בימים האחרונים ניכרת תפנית חדה וברורה ב"הצדקת" פעולה אפשרית של ארה"ב באיראן. הנשיא דונלד טראמפ, שרק לפני שבועות אחדים עוד עודד בגלוי את המפגינים ברחובות איראן, קרא להם "להמשיך להתקומם" ואף רמז שסיוע אמריקאי "בדרך", מוצא עצמו כעת מול מציאות שונה לחלוטין: המחאה דוכאה באלימות קיצונית והמשטר בטהראן הצליח לפחות לעת עתה - להשיב לעצמו סוג של שליטה.
לנוכח הכישלון של המחאה לשמש מנוף לשינוי, טראמפ משנה כיוון. פחות רטוריקה על זכויות אדם ומהפכה עממית, ויותר מיקוד באיום האסטרטגי של איראן: תוכנית הגרעין ומערך הטילים הבליסטיים, תוך איתות ברור שארצות הברית ערוכה גם לפעולה צבאית אם לא יושג הסכם.
הסימן הבולט ביותר לשינוי הזה הגיע בציוץ חריג וטעון של טראמפ אתמול ב-7 בבוקר שעון ארה"ב, שבו כתב כי "ארמדה עצומה" עושה את דרכה לאיראן. הנשיא לא הסתפק באיום מרומז: הוא הדגיש כי מדובר בכוח גדול אף יותר מזה שנשלח בעבר לוונצואלה, ציין במפורש את נושאת המטוסים אברהם לינקולן ואת הכוחות המלווים אותה - והבהיר שהצי האמריקאי מוכן לפעול "במהירות, בעוצמה ובאלימות" אם יהיה בכך צורך.
טראמפ קרא לאיראן "לבוא לשולחן" ולהסכים להסכם הוגן וללא נשק גרעיני, הזכיר את מבצע "פטיש חצות" כתקדים, זה שחתם את "עם כלביא" שלנו, והזהיר כי סירוב נוסף יוביל למתקפה "חמורה בהרבה". זה כבר לא היה מסר של תמיכה במחאה - אלא אולטימטום אסטרטגי.
האפשרות למתקפת מנע נשמרת
בנוסף לכך, אתמול בשימוע בסנאט, סיפק שר החוץ מרקו רוביו את המסגרת הביטחונית שמאחורי האיום. לדבריו, בין 30 ל-40 אלף חיילים אמריקאים פרוסים כיום בשמונה או תשעה מתקנים ברחבי המזרח התיכון, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, נמצאים בטווח פגיעה של אלפי כטב"מים איראניים וטילים בליסטיים קצרי טווח.
רוביו הדגיש כי ארצות הברית מחויבת להחזיק "כוח ועוצמה" באזור לא רק כהרתעה, אלא כהגנה בסיסית על אנשיה, והבהיר שהנשיא שומר לעצמו את האפשרות ל"מתקפת מנע" אם יתקבלו אינדיקציות לאיום מיידי. באותו הקשר, רוביו הודה למעשה כי דיכוי המחאה באיראן היה "יעיל" מנקודת מבטו של המשטר, וכי מספר ההרוגים נאמד באלפים, אמירה שממחישה עד כמה וושינגטון כבר אינה רואה במחאה כלי מדיני אפקטיבי בטווח הקצר.
את החותמת הביטחונית נתן שר ההגנה פיט הגסת' בישיבת השרים של טראמפ הערב. הגסת' אמר כי לאיראן יש את "כל האפשרויות לעשות עסקה", אך הדגיש כי עליה "לא לפתח יכולות גרעיניות", והתחייב שהצבא האמריקאי "יהיה מוכן לבצע כל מה שהנשיא מצפה ממנו".
שורת דיווחים מהשבועות האחרונים מציירת תמונה קודרת במיוחד. כלי תקשורת בינלאומיים וגופי זכויות אדם מדווחים על עשרות אלפי הרוגים בימים הקשים של הדיכוי, על יותר מ־40 אלף עצורים, ועל מחאה שנשברה בעיקר בשל היקף האלימות והשליטה המוחלטת של כוחות הביטחון. הפסקות האינטרנט הממושכות חנקו את יכולת ההתארגנות ופגעו קשות בכלכלה, והמשטר הצליח לבודד את הציבור מהעולם. עבור וושינגטון, המשמעות ברורה: אין כרגע תנועה עממית שניתן להישען עליה - והאיום המרכזי חוזר להיות צבאי אסטרטגי.
במקביל נמשכת הזרמת הכוחות: ביממות האחרונות הצטרפה נושאת המטוסים USS Abraham Lincoln ושלוש משחתות לזירה, מהלך שהוסיף כ־5,000 חיילים לנוכחות האמריקאית באזור, שמונה כעת יותר מ-30 אלף איש. הכוחות מצוידים במטוסי קרב, טילי טומהוק ובמערכות הגנה מתקדמות. במקביל נפרסו מטוסי F-15E בירדן, סוללות הגנה מפני טילים הועברו למדינות המפרץ, ועל פי הערכות - גם צוללות אמריקאיות נושאות טילי שיוט פועלות באזור. גורמים ביטחוניים מעריכים כי זהו ריכוז הכוח הגדול ביותר מלחמת 12 הימים בקיץ האחרון.
מאחורי השינוי של טראמפ עומדים שלושה מניעים מרכזיים: תפיסת איום מיידי על הכוחות האמריקאיים, הצורך להציג מדיניות ברורה ומדודה לאחר כישלון המחאה, והשתלבות במגמה בינלאומית רחבה יותר - הכולל צעדים אירופיים נגד משמרות המהפכה, כשהיום הכריז האיחוד האירופי על משמרות המהפכה כאירגון טרור.
במקום דיבור על שינוי משטר, טראמפ מחדד יעד ממוקד: נטרול האיום הגרעיני והבליסטי. המסר לטהראן חד: חזרו למו"מ ווותרו על הגרעין והטילים - או שתעמדו מול כוח צבאי בהיקף שלא נראה בעבר.