הלוויתו של ג'וש בון, החייל הבודד ששלח יד בנפשו התקיימה היום (חמישי) בבית העלמין האזרחי בבאר שבע. המוני מכרים וידידים הגיעו ללוות את חברם בדרכו האחרונה, לאחר מאבק עיקש שניהלו להכרתו כחלל צה"ל. בון, חייל בודד מארצות הברית שעלה ארצה כדי לשרת שירות צבאי התמודד עם קשיים מנטליים לאחר שירותו במילואים שהתישו את נפשו.
בון לקח את חייו לפני ארבעה ימים, מאז חבריו נכנסו לקרב מול הרשויות כדי שיקבר כחלל צה"ל בהר הרצל שבירושלים. למאבק הצטרף גם ח"כ מיכאל ביטון, אך חרף מיטב המאמצים בון לא הוכר כחלל צה"ל.
אביה של בת זוגו זעק: "748 ימי שירות, איך אפשר לצאת בריא מדבר כזה? ועוד סבב ועוד סבב ואמרנו לו: גו'ש מספיק. תתחיל את החיים האמיתיים".
אימו סטייסי , ספדה לבנה האהוב ותיארה את אופיו המיוחד: "הוא אהב להיות חלק מחייכם, חלק מצה"ל וישראל. כבר בגיל 5 ידעתי שהוא מיוחד כשהוא היה הציוני הנלהב ביותר באיידהו. אהבתו לארץ הזאת הייתה בליבו מההתחלה. הוא לא היה ילד רגיל. בגן, כששאלו אותו מה הוא רוצה להיות, הוא ענה חייל. הוא היה מתלבש כמו חייל ומציל את העולם מהנאצים. בגיל 8-7 הוא היה צופה שעות בסרטים דוקומנטריים על מלחמת העולם השנייה או על סיפורים בישראל אחרי שנהייתה מדינה עצמאית".
אימו של ג'וש, סיפרה בכאב על הציונות מעוררת ההשראה של בנה: "בגיל 17 הוא שלח את המייל הראשון שלו לביבי נתניהו והסביר איך הוא רוצה להיות בצה"ל. אחר כך הוא נסע לישראל והתחיל את התהליך שלו בתור 'חייל בודד'. הוא נאלץ לעבוד קשה כדי לעשות את זה. אני זוכרת שהייתי עונה לו לטלפון ושמעתי אותו מתרגש ואומר 'אמא, התקבלתי'. זה היה חלום שהתגשם בשבילו. התרגשתי מאוד בשבילו כי לא כולם זוכים לחיות את החלומות שלהם".
"אני מתגעגעת כל כך לשיחות איתו, לחיוך שלו, לשירים המשוגעים שהוא היה שר", אמרה ומילותיה פילחו בכאב. "הוא חי חיים של הקרבה והוא חי את החלום שלו. אני ברת מזל להיות אמא שלו. אני יודעת שהיה לו קשה וניסיתי לעודד אותו בתור אמא בכל דרך שהייתי יכולה. הקרבות בראשו היו מוחשיים מאוד וקשים מאוד. אבל גם היו לו חוויות מדהימות. הוא התחיל לדבר על העתיד, על חתונה ולהביא כלב גדול, גדול מאוד. אני יודעת שהבן שלי נח עכשיו".
קרן, הייתה בת זוגו של בון וזמן קצר לפני מותו אפילו דיברו על חתונה. "לב שלי. הנשמה התאומה שלי", ספדה קרן. "אני בטוחה שלכולם כאן בראש רצה אותה השאלה: 'איך בכלל נפרדים ממך', ואין תשובה על זה. מהרגע שהלכת ממני לא הפסקתי להרגיש אותך כולל עד לרגע זה. הדמעות שלי היום הן לא מעצב, הן משמחה על כל הרגעים הטובים שלנו יחד: על העתיד, הצעת הנישואים בים ביוון שתכננת, חתונת הסתיו שרצינו, הבית בעוטף עזה שתכננו, שני הילדים שהיו אמורים להיות לנו".
בת זוגו של בון, סיפרה על המקריות הכואבת בין הקשר שלהם ליום מותו: "ביום ראשון, יום מותך, היה גם יום השנה הראשון שלנו. אני רוצה להגיד לך תודה על השמחה שנתת לי, השיעורים שלימדת אותי, התיקון שהיית בשבילי ושהגנת עליי. אם אתה מעז לחייך את החצי חיוך המטופש שלך אז שיגיע מהר כי אני רוצה חיוך אמיתי כמו שאני אוהבת. אני מתגעגעת אליך ולנצח אתגעגע, אני מחכה לפגוש אותך שוב. אני מקווה יותר מהכל שאתה רואה את האהבה וההשפעה שיש לך על אנשים. תדע - אתה גיבור ישראל. נלחמת בשבילנו ובשביל כל אחד ואחת מאיתנו פה".