מעל לפני השטח היה נראה שמדובר באירוע רגיל. כלומר, לא ממש רגיל, אבל שגרתי ביחס להתנגשויות הבלתי פוסקות בין הממשלה לבג"ץ בשנים האחרונות. עתירה הוגשה בדרישה לפיטורי איתמר בן גביר מתפקיד השר לביטחון לאומי. היועמ"שית גלי בהרב מיארה הצטרפה לעותרים וקבעה שיש לפטרו.
בן גביר הודיע שלא יתפטר גם אם יונחה לעשות כך. שורה של שרים וחברי כנסת מהקואליציה תבעו מראש הממשלה שלא לכבד את החלטת בג"ץ, עד שבנימין נתניהו עצמו הבהיר בישיבת ממשלה שפיטורי בן גביר לא יקרו, בג"ץ התקפל ודחה את הדיון, וכאן לכאורה תם הטקס. לפחות בינתיים.
אלא שבפרק הזמן הקצר הזה התחוללה מאחורי הקלעים התרחשות יוצאת דופן. רק יודעי דבר ידעו בזמן אמת שישראל עמדה כמרחק פסע ממשבר חוקתי אמיתי. יזום ומתוכנן. במידה ובג"ץ היה קובע שבן גביר מפוטר, ישראל ככל הנראה לא הייתה עוד אותה מדינה. וזה עוד יכול לקרות. חלק מהמהלכים המתוכננים ייצאו על פי התוכנית לפועל אם בג"ץ יוציא צו על תנאי ללא דיון שיעביר את חובת ההוכחה על הממשלה ויהווה הצהרת כוונות ברורה לגבי התוצאה הסופית הצפויה. כל היתר יקרה אם וכאשר, במקרה הקיצון בו בג"ץ יורה לפטר שר מתפקידו, לראשונה מקום המדינה, ללא חקירה או כתב אישום.
במהלך כמה פגישות שערכו בכירים בליכוד, עוצמה יהודית והציונות הדתית, יחד עם ארגוני ימין נוספים, בהם דובר על המשבר החוקתי היזום, עלה בראש ובראשונה הצורך הבהול לשים אחת ולתמיד ברקס להשתוללות הבלתי נשלטת של בית המשפט בהובלת יצחק עמית. המסקנה הייתה חד-משמעית: אירוע בן גביר הוא האירוע המתאים לחולל עליו את המשבר.
קל יותר לצפצף על בג"ץ באירוע בו נדרשת הממשלה, או ראש הממשלה, לבצע פעולה אקטיבית, מאשר מקרים בהם בג"ץ מבטל החלטת ממשלה או חוק של הכנסת. כמו פיטורי היועמ"שית. הממשלה יכולה להחליט שהיא לא מכירה בגלי בהרב מיארה כיועצת המשפטית כיוון שפוטרה מתפקידה, אבל לא תוכל למנוע ממנה באופן אפקטיבי מלמלא את תפקידה כתובעת כללית וכאחראית על פרקליטות המדינה כל עוד בג"ץ כן מכיר בה.
ההערכה באותן פגישות הייתה כי התנגשות בין הממשלה לבית המשפט היא נכס אלקטורלי משמעותי לימין. אירוע שיכול אפילו להכריע את הבחירות הבאות. לכן המהלך הראשון שסוכם הוא קמפיין ציבורי.
הוחלט שהאירוע הזה יהיה בהובלת עוצמה יהודית שהעומד בראשה נוגע בדבר יותר מכולם וגם, כנראה, המרוויח העיקרי באירוע. במסגרת הקמפיין הוכן סרטון AI בו נראה יצחק עמית יושב על בניין הכנסת, מניח כתר על ראשו, ומעליו הכיתוב: "הפיכה משפטית, כך זה נראה". המנגינה ברקע היא "המרסייז" של המהפכה הצרפתית. במקביל לסרטון הוכנה גרפיקה לפרסום ענק בשלטי חוצות בו נראה עמית יושב על הכנסת כשהוא מחייך ומעליו הכיתוב: "המדינה זה אני".
