גל הירש בריאיון: לא טירפדנו עסקאות, אם זה היה תלוי בחמאס זה היה לוקח עשור

בחלוף יותר משנתיים מטבח 7 באוקטובר, שאלת החטופים נותרה אחד הפצעים הפעורים של החברה הישראלית גם אחרי שכולם כבר כאן. גל הירש, שהוביל את המאמץ להשבתם של 255 החטופים מאז 8 באוקטובר, מתיישב לריאיון שבו הוא חושף לראשונה את מה שקרה מאחורי הקלעים.

בשיחה ארוכה ומעמיקה הוא מתמודד עם ההאשמות הקשות על הפקרת החטופים ומשיכת זמן פוליטית של נתניהו, מספר על המשא ומתן המורכב מול חמאס, על תפקידו של טראמפ ושליחו סטיב ויטקוף, ועל המחיר האישי הכבד ששילמו הוא ומשפחתו.

"מבחינתי, כל המלחמה היא לילה אחד ארוך ואפל, וזו משימה שנמשכה 24 שעות ביממה, לא היו בה הפוגות, לא חגים, לא שבתות, לא חופשות", הוא פותח. אבל מיד הוא ממהר להוסיף: "ולצד התרוממות הרוח על השלמת המשימה, השבתו של רן גואילי לקבר ישראל, ובעצם השבתם של 255 חטופים הביתה -אני גם מלא בכאב ובצער על כך ש-87 מהם שבו כשאינם בין החיים".

מהרגע שמונה למתאם השבויים והנעדרים, מצא עצמו הירש במוקד הסערה הציבורית. מבקריו טענו שהוא בעצם עושה דברו של נתניהו גם במובן הפוליטי: מאריך בכוונה את המשא ומתן ומונע עסקאות שיכלו להחזיר חטופים. כעת, לראשונה, הוא מתייצב מול ההאשמות הללו ומפריך אותן בתוקף.

"הטענה כאילו, אנחנו טרפדנו עסקאות, אנחנו מרחנו את הזמן, אנחנו הקפאנו עסקאות, אין לה שחר", הוא מצהיר בנחרצות. "אני רוצה גם לומר לך, שבין הדרישה הזאת של את כולם עכשיו, עם הדגש על המילה עכ-שיו, יש פער עצום בין המילה עכשיו לבין המילה חמאס".

הירש מדגיש שלאורך כל התקופה הקפיד לבחון כל החלטה דרך נקודת מבט מקצועית וערכית בלבד: "אני מבסס את הפעילות שלי ואת ההמלצות שלי למקבלי ההחלטות ובראשם ראש הממשלה, על שיקולים ערכיים ומקצועיים תמיד, ולאורך כל המלחמה בחנתי כל החלטה, משום שהיא החלטה על חיי אדם".

הוא מוסיף: "וידאתי גם עם עצמי כל הזמן שההחלטות נשענות על תשתית ועל מסד מקצועי וערכי, על שיקול דעת ענייני ולא על שיקולים זרים, וכך לדעתי ולהבנתי היה לאורך כל המלחמה. אני מודע לכך שהיו כל מיני פרסומים, וכל מיני הדלפות, וכל מיני אמירות של בעלי אינטרסים".

כשנשאל האם הרגיש ניסיון למשוך אותו לשיקולים זרים, הירש נחרץ: "זה לא משהו שאתה מזהה בשום מקום. אנחנו פעלנו כל הזמן מתוך תחושת דחיפות גדולה, ומתוך בהילות, והבנת מצבם הקשה של החטופים, זה משתקף כל הזמן בקבינט."

בראיון הירש מתאר במפורט את אסטרטגיית חמאס ומגלה עד כמה עמוקה ומתוכננת הייתה תוכנית המשא ומתן של יחיא סינוואר. "חמאס תכנן עשר שנים של מסע ומתן עם 255 חטופים" הוא חושף. "הוא תכנן ועשה, הוא דחה כל הזמן את האפשרות להתקדם במשא ומתן, הוא שידר פנימה לתוך ישראל ובעולם, שישראל היא הבעיה כשבכל דרך הוא טרפד את העסקאות בלי הפסקה, והמיינדסט שלו כל הזמן היה לחולל טופאן אל-אקצא שתיים".

