התגובה החריפה של לשכת ראש הממשלה להרכב "מועצת השלום" לעזה נראית במבט ראשון כמו עימות חזיתי עם וושינגטון, אבל בפועל היא מספרת סיפור אחר לגמרי. ראש הממשלה בנימין נתניהו בוחר שלא להתעמת ישירות עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אלא לנתב את הביקורת דרך שר החוץ גדעון סער, אל מזכיר המדינה מרקו רוביו. זה לא מקרי, וזה לא טכני.
בלב ההתנגדות הישראלית עומד שילובו של שר החוץ הטורקי הקאן פידאן בוועדה המנהלת לעזה. בירושלים רואים בטורקיה שחקן שאינו ניטרלי, כזה שמקיים זיקה אידאולוגית ופוליטית לחמאס ומוביל לאורך שנים קו עוין כלפי ישראל. מבחינת ישראל, נוכחות טורקית במנגנון שאמור לנהל את עזה ביום שאחרי אינה פרט שולי אלא קו אדום.
אבל הדרך שבה ישראל בוחרת להביע את ההתנגדות חשובה לא פחות מהתוכן. נתניהו לא מרים טלפון לטראמפ, לא יוצא חזיתית נגד הבית הלבן ולא מנהל עימות פומבי עם הנשיא האמריקני. במקום זה, הוא משגר את סער לפנות לרוביו. המסר כפול: ההתנגדות ברורה, אך העימות נשמר בדרג נמוך יותר.
נתניהו, שמקפיד לאורך שנים לשמר לעצמו את הערוץ הישיר והאישי עם הנשיא האמריקני, אינו ממהר לשחוק אותו. גם כשמדובר במהלך שהוא רואה כבעייתי, הוא מעדיף להשאיר את טראמפ מחוץ לקו האש, ולבחור כתובת שניתן ללחוץ עליה בלי לשרוף גשרים. לא עימות חזיתי, אלא ניהול נזק ובלימת מהלך דרך דרג ביניים.
מי אתה, האקאן פידאן?
שר החוץ של טורקיה, האקאן פידאן, מכהן כשר החוץ מאז יוני 2023 לאחר תפקידים בכירים בשירות המודיעין של טורקיה. פידאן הינו דיפלומט ותיק שעמד בעבר בראש ארגון המודיעין הלאומי של טורקיה, ושימש כגורם מרכזי במדיניות החוץ והביטחון של אנקרה במסגרת ממשלתו של רג'פ טאיפ ארדואן.