על הארגונים החוץ-פרלמנטריים הוטלה המשימה לקיים עצרת המונים. כמו זאת שהייתה בזמן הרפורמה המשפטית, רק גדולה יותר. ההערכה הייתה של השתתפות רבבות שיביעו באמצעות העצרת זעם על בית המשפט שמפטר שר ללא הצדקה רק כי לא בא לו טוב בעין. עצרת כזאת, כך דובר, תהיה המנוע המרכזי עליו ירכבו לקראת הבחירות כל מפלגות הימין. מהליכוד ועד הסיעות החרדיות. כולם ירוויחו. לא רק מפלגתו של בן גביר.
במקביל נערכו שרים וחברי כנסת לפקוד את אולם בית המשפט בדיון שאמור היה להתקיים ביום חמישי. עשרה שרים מהליכוד, עוצמה יהודית והציונות הדתית, אישרו את בואם. ייתכן שאם לא היה נדחה, היו מאשרים עוד. אירוע שדי היה בו כדי להמחיש את עוצמת ההתנגשות בין הרשויות.
וגם ההיערכות לאי הציות לבג"ץ, לראשונה מקום המדינה באופן יזום, כבר החלה. היה ברור כבר מהרגע הראשון שהיועמ"שית, אם תהיה החלטה כזאת של בית המשפט, תוציא שורה של הנחיות לייעוץ המשפטי של המשרד ולמשטרה ואולי גם למזכירות הממשלה ועוד, שלא להכיר בבן גביר כשר. גם היה ברור שחלק מהרשויות אכן יכירו בהחלטתה זו ולא בהחלטת הממשלה להותיר את השר בתפקידו.
ההחלטה הראשונה הייתה הקפאה מוחלטת של כל המינויים במשטרה. אם בן גביר לא חותם, אף אחד לא חותם. הדבר היה מגביר את הלחץ על המשטרה להכיר בשר. בהקשר הזה חשוב לציין כי ליועץ המשפטי הבא של המשטרה, שהמפכ"ל צריך למנות באישור בן גביר, יש תפקיד מפתח. אם ינחה את המשטרה להכיר בבן גביר כשר, המשטרה כולה תיישר קו. במקביל, הבהיר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שהמדינה לא תעביר "אפילו שקל" למשטרת ישראל אם לא תקבל את בן גביר.
אחד התרחישים עליהם דובר הוא התעלמות של נתניהו מהוראת בג"ץ לפטר את בן גביר, אבל אז, כדי לרכך מעט את הכאוס, להודיע מיד על הקדמת הבחירות. דבר שינתב מיד את הסיפור מהעניין החוקתי על השלכותיו החמורות, ליריבות הפוליטית. שוב, מתוך הנחה שמבין כל הנושאים שנמצאים בסדר היום, מהגיוס ועד ועדת חקירה, הנושא המשפטי, ובפרט משבר חוקתי, עשוי לסייע לימין משמעותית בבחירות.
האירוע נדחה, כי בג"ץ דחה את הדיון לעוד חודשיים והרחיב את ההרכב, אבל מדובר עדיין בזירה פתוחה. צו ביניים או דיון נוסף יציתו מחדש את העניין, שסופו רחוק מלהיות ידוע.
הכל פתאום נתקע
אם היה צורך בדוגמה נוספת, השבוע הגיע דוח מבקר המדינה בעניין הרוגלות והוכיח שוב עד כמה רקובה המערכת.
הפרשה התפוצצה לפני 4 שנים. פרסום עיתונאי גילה שהמשטרה משתמשת בתוכנות רוגלה מתוחכמות לשאוב חומרים מטלפונים סלולריים בניגוד לחוק. לא רק לחשודים ונחקרים, אלא גם לעדים וגורמים אחרים, שלא גרמו עוול לאיש, לא חשודים בדבר, וכל זה ללא חוק שמאפשר זאת או בית משפט שמתיר זאת. המדינה כולה סערה וגעשה, מדובר הרי בזכויות אדם בסיסיות ביותר. והעבירות על ידי מערכת אכיפת החוק, ככל שנעשו, קשות וטעונות חקירה פלילית נגד האחראים שפלשו לפרטיות והטעו שופטים.