לדברי הירש, סינוואר חלם על מתקפה רב-זירתית: "זאת אומרת ליצור מתקפה נוספת, מעבר ל-7 באוקטובר, ולהצית את יהודה ושומרון, להביא להתערבות של האיראנים ושל חיזבאללה, ולייצר את המתקפה הרב-זירתית שהוא רצה כל כך לחולל. וכל זה לא מתיישב עם איזה רצון כן ונפלא לעשות עסקת שבויים. זה לא מה שהיה בראש שלו".

הירש מסביר שחמאס הסכים לעסקאות רק כשלא הייתה לו ברירה או כשזה התאים לאינטרס שלו: "העסקה הראשונה בנובמבר התאימה לו מאוד לבלום אותנו מהר, כי היינו עם שש אוגדות בהסתערות בתוך רצועת עזה, הוא היה חייב לנסות לעצור אותנו, הוא היה בשוק מהמתקפה הגדולה של ישראל בתוך רצועת עזה".

העסקה נתנה לחמאס זמן להתארגן מחדש: "הוא היה צריך לעצור את התנופה, הוא היה צריך להבין איפה אנחנו, הוא היה צריך להזיז מפקדים, הוא היה צריך להזיז חטופים, אז הוא בלם אותנו לשמונה ימים. אבל ברגע שזה הספיק לו, הוא כבר שבר את העסקה".

בשיח הציבורי הישראלי נשמעו לא פעם קריאות "למה לא עושים אנטבה?" - השוואה למבצע החילוץ המפורסם מ-1976. הירש מבקש להסביר מדוע זו השוואה בלתי אפשרית. "בנסיבות של 255 חטופים ברצועת עזה, שהם מפוזרים מצפון הרצועה ולדרום הרצועה, בעשרות נקודות בפרוץ המלחמה, זה לא שכל החטופים נמצאים בטרמינל באנטבה, מדובר פה על סיטואציה אחרת לחלוטין", הוא מדגיש.

הירש מתאר את המורכבות המבצעית חסרת התקדים: "כשאנחנו מתמרנים בתוך הרצועה ואין לנו ברירה אלא לתמרן בתוך הרצועה עם חמש-שש אוגדות, מה שחייב סוג של לוחמה סלקטיבית, וזהירות רבה שלא לפגוע בחטופים. זוהי מלחמה מאוד מאוד מורכבת שאתה בתוכה גם מתמרן ונלחם מעל הקרקע, מתחת לקרקע, מהים, מהאוויר, מהיבשה, ברשת, בסייבר, ובאותה עת אתה גם עם משבר חטופים הגדול בהיסטוריה".

על המבצעים שבוצעו הוא מספר: "התרחשו על ידי צה"ל ושב"כ הרבה מאוד פעולות מבצעיות בשטח, בתחום המודיעיני ובתחום המבצעי שקשור לשבויים ונעדרים. הרבה מאוד פעולות בוצעו שלא ניתן להרחיב עליהן את הדיבור. יש פעולות רבות שלא הבשילו לכלל ביצוע, יש פעולות שנכשלו, יש גם פעולות שהצליחו, אותן פעולות הרואיות של הגיבורים מהשב"כ, מהימ"מ, מצה"ל, שהשיבו לנו שמונה חטופים חיים במבצעי קומנדו".

אחד הרגעים הדרמטיים ביותר שהירש חושף בראיון קשור לתקיפה הישראלית בדוחה שבקטאר, שבה נהרג בנו של ח'ליל אלחיה, מנהיג חמאס. המפגש שהתרחש בסמוך לאחר שהחלו לצאת הדיווחים עליה עם סטיב וויטקוף, שליחו של טראמפ, מגלה הרבה על טבעם של היחסים מאחורי הקלעים.

