בעוד שליחו הבכיר של נשיא ארצות הברית, סטיב וויטקוף, עושה את דרכו לירושלים לפגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ולקבלת תדרוך מהדרג הביטחוני הבכיר, הנשיא דונלד טראמפ פתח את שבוע העבודה שלו בדרך המוכרת: לא בנאום או בהצהרה רשמית, אלא בהדהוד מתמשך של מסרים מכלי התקשורת החביב עליו - פוקס ניוז.
בוקר יום שני, הראשון לשבוע העבודה של טראמפ, עובר בהעלאת כותרות, ראיונות וקטעי פרשנות לפלטפורמת Truth Social. כולן עוסקות באותו נושא: איראן. אין זה פיזור אקראי, אלא מהלך תקשורתי מכוון. טראמפ אינו נוכח בלוח האירועים הציבורי, אך הוא נוכח מאוד בשיח. זו דרכו לומר: אני כאן, אני שולט בסיפור ומכתיב את הטון.
שלוש כותרות מרכזיות מלוות את ההדהוד:
• השוואה אסטרטגית: טור של מקורבו מארק לוין, הקובע כי "איראן הופכת לצפון קוריאה של המזרח התיכון" - איתות לאיום אסטרטגי ארוך טווח.
• נכונות לעסקה: ידיעה המדווחת כי טראמפ פתוח לעסקה עם איראן, דווקא על רקע התעצמות הכוחות האמריקניים באזור.
• מסר חד: ראיון עם דובר מחלקת המדינה, טומי פיגו, המדגיש כי טראמפ היה חד וברור במסריו לטהרן.
מסרים אלו משלימים זה את זה בדפוס טראמפיאני קלאסי: איום ברור, דלת פתוחה למו"מ והדגשה שהכדור אצל הצד השני. טראמפ אינו זקוק למיקרופונים; מספיק לו להזכיר את עמדתו דרך קולות המזוהים איתו עד שהשיח מתיישר סביבה. בשבוע שעבר, שיתוף סרטון נגד קנדיס אוואנס וטאקר קארלסון - אנשי מחנה טראמפ ש"סרחו" והפכו לקונספירטורים אנטי-ישראלים - עורר מהומה, שכן טראמפ יצא נגד מי שהיו בשר מבשרה של MAGA.
המשמעות ברורה: טראמפ יושב על תיק איראן כל העת. זו אינה שתיקה אלא אסטרטגיית חזרה על מסרים עד הפיכתם לעובדה דיפלומטית. כך הוא מבהיר לבעלות ברית, לאויבים ולשותפים: שום דבר לא קורה בלעדיו.
במקביל, וויטקוף צפוי לנחות בירושלים ולפגוש את נתניהו, שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש המוסד. עבור ישראל זהו צומת קריטי; המטרה היא תדרוך מקיף ובלתי מתווך שילווה את וויטקוף לפגישתו המתוכננת ביום שישי עם שר החוץ האיראני. כרגע, הפגישה עם האיראנים קיימת "על הנייר" וטרם הובהר אם תצא לפועל. בשל חוסר הוודאות, נתניהו דורש שהקווים האדומים והאינטרסים הישראליים יונחו בפני וויטקוף בצורה מפורטת שאינה משתמעת לשתי פנים.
בינתיים בוושינגטון, טראמפ ממשיך לנהל מדיניות חוץ דרך המסך. הוא משכך וממסגר מסרים, שומר קלפים קרוב לחזה ומבהיר לכולם - באיראן, בישראל ובאזור - שהזירה האיראנית בראש מעייניו. אם אין נאום - יש הידהוד, ואם יש הידהוד - יש כוונה.