אבל הייתה בעיה אחת: מתברר שעבירות אלו בוצעו גם על נחקרים ועדים בתיקי נתניהו. חקירת האירועים הייתה יכולה לעשות שמות בחומרי החקירה, לבטל עדויות וראיות ולפסול תמלילים, וכנראה לחרב לגמרי את כתבי האישום. זה דבר שלא הממשלה הקודמת שבתקופתה התגלה העניין, ושהספיקה להתחייב לחקור את האירוע עוד לפני שהתברר שהוא נוגע בתיקי נתניהו, ולא מערכת אכיפת החוק שהדבר נוגע ישירות בבשרה החשוף, היו מעוניינות שייבדק.
והכל פתאום נתקע. אין בדיקה ואין חקירה. לא הפרקליטות ולא מח"ש, הכל נדם וגווע. ועדה שהקים היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט בראשות עורך דין עמית מררי קבעה שלא היה כלום, אלא שמהר מאוד התברר שלא בדיקה הייתה שם אלא טיוח, כאשר באולמות בתי המשפט בתיקים פליליים שהתנהלו באותה עת הודתה המשטרה פעם אחרי פעם שאכן השתמשה בכלי ריגול אסורים אלה.
אחרי הבחירות הקימה הממשלה ועדת חקירה ממשלתית בראשות השופט בדימוס משה דרורי, מתוך ניסיון להגיע לחקר האמת. אבל מאז ועד היום, כבר למעלה משנתיים וחצי, הוועדה לא יכולה למעשה לזוז. היועמ"שית שהייתה אמורה להעביר לידי הוועדה את רשימת התיקים בהם השתמשה המשטרה בתוכנות רוגלה, שאינם במסגרת חקירות פתוחות או משפטים מתנהלים, פשוט לא מעבירה את החומר. ב-24 ביוני 2024 הורה בג"ץ ליועצת משפטית לממשלה להעביר את החומר הנדרש לוועדה על מנת שתוכל להתחיל לעבוד. שנה וחצי עברה, אבל שום חומר לא הועבר. כל ניסיון של הוועדה לכפות על היועמ"שית לקבל את התיקים באמצעות בית המשפט, העלה חרס.
השבוע חשף מבקר המדינה, שהפעם בניגוד לחקירות 7 באוקטובר כן הספיק לחקור ולהשלים את הדוח, שהיקף השימוש ברוגלות באופן בלתי חוקי מטורף בהיקפו. מדובר על מערכת שלמה - מחוקרים, דרך מפקדים, קצינים בכירים לרבות המפכ"ל בזמנו (רוני אלשיך), שופטים שחתמו, יועמ"ש שטייח ולאחריו יועמ"שית שממשיכה לטייח ובג"ץ שמסוכך על כולם - שפשוט לא מאפשרת לאיש לגעת בה. לא משנה מה.
לא חשוב כמה אזרחים נפגעו ולא מעניין מה חומרת העבירות, החדירה לפרט ושלילת זכויות היסוד שבשמם הם לא מפסיקים להתערב בעבודת הממשלה והכנסת - אף אחד לא יכול לחקור ולא לבדוק. כמו חפץ חשוד. אסור לגעת, וגם אסור להתקרב.
מקום לגור
אם לפני שנתיים היה מעריך מישהו שהממשלה הנוכחית תוציא את ימיה או תתקרב לזה, היה נחשב למי שאינו בקו השפיות. אם היה מעריך שדווקא את החוקים הנפיצים ביותר, חוק הגיוס ואישור תקציב המדינה, תצליח הממשלה להעביר בשנתה האחרונה, בניגוד מוחלט לכלל הפוליטי היסודי שאת החוקים מעוררי המחלוקת צריך להעביר בשנה הראשונה או שלא מעבירים בכלל, היה נחשב כמי שנטרפה עליו דעתו לגמרי.
אבל זה המצב שבו עומדים הדברים. הממשלה נערכת להעביר חוק גיוס וחוק תקציב, בתוך שנת בחירות, רגע לפני שנפתחות הקלפיות. זה אומנם עוד לא קרה. יש תרחיש שזה גם בסוף לא יקרה. אבל נכון להיום הסיכוי ששני החוקים יצלחו מוערך כגבוה.