"מה שמעניין זה שבדיוק באותו זמן שזה קורה, סטיב ויטקוף ואני נמצאים בוושינגטון, באותו מקום, באותו אולם, באותו מלון" מספר הירש. "וסטיב וויטקוף על הבמה בכנס 'מיד', בעצם נשאל שאלות, הוא אומר כל מיני דברים, וכשהוא יורד מהבמה, אנחנו פוגשים זה את זה ומתחבקים".

הירש מגלה מה אמר לו וויטקוף באותו רגע טעון: "סטיב אמר לי בחיבוק הזה, וזה גם מאוד מאפיין אותו, הוא אומר, אנחנו נמשיך לפעול ולחפש כל דרך להביא את כל החטופים. ביחד, הוא אמר לי. וזה מה שקרה"
התקיפה בקטאר הייתה חלק ממהלך אסטרטגי רחב יותר, מסביר הירש: "התקיפה בדוחה הבהירה שאין מקום שהוא רחוק מדי מבחינת ישראל, במאבק להשבת החטופים ולפגיעה בחמאס".

הירש מפרט כיצד כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן שינתה לחלוטין את דינמיקת המשא ומתן. "עסקת ינואר, מה שנקרא אצלנו 'כנפיי דרור', החלה להתבשל ועבדנו עליה עוד לפני הבחירות בארצות הברית", הוא מספר. אבל השינוי האמיתי קרה עם כניסת הממשל החדש: "מרגע שממשל טראמפ בעצם לוקח את ההגה, מאותו רגע אין סדק בין מדינת ישראל לבין ארצות הברית, ואין את אותו חלל שלתוכו יוכלו חמאס להיכנס כדי להשיג הישגים מדיניים".

הירש מתאר את מהלך ה"לפיתה" המדינית שיצר טראמפ: "אי אפשר לברוח יותר לדוחה, כי הקטארים פועלים בהתאם לדירקטיבה האמריקאית. אי אפשר לברוח לאיסטנבול, כי הטורקים מתואמים עם האמריקאים. כל מדינות ערב נגד החמאס. מדינות האסלאם, רבות מהן מתואמות דרך האמריקאים, גם הם עם אמירה ברורה, תסיימו את המלחמה".

השילוב בין הלחץ הצבאי והמדיני סגר את המלכודת: "יחד עם הלחץ הצבאי בעזה, ומהלכים כבדים שמפעילים צה"ל ושב"כ, יחד עם אותה לפיתה מדינית, אין לחמאס לאן לברוח. וכשאני יוצא לשארם א-שייח עם הצוות, אני כבר מרגיש שאנחנו בדרך לעסקה. יש לי חששות, אבל אני כבר מבין שאין לחמאס לאן לברוח, והסיכוי לעסקה הוא גדול מאוד".

הירש חושף פרטים על אחד המבצעים המורכבים ביותר איתור והשבת גופתו של רן גואילי. "במשך מספר שבועות, אני מוביל מאמץ גדול לאיתורו של רן גואילי, גם במסעותיי לקהיר, וגם בפעולת כל מערך השבויים לאיתורו" הוא מספר.

המורכבות הייתה עצומה: "מסתבר לנו שיש ארבע אפשרויות, ארבע חלופות למקום שיימצא, אנחנו פועלים במקביל כל הזמן על ארבע האפשרויות האלה, אחת מהן מסתמנת כאותו בית קברות באל-באטש".

צה"ל נערך למבצע חסר תקדים: "צה"ל, פיקוד הדרום, מכין פעולה גדולה מספר שבועות קודם לכן, כי זה היה כרוך בחציית הקו הצהוב, ולפעול בתוך שטח אדום, בפעולה גדולה מאוד שאומרת בעצם להוציא מקברן מאות גופות, ולחפש שם את רן גואילי". הירש מבהיר טענה שעלתה בתקשורת: "המבצע לאיתורו של רן גואילי במסגרת מבצע לב אמיץ התחיל ביום שישי שעבר, לא ביום ראשון האחרון. הוא התחיל כבר ביום שישי, מספר ימים קודם לכן. הקבינט מתכנס יומיים אחרי שהפעולה מתחילה, וזה משום שגם לא ידענו אם הפעולה תצליח".

