל הגן, כאשר חלון הזמן הקריטי להתערבות מוקדמת חלף ברובו. מעבר לעיכוב בעיתוי האבחון, המחקר מראה גם ששיעורי הזיהוי הכוללים נמוכים יותר בקהילה החרדית ביחס לחלקה באוכלוסייה.
בשונה מהמגזר החרדי, בקרב אוכלוסיות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך ובחברה הערבית הבעיה אינה נעוצה בתזמון הזיהוי ובקבלת הזכאות אלא בעצם ההגעה לאבחון. אף שילדים מהאוכלוסיות הללו שכבר מאובחנים מקבלים את זכאותם בגיל צעיר יחסית, שיעורי האבחנות נמוכים מאוד. ילדים רבים הנמצאים בסיכון גבוה לעיכובים התפתחותיים אינם נכנסים למערך האבחון והטיפול ונשארים שקופים עבור המערכת.
הפתרון: סיקור לאוטיזם בתחנות טיפת חלב והתערבויות ממוקדות לאוכלוסיות מוחלשות
כדי לגשר על הפערים, החוקרים ממליצים על מעבר לסיקור אוניברסלי לאוטיזם דרך תחנות טיפת חלב. המחקר מציע להשתמש במודל הניבוי שפותח במכון KI, המאפשר הערכה מדויקת של סיכון לאוטיזם על בסיס אבני דרך התפתחותיות שנבדקות באופן שגרתי בתחנות טיפת חלב.
טיפת חלב היא תשתית ציבורית ושירותיה ניתנים לכל המגזרים ולכל שכבות האוכלוסייה, מה שיאפשר למקסם את הנגישות לאבחוני אוטיזם. מכיוון שהתשתית להערכות התפתחות כבר קיימת, ניתן לשלב את אבחוני האוטיזם בתהליכי העבודה הקליניים הקיימים ללא עלות נוספת. פתרון זה יספק גישה אוניברסלית למעקב התפתחותי שיכול לזהות ילדים בסיכון לאוטיזם לפני שהבדלים במשאבי המשפחה יוצרים חסמים לזיהוי ולהתערבות.
החוקרים מציינים כי את הסיקור האוניברסלי נדרש להשלים עם מהלך להתערבויות מכוונות לאוכלוסיות מוחלשות, שיטפל בחסמים המורכבים העומדים בפני משפחות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך. מהלך זה צריך לכלול ליווי למשפחות הללו - מהסיקור הראשוני והנגשת השירותים, דרך תוכניות הסברה בקהילה, חומרי חינוך מותאמים והכשרה ברגישות תרבותית לנותני שירותים ועד תוכניות גישור שמפחיתות חסמים במסגרות הקהילתיות.