את המשבר באגודת ישראל הצליח ראש הממשלה לבלום והשבוע מונה ישראל אייכלר, נציג חסידות בעלז, לסגן שר על מנת להשיג את הרוב הדרוש להעברת חוק הגיוס, תוך ספיגת המרד בקואליציה של ארבעה חברי כנסת מהליכוד והציונות הדתית, ועוד ארבעה מאגודת ישראל, שהצטמצמו לשלושה, שהודיעו שיתנגדו. עם שבעה מתנגדים יש רוב לחוק. על חודו של קול, אבל רוב.
אלא שהאירוע החריף את הקרע לא רק בתוך אגודה, אלא בין חסידות גור, שאיבדה את ההגמוניה במפלגה החסידית, לבין ראש הממשלה. עד כדי כך, שביהדות התורה יודעים לספר שעל פי כל הסימנים יצחק גולדקנופף ויועצו מוטי בבצ'יק לא רק שדוחפים להפלת הממשלה, אלא נמצאים בקשרים הדוקים עם בכירים בממשלת השינוי מתוך כוונה להצטרף אליה במידה שיצליחו להרכיב פעם נוספת קואליציה.
הם מעידים על שיחות סגורות בהן השניים מביעים זעם בשם האדמו"ר יעקב אריה אלתר על פגיעה אנושה בכבודו, ועל כך שנתניהו הצליח, פעם נוספת, להותיר את מי שהיה פעם המנהיג ללא עוררין של מועצת גדולי התורה, בעמדת מיעוט בתוך המועצה.
האם ייתכן חיבור של מפלגה חרדית עם מפלגות מגוש האופוזיציה כמו אביגדור ליברמן, יאיר לפיד, יאיר גולן ונפתלי בנט? כנראה שכן. עבור ממשלה שתחליף את נתניהו, הם ייתנו הכל לחרדים, כולל חוק גיוס דרדל'ה במתכונת שהעבירו בממשלה הקודמת, ועוד ימחאו להם כפיים. היועמ"שית פתאום תתאייד ולא תוציא עוד חוות דעת שטוענות שהממשלה לא עושה די בגיוס חרדים, וגם בג"ץ ייקח לפתע את הזמן ולא ימהר להוציא צווי ביניים או לדון בחוק.
בבחירות 2018 לראשות עיריית ירושלים, שנשאו אופי מובהק של יחסי חרדים מול לא דתיים בעיר, כאשר כל הזרמים החרדיים תמכו במועמדותו של משה ליאון ואילו אלה שנחרדו מהתחרדות העיר התייצבו מאחורי עופר ברקוביץ' מתנועת "התעוררות", החליטו אנשי חסידות גור, מבלי לעדכן את שאר באי חצרות החסידים, הליטאים וש"ס שעשו כולם יד אחת - לרקום עסקה עם ברקוביץ' ולתמוך בו בבחירות בסיבוב השני מול ליאון.
המזימה נכשלה וליאון נבחר. בכל הקלפיות במעוזי חסידות גור בעיר התוצאה לא הותירה מקום לספק - גור תמכו בברקוביץ', במחשכים ומאחורי הגב, בניגוד מוחלט לאינטרס החרדי הכללי של אותם ימים. האם אותו תרגיל בירושלים משוחזר בימים אלה בפוליטיקה הארצית? בכירים ביהדות התורה משוכנעים, אפילו בטוחים, שכן.
וגם החלו לפעול. יהדות התורה היא סיעה משותפת של דגל התורה הליטאית ואגודת ישראל החסידית. מיקומי החברים ברשימה ומספר הנציגים של כל קבוצה נקבעים לפני הבחירות על ידי פוליטיקאים, עסקנים ובאישור הרבנים. בשל החשש מעריקה של נציגי גור, פועלים בדגל התורה יחד עם גורמים נוספים באגודת ישראל, לשנות את הרכב הרשימה כך שהשפעת חסידות גור תרד משני נציגים כיום: גולדקנופף ויעקב טסלר (שאינו חסיד גור בעצמו אבל מחויב להחלטות האדמו"ר), לאחד בלבד בפעם הבאה. כנראה שאחת המפלגות הערביות תהיה פרטנרית נוחה יותר למפלגות האופוזיציה, מאשר משענת הקנה הרצוץ של גולדקנופף שעשוי להישאר במערכה החרדית לבד.