פסגת איסטנבול: "פורמט" ריבוי החדרים - ומה ייחשב הישג | כל מה שצפוי בשיחות עם איראן

ביום שישי הקרוב, במידה ולא ישתבש כלום, צפויות ארצות הברית ואיראן לפתוח באיסטנבול בשיחות שנועדו לבלום תקיפה אמריקנית ולהחזיר את דיוני הגרעין למוקד. על פי הידוע כעת, השיחות יתקיימו במתכונת רב-שכבתית, בשילוב מדינות אזוריות, ויעסקו בעיקר בתוכנית הגרעין של האיראנים שיעשו הכל כדי למנוע דיונים על הטילים הבליסטיים, פעולות השלוחות האזוריות (הפרוקסיז) וישמחו לקבל הקלה בסוגיית הסנקציות. אף שלא מדובר בניסיון להגיע להסכם מיידי, עצם קיומן של השיחות נתפס כצעד משמעותי להפחתת המתיחות.

בצד האמריקני צפויים להשתתף שליחו של הנשיא למזרח התיכון, סטיב ויטקוף, יועצו הבכיר וחתנו ג'ארד קושנר המעורב כמעט בכל המגעים המדיניים. בצד האיראני יוביל את המשלחת שר החוץ עבאס עראקצ'י, דמות מפתח בזירה הדיפלומטית של טהרן.

לצדם, צפויה נוכחות משמעותית של שחקנים אזוריים, בהם קטאר, מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות. המעורבות הזו אינה מקרית: מדובר בניסיון לבנות מעטפת אזורית שתאפשר לשיחות להתקדם גם אם הצדדים יתקשו להגיע להסכמות ישירות ומהירות.

רצון הצדדים לקראת השיחות באיסטנבול הוא לקיימם בדרך של פסגה ושולי פסגה. כלומר, השיחות לא צפויות להתנהל כמפגש אחד, אלא כסדרה מרתונית של פגישות במקביל: מגעים ישירים בין האמריקנים לאיראנים, לצד פגישות נפרדות עם המתווכים האזוריים, ותיאומים שקטים שמטרתם לגשר על פערים ולמנוע קריסה מוקדמת של התהליך.

המשמעות היא תהליך מדורג: גם ללא הכרזה על הסכם, ניתן יהיה להציג התקדמות בדמות הסכמה על המשך שיחות, הקמת צוותים מקצועיים, או צעדי בניית אמון שיאפשרו להמשיך במסלול הדיפלומטי.

בלב הדיונים עומדת התוכנית הגרעינית של איראן. הדרישה האמריקנית כוללת עצירה מוחלטת של העשרה, לצד מגבלות על תוכנית הטילים הבליסטיים והפסקת התמיכה האיראנית בפרוקסיז, הן שלוחותיה ברחבי האזור כמו חיזבאללה והחות'ים כדוגמא. מנגד, איראן מאותתת כי אינה מוכנה לדון בדרישות אלה תחת איום צבאי או לחץ פומבי.

במקביל, מסתמנים רעיונות לפתרונות ביניים: סידורים טכניים סביב העשרה ופיקוח, ואף אפשרות להוצאת כמות משמעותית של אורניום מועשר מחוץ לאיראן, שהבכיר האיראני שמחאני אמר הלילה לאל-מיאדין שזה לא יקרה. מבחינת טהרן, כל התקדמות כזו מותנית בדיון ממשי בהקלת סנקציות סוגיה שהיא מפתח להמשך התהליך.

המסרים היוצאים מאיראן מעורבים, חלקם שליליים וחלקם מדגישים נכונות לבחון משא ומתן "הוגן", כולל פתרונות טכניים שיקטינו את הסיכון להסלמה. הניו יורק טיימס דיווח כי איראן מוכנה להשעות או אף להשבית את תוכנית הגרעין שלה כדי להפחית את המתיחות, אך מעדיפה תוכנית בחסות ארצות הברית להקמת "קונסורציום" אזורי לאנרגיה גרעינית.

גורמים אמרו כי עלי לאריג'אני העביר לאחרונה מסר מהמנהיג העליון עלי חמינאי לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ובו הצעה להעביר את האורניום המועשר של איראן לרוסיה - כפי שנקבע בהסכם הגרעין מ-2015. מצד שני, מודגש כי איראן לא תנהל שיחות הנתפסות ככניעה לאיומים, ובמיוחד לא תחת לחץ צבאי אמריקני באזור.

בטורקיה מציגים את איסטנבול כזירה טבעית לדיאלוג אזורי. גורמים באנקרה מדגישים את חשיבות הדיפלומטיה והצורך לייצב את המזרח התיכון, תוך ניסיון למצב את טורקיה כמתווכת מרכזית. עבור אנקרה, עצם קיום השיחות בשטחה הוא הישג מדיני, גם אם לא תירשם פריצת דרך מיידית. הדבר מחזק את הברית בין טראמפ לארדואן, ושם גם נמצא מקורבו, שגרירו בטורקיה ושליחו המיוחד טום באראק.

קטאר ומצרים צפויות למלא תפקיד של מתווכות מאחורי הקלעים. לשתיהן ניסיון קודם בערוצי תיווך בין ישראל לחמאס, והן נתפסות כמי שיכולות לסייע בגיבוש נוסחאות ביניים, ערבויות והסכמות טכניות. המעורבות שלהן עשויה לאפשר לצדדים לשמור על מרחב תמרון מדיני ולהתקדם בהדרגה, מבלי להצהיר על ויתורים פומביים כבר בשלב הראשון.

גם ללא הסכם, עצם ההסכמה על המשך שיחות, קביעת מועד לסבב נוסף או הקמת מנגנון עבודה קבוע ייחשבו הישג. שלושה סימנים יעידו על התקדמות: התחייבות ללוח זמנים ברור, רמז לצעדי אמון הדדיים, והמשך מעורבות פעילה של המדינות האזוריות.