11,102 פניות בגין תקיפות ילדים בשנת 2025, רובן על רקע מיני. זהו המספר הבלתי נתפס שפרסמה לאחרונה האגודה להגנת הילד (אל"י). שנה אחר שנה אנו עדים לעלייה מתמשכת במספר הדיווחים, ועל אף כל הדיבורים, הכנסים, הקמפיינים והוועדות, נדמה שמשהו עמוק ויסודי פשוט לא עובד.
יותר ויותר ילדים וילדות נפגעים מינית, יותר ויותר נשים, וגם גברים, חווים תקיפה, הטרדה ואונס. ואנחנו? ממשיכים בשגרת חיינו. מתרגלים. מתקהים. עוברים לסדר היום.
אי אפשר לעסוק במגפת האלימות המינית מבלי להזכיר את הפגיעה הקשה והמחרידה שחוו חטופות וחטופים ישראלים בשבי. עדויות, דיווחים וממצאים מצביעים על כך שפגיעות מיניות שימשו ככלי של השפלה, שליטה וטרור נגד נשים, גברים ואף צעירים.
הפגיעות הללו אינן "נסיבות מלחמה" ואינן ניתנות לטשטוש: הן פשעי מין חמורים, עם השלכות נפשיות ארוכות טווח, המצריכים הכרה מלאה, טיפול מותאם ושיקום עמוק. ההתעלמות או ההשתקה סביב נושא זה, בארץ ובעולם, מהוות פגיעה נוספת בנפגעים עצמם. אם אנו דורשים להילחם באלימות מינית בתוך החברה הישראלית, עלינו להכיר באומץ גם בפגיעות המיניות שבוצעו כלפי חטופינו, לדאוג לליווי מקצועי ייעודי לשבים ולשבות, ולהציב את המאבק בפגיעה מינית, גם בהקשר של טרור ומלחמה, כחלק בלתי נפרד מהאג'נדה הלאומית שלנו.
חמש השנים האחרונות היו קשות מנשוא: מגפת הקורונה, ואחריה מלחמה ממושכת וטראומטית. החברה הישראלית מתוחה, פצועה, עייפה. אבל דווקא עכשיו, אולי יותר מתמיד, הגיע הזמן לומר בקול ברור: האלימות המינית היא מגפה. מגפה חברתית, מוסרית ולאומית, ואי אפשר להמשיך להתייחס אליה כאל עניין שולי או כבעיה של "מישהו אחר".
זו חייבת להיות אג'נדה ממשלתית ולאומית ולכן אני מציעה לשנות כיוון ולהוביל שינוי עמוק, אמיץ ובלתי מתפשר.
יש להציב את המאבק באלימות המינית בראש סדר היום של המדינה באמצעות יצירת תפקיד חדש בממשלה: שר/ה למאבק הלאומי באלימות מינית. שר או שרה שתפקידם הבלעדי הוא להתