מאחורי ההכרזה האמריקנית על הקמת הגופים שינהלו את רצועת עזה, התפתחה דרמה מדינית חריגה בין ישראל לארצות הברית. בעוד שבבית הלבן הציגו את שלב ב' בתוכניתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כסידור טכני-מוסדי שנועד לייצב את הרצועה ביום שאחרי, בישראל מזהים שינוי עמוק - לא רק באופן ניהול עזה, אלא גם במאזן ההשפעה על עתידה. בתוך כך, הבוקר (ראשון) ירדן מסרה שהמלך עבדאללה קיבל הזמנה להצטרף לוועדת השלום.
העימות אינו נוגע רק לעצם קיומו של ממשל אזרחי פלסטיני בעזה, אלא להרכב הגופים המלווים אותו, ובעיקר למעורבותה של טורקיה. עבור ישראל, הכללתו של שר החוץ הטורקי, הקאן פידאן, כאחד החברים המרכזיים בגוף, חוצה קו אדום. זאת לאחר שבישראל הבהירו לגורמים אמריקניים לאורך החודשים האחרונים כי טורקיה אינה נתפסת כגורם ניטרלי או לגיטימי לניהול הרצועה, בשל קשריה הפוליטיים והאידאולוגיים עם חמאס.
כדי להבין את עומק המחלוקת, יש להבין את מבנה התשתית שטראמפ הניח - תשתית רב-שכבתית והיררכית, שנועדה להפריד בין קבלת החלטות אסטרטגיות לבין ניהול יומיומי בשטח.
מועצת השלום - הגוף העליון והמדיני ביותר בתוכנית. תפקידה אינו לנהל את עזה בפועל, אלא לפקח על יישום התוכנית כולה. מועצת השלום עוסקת בהחלטות האסטרטגיות: גיוס משאבים בינלאומיים, תיאום בין מדינות וגורמים אזוריים, וקביעת המדיניות הרחבה לשיקום הרצועה ולקידום יציבות ארוכת טווח. במועצה משולבים שחקנים מדיניים אזוריים ובינלאומיים, ובהם, לפי ההכרזה האמריקנית, גם טורקיה, באמצעות שר החוץ שלה.
המועצה המבצעת - כפופה למועצת השלום ואמורה להוציא לפועל את ההחלטות המתקבלות במועצת השלום. תפקיד המועצה הוא ביצועי-ניהולי, וכן לפקח על תהליכי השיקום, חיזוק מוסדות אזרחיים ותפקוד המערכת האזרחית בעזה - מים, חשמל, בריאות, חינוך ומינהל. המועצה המבצעת אינה מקבלת החלטות מדיניות רחבות, אלא אחראית על יישום, תיאום ובקרה.
הוועדה הלאומית לניהול עזה - החוליה השלישית והנמוכה ביותר בהיררכיה. גוף פלסטיני טכנוקרטי שאמור לנהל בפועל את שגרת החיים ברצועה. חברי הוועדה הוכרזו כבר ביום רביעי, ורבים מהם מזוהים עם פת"ח והרשות הפלסטינית. זהו הגוף הפוגש את השטח: עובד מול רשויות מקומיות, מנהל שירותים אזרחיים ומיישם את ההנחיות המגיעות מלמעלה.
מבחינת האמריקנים, החלוקה הזו נועדה ליצור הפרדה ברורה: הפלסטינים מנהלים את חיי השגרה, גורם בינלאומי מפקח על הביצוע, וגוף מדיני רחב קובע את הכיוון. אולם מבחינת ישראל, הבעיה אינה רק במבנה, אלא בזהות הגורמים המעורבים.
כאן נכנסת טורקיה לתמונה. הקאן פידאן אינו דמות טכנית, אלא ראש המודיעין הטורקי לשעבר ודמות מפתח במדיניות האזורית של טורקיה בעשור האחרון. נוכחותו בגוף המלווה את ניהול עזה נתפסת בישראל כמתן לגיטימציה להשפעה טורקית ישירה על עתיד הרצועה - השפעה שישראל ניסתה למנוע.
על רקע זה, הודעת ראש הממשלה שלפיה הרכב הוועדה המנהלת אינו מקובל על ישראל אינה אמירה טכנית. זוהי הצהרה פוליטית, המאותתת לארצות הברית כי מבחינת ישראל שאלת "מי יושב סביב השולחן" חשובה לא פחות מן השאלה "מה כתוב בתוכנית".
בשולי הדברים, ההודעה שיצאה מלשכת ראש הממשלה עוררה תמיהה בשל הניסוח שלפיו שר החוץ גדעון סער צפוי לשוחח עם מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו. בישראל מציינים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מקפיד לנהל בעצמו את הקשר הישיר עם הממשל האמריקני, ובוודאי בסוגיות הליבה הנוגעות לעזה ולביטחון הלאומי. לנתניהו, כך מדגישים גורמים מדיניים, אין מחסור בגישה ישירה לוושינגטון, והצורך בערוץ נוסף מעלה שאלות על אופן ניהול המשבר.
בסופו של דבר, המחלוקת אינה רק על סעיף כזה או אחר, אלא על עצם האיזון בין שליטה, השפעה ולגיטימציה ביום שאחרי הלחימה. תוכנית טראמפ הניחה תשתית סדורה, אך כעת מתברר שהמאבק האמיתי הוא על מי יפעיל אותה, ומי יישאר מחוץ לחדר.