שורד השבי אלי שרעבי שיתף הבוקר (שלישי) בראיון ל-103FM כי הוא מתגעגע לרגעים שלו עם בנותיו שנרצחו בשבעה באוקטובר. "אני מתגעגע למשפחתיות, לארוחות שישי, לרגעים ברכב שאני לוקח את הבנות לחברות שלהן שפזורות בכל המועצה. שמענו מוזיקה ביחד ודיברנו הרבה על השבוע שלהן", סיפר שרעבי.
כיום, כשנה לאחר שחרורו מהשבי, שרעבי בונה את חייו מחדש. "אני בעשייה כל הזמן - אין תלונות. קורים אצלי כל הזמן דברים חדשים בחיים. אני בונה את המקום שלי מחוץ לקהילת בארי וזה לא פשוט אחרי 35 שנה", סיפר. "אני מאוד נרגש מכל ההתחלות החדשות האלה. אני לא יודע להתקרבן, זו מילת גנאי בשבילי. קורים דברים, יש סיטואציות, אם לבכות עוזר למישהו זה מצוין, אבל לא בשבילי".
"ישראל לא משאירה אף אחד מאחור"
שרעבי חשף בראיון כי בזמן השבי היה חוזר על משפט שלעיתים היה מרגיז את אלו ששהו עמו בידי חמאס. "ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שנשוחרר. לי זה היה ברור לגמרי", אמר. "השתמשו עלינו בהרבה מאוד טרור פסיכולוגי, וקשה מאוד באופן קבוע להתעלם מזה כשמספרים לך שהמשפחה שלך שכחה ממך ולאף אחד לא אכפת ממך. אני אמרתי שאין לי מושג מה הפוליטיקאים עושים, אבל יש גורמים מקצועיים שהולכים לישון אתנו וקמים אתנו, ואנחנו נשוחרר", אמר.
הוא סיפר כי הוא וחבריו היו מנותקים מכלי התקשורת. "לא ראיתי טלוויזיה לא שמעתי רדיו, אנחנו לא היינו חשופים, אבל הייתי בן 52 באותה תקופה, ואתה מבין איך הדברים פועלים. זאת לא פיצה שמכניסים לתנור ותוך רבע שעה היא מוכנה". והוסיף: "יש לי אמון גדול במערכת הביטחונית שלנו ובערכיות של מדינת ישראל שלא משאירה אף אחד מאחור. יש המון דברים שקורים מאחורי הקלעים. ככה מביאים הסכמים, וככה זה יקרה".
בהמשך גילה שרעבי על מה חשב בימים הארוכים והחשוכים מתחת לקרקע. "כשהייתי בשבי כל מה שחלמתי עליו הוא שאני חוזר, לוקח את ליאן והבנות, נותן להן שבוע-שבועיים לארוז וניסע לאנגליה, לחיות מאיפה שליאן הגיעה", אמר. "את הבעתה שאני רואה בעיניים של הבנות שלי, לזה אני לא חוזר. על זה חלמתי כל הזמן, ודמיינתי את המפגש בגבול כשהן רצות אליי ואני אומר להן שאנחנו בעוטף יותר לא גרים. זה היה החלום שלי".
המציאות הטראגית שינתה את החלום. "ההרכב שלי השתנה לחלוטין, אני אוהב את המדינה והתגייסתי למאבק להחזרת הגופה של אחי, זה היה תהליך טבעי", אמר.