השותפות בין טורקיה לקטאר הפכה לאחד הצירים המשמעותיים ביותר במזרח התיכון בשנים האחרונות, ומשלבת בין כוח צבאי-אסטרטגי טורקי לכסף והשפעה דיפלומטית קטארית. השותפות הזו מתבטאת בעיקר בתחומים צבאיים, כלכליים ופוליטיים, ומשפיעה על זירות מרכזיות כמו עזה, סוריה ואפגניסטן.
במישור הצבאי-תעשייתי, שתי המדינות מקדמות פרויקטים משותפים משמעותיים. דוגמה בולטת היא חנוכת מפעל טנקים משותף בטורקיה, שמסמל שיתוף פעולה עמוק בתעשייה הביטחונית, שיתוף פעולה שנמשך כבר כשני עשורים וכולל מכירת כלים נוספים דוגמת כטב"מים. בנוסף, נחתמו עסקאות נשק גדולות, כמו הסכם בין חברה קטארית לחברה טורקית לרכישת פריגטות (כלי שיט המשמשים למלחמה) בשווי מיליארד דולר, בחסות שר ההגנה הקטארי.
עסקאות אלה ממחישות כיצד קטאר משמשת כמממנת, בעוד טורכיה מספקת את היכולות הטכנולוגיות, בדגש על תחום הפיתוח הצבאי. נוכחות צבאית משותפת היא עוד היבט מרכזי. הבסיס הצבאי הטורקי בקטאר מהווה עמוד תווך בשותפות, ומאפשר לטורקיה להרחיב את השפעתה במפרץ הפרסי. עדות לכך היא הקמתו בתחילת המשבר במפרץ וניתוק היחסים בין קטאר לשכנותיה ב-2017. עניין זה שיקף גיבוי של אנקרה לקידום הציר הרדיקלי על ידי דוחא. אירועים כמו השתתפות תזמורות צבאיות טורקיות בחגיגות היום הלאומי של קטאר, לצד כוחות מערביים, מדגישים את הסמליות של שיתוף פעולה ביטחוני רחב, הכולל נוכחות קבועה ומפעלים משותפים.
במישור הפוליטי-אידאולוגי, טורקיה וקטאר מובילות ציר התומך בתנועות אסלאמיסטיות באזור. השתיים מתואמות בעמדותיהן כלפי ארגונים כמו האחים המוסלמים, ומשתפות פעולה בגיבוי כוחות אופוזיציה אסלאמיסטיים. טורקיה מגבה כוחות אלו באופן יותר פומבי מקטאר, אבל קטאר יודעת לפצות על היעדר התמיכה הפומבית בתמיכה כספית, והארגונים האסלאמסטיים מודעים לכך.
תיאום זה ניכר בלחץ משותף על ישראל בנושאים כמו לבנון ועזה, כאשר קטאר נהנית מגיבוי אמריקאי חלקי שטורקיה חסרה בממשלים קודמים. גם בעידן טראמפ שרואה בארדואן בעל ברית, במספר הזדמנויות נדרשה טורכיה לגיבוי קטארי מול הבית הלבן. שותפות זו והשפעתה בוושינגטון ביחס לזירות מסביב לישראל ניכרת היטב. ההשפעה על עזה היא אחת הזירות המרכזיות שבהן השותפות בולטת. טורקיה וקטאר מתואמות בתמיכה בחמאס, הן דרך סיוע הומניטרי שמשמש לעיתים ככיסוי לתמיכה בתשתיות טרור, והן דרך תקשורת (אל ג'זירה ואנדולו) שמקדמת נרטיבים משותפים.
שיקום חמאס בעזה נתמך על ידי דוחא ואנקרה, כולל פתיחה מחדש של מוסדות כמו האוניברסיטה האסלאמית בעזה. התיווך הקטארי-טורקי בעזה הפך למרכזי במיוחד מאז 2025. שתי המדינות מילאו תפקיד מפתח במאמצי הפסקת אש ובתוכנית השלום של טראמפ, כולל הצטרפות טורקיה למשא ומתן בדוחא. הן משמשות כערבות להסכם, עם דגש על שימור הפסקת האש, שיקום ופיקוח. קטאר וטורקיה מנהלות קשרים ישירים עם חמאס בצירוף לחץ דיפלומטי. ממילא, מעורבותן מעוררת חששות בישראל ובקרב גורמים במערב, שרואים בהן סיכון לחיזוק חמאס במסווה הומניטרי.
באפגניסטן, התיווך המשותף התמקד בעיקר בסכסוך בין פקיסטן לטליבאן. ב-2025, קטאר וטורקיה הובילו שיחות בדוחא ובאיסטנבול שהובילו להפסקת אש זמנית ולמנגנון פיקוח. הן ניצלו את קשריהן עם הטליבאן כדי לקדם נרטיב של דיאלוג, כאשר קטאר מספקת ערוץ תקשורת ישיר וטורקיה מוסיפה משקל דיפלומטי. עניין זה עזר למשטר האסלאמסטי בקאבול לצבור לגיטמציה. דינמיקה דומה הופיעה גם בדיווחים על תיאום קטארי וטורקי בלחץ על טראמפ להימנע מהתקפה באיראן, לחץ שקנה זמן יקר למשטר האיראני לדכא את המפגינים.
מאמצים אלה משרתים גם אינטרסים גלובליים של שתי המדינות, כגון שיפור מעמדן בעולם המוסלמי. באזור סוריה, השותפות התחזקה לאחר נפילת אסד ב-2024. טורקיה הפכה לשחקן הדומיננטי, עם השפעה על המשטר האסלאמסטי החדש של א-שרע, בעוד קטאר מספקת תמיכה תקשורתית, כלכלית ודיפלומטית. שתי המדינות מתואמות בחיזוק הממשל, כולל השקעות בתשתיות כמו שדה התעופה בדמשק. קטאר וטורקיה ידעו לקדם חברות ואנשי עסקים מטעמן במבנה המתגבש של המשטר החדש בדמשק, כולל עסקים ששמם נקשר למימון טרור בעשור האחרון בסוריה. הן משתמשות בכיסוי הומניטרי כדי לחזק תנועות אסלאמיסטיות, תוך התנגדות לאוטונומיה כורדית. הדיווחים על סילוק כורדים בעפרין ויישוב פליטים סורים במיזם קטארי-טורקי, "אנושיות תחילה", הם דוגמה לדרך המסוכנת של מיתוג טרור כהומניטרי.
כלכלית וביטחונית, ועדות משותפות פיננסיות וכלכליות משמשות בסיס לשיתוף פעולה רחב, כולל השקעות הדדיות ומסחר בנשק. השותפות מאפשרת לטורקיה להרחיב השפעה באמצעות כסף קטארי, ולקטאר - גישה ליכולות צבאיות טורקיות. מגמה מדאיגה זו הגיעה עד ירושלים. גם על קטאר וגם על טורקיה הופיעו דיווחים בנפרד על קניית נכסים באזור ירושלים ובית לחם, ופעמים רבות הידיים היו טורכיות - והכסף מדוחא.
השותפות הטורכית-קטארית יוצרת ציר חזק המשלב כוח צבאי, כסף והשפעה אידיאולוגית. היא משפיעה על יציבות האזור, תומכת בתנועות אסלאמיסטיות ומשתמשת במנגנוני תיווך כדי להעמיק השפעה - בניגוד לאינטרסים מערביים או ישראליים. השילוב הזה הופך את הציר לאחד הגורמים המשמעותיים ביותר בדינמיקה האזורית כיום, ואולי המסוכן שבהם.
הכותב הוא חוקר קטר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון