שליחו הבכיר של נשיא ארצות הברית, סטיב וויטקוף, ייפגש היום (שלישי) עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. זו לא עוד פגישת עבודה שגרתית, אלא יום שלם של דיונים ביטחוניים מרוכזים. תתקיים גם פגישה אחת גדולה, רחבה ועמוקה, שבה ישתתפו כל קודקודי מערכת הביטחון הישראלית: שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש המוסד. מבחינת ירושלים, מדובר בצומת אסטרטגי של ממש.
בליבת הדיונים יעמוד כמובן הנושא האיראני. נתניהו מבקש להעניק לוויטקוף תדרוך מקיף, מעמיק ובלתי מתווך, כזה שילווה אותו לפגישתו המתוכננת ביום שישי עם שר החוץ האיראני, ככל שפגישה כזו אכן תצא לפועל כפי שמסתמן כעת. בישראל מבינים היטב: אם וושינגטון ואיראן אכן יושבות לשולחן, זה הרגע להשפיע על עיצוב העמדה האמריקנית - לא בדיעבד ולא דרך מסרים כלליים, אלא פנים אל פנים. נתניהו אינו מסתפק בעדכון טלפוני; הוא רוצה שהקווים האדומים של ישראל, החששות הביטחוניים והאינטרסים האסטרטגיים שלה יהיו מונחים בפני וויטקוף בצורה ברורה, מפורטת ובלתי ניתנת לפרשנות כפולה.
מבחינת לשכת ראש הממשלה, זהו גם מסר ברור: ישראל אינה רק צד שמתעדכן, אלא כמתחייב ממערכת היחסים בין המדינות, היא שחקן שמבקש להשפיע על גורלו ועל התהליך שעשוי לעצב מחדש את המזרח התיכון. וויטקוף, שמחזיק באוזנו של הנשיא טראמפ, מגיע לירושלים לא רק כדי להקשיב, אלא כדי לצאת עם תמונת מצב ישראלית מלאה לפני כל מגע משמעותי עם טהרן.
אך יהיה זה שגוי לראות ביום הדיונים הזה ככזה שמתמקד רק באיראן. להפך. בירושלים יודעים שהאיום האיראני קיומי בהחלט, אך המציאות הביטחונית רחבה ומורכבת הרבה יותר. במקביל לשיח על טהרן, ישראל מתמודדת עם שורה של התפתחויות שמדירות שינה מעיני מקבלי ההחלטות. בראשן עומד המשך התעצמותו של חמאס ברצועת עזה. למרות המהלכים הצבאיים של ישראל ותוכנית טראמפ, חמאס שומר על יכולות שלטוניות וצבאיות, והמציאות בשטח רחוקה מפתרון. פתיחתו המחודשת של מעבר רפיח בפיקוח ישראלי, גם אם במסגרת מוגבלת, נתפסת בישראל כעוד מרכיב שמסבך את התמונה ומעלה שאלות קשות לגבי השליטה והפיקוח ברצועה.
אל תוך המורכבות הזו נכנסת גם הרשות הפלסטינית. נתניהו הבטיח בעבר שהרשות לא תהיה חלק מניהול עזה ביום שאחרי, אך בפועל סמלה כבר מופיע כחלק מהלוגו של "המועצה הלאומית לניהול עזה" - הגוף הטכנוקרטי שהוקם כחלק מתוכנית טראמפ. מבחינת ישראל, זו התפתחות מטרידה המעלה סימני שאלה כבדים לגבי הכיוון שאליו נעים הדברים בפועל, לעומת ההצהרות הפומביות.
כל אלה צפויים לעלות על שולחן הדיונים היום, לא כנספחים אלא כחלק בלתי נפרד מהתמונה הביטחונית הכוללת. המסר שישראל מבקשת להעביר לוויטקוף הוא רחב: איראן היא האיום האסטרטגי הגדול, אך עזה, חמאס והסוגיה הפלסטינית הם האתגרים המיידיים והבוערים, והם קשורים זה בזה. הפרשנות בירושלים זהירה אך ברורה: ישראל אינה מתנגדת למהלכים מדיניים, אך חוששת מתרחיש שבו השיחות עם איראן יתקדמו בעוד שבשטח חמאס מתחזק והרשות הפלסטינית חוזרת בדלת האחורית. יום הדיונים עם וויטקוף נועד למנוע את הפער הזה: ליישר קו, להבהיר עמדות, ולוודא שוושינגטון מקבלת החלטות כאשר כל התמונה הישראלית מול עיניה.