מעל כל הניתוחים המקצועיים והתיאורים המבצעיים, מרחף בראיון הכאב האישי של הירש. "אני יכול לומר לך, ואמרתי לך את זה בתחילת דברי, יש בי כאב עצום על כל אחד שלא השבתי בחיים" הוא אומר. התחושה שמלווה אותו היא תחושת כישלון מתמדת: "ואמרתי תמיד, תמיד, שאני תמיד במצב כישלון, כמתאם השבויים והנעדרים, כל עוד יש לי חטוף אחד שעדיין לא הושב הביתה, ובמצב הזה שאני מגדיר אותו כמצב כישלון מול משפחת גואילי, למשל, הייתי עד השבוע האחרון".

על רצח ששת החטופים באוגוסט 2024 ברפיח הוא אומר בכאב: "מדובר ברצח, האירוע הזה הוא אירוע מזעזע. רצח ששת החטופים, כמו גם אירועים מזעזעים נוספים שהתרחשו לאורך המלחמה, היו אירועים מטלטלים וקשים ומזעזעים, שהביאו אותנו שוב ושוב להערכות מצב ולדיונים פנימיים ולדילמות". הירש מתאר את האחריות שלקח על עצמו: "אני לקחתי על עצמי להיות המדינה, בפני אנשים רבים שמבחינתם המדינה נכשלה והכזיבה בשמירה על יקיריהם שנחטפו, והם צודקים".

הירש חושף לראשונה את המחיר הכבד שהוא ומשפחתו שילמו. "מדובר בתקופה הקשה בחיי, קודם כל בגלל שהיו לי שם חטופים ואני רואה אותם כחטופים שלי, ומשום שסבלתי את צערם ולא יכולתי לעשות דבר, ובכל יום, בכל יום, תחשוב על זה, אני בדקתי את עצמי מה עשיתי היום בשביל כל אחד מהחטופים".

המתקפות היו קשות: "חטפתי מתקפות קשות מאוד, שאותן אני מוכן לקבל כי הן לגיטימיות ומובנות מטעם המשפחות החטופים. קיבלתי התקפות מאוד מאוד לא ראויות, מטעם גורמים פוליטיים, מטעם גורמי תקשורת, מטעם אנשים שבעיניי הם פשוט אנשים רעים ולא עניינים, שניסו להפוך כל דבר לפוליטיקה ולהסתכל על מי שמינה ולא מי הוא הממונה".

הוא מפרט את האיומים: "איומים ברצח, הטרדות, כולל הטרדות בעלות אופי מיני לבני משפחתי ברשתות, הפגנות מול הבית עם ארונות מתים, מגפונים שצועקים לנו לתוך החלונות באמצע הלילה, קריאה לכל תושבי השכונה שבה אני גר להחרים אותנו, ולקרוא לי מתאם הפקרת החטופים". הירש מבהיר את הגבול: "הדברים החמורים האלה, שכוללים איומים על חיינו, פשוטו כמשמעו, שמובילים למעצרם של אנשים, הדברים האלה הם לא לגיטימיים בעיניי, אין לזה מקום ואני לא מוכן לסבול אותם".

לקראת סיום הריאיון, כשנשאל על תוכניותיו לעתיד, הירש בוחר להשאיר את הדלת פתוחה אך עמומה. "אני מטפל במספר משימות שבויים נוספות שיש במדינת ישראל. אני מטפל בסוגיות מורכבות שקשורות למדיניות השבויים ולפעולות השבויים של מדינת ישראל. בזה אני עוסק בטווח הקרוב. מה יהיה בהמשך, נראה. איני יודע".

אבל בסיום השיחה, הירש חוזר למה שמלווה אותו: "אני יודע שעשיתי כמיטב יכולתי, אבל לעולם אהיה עם התחושה הקשה ש-87 חזרו כשאינם בין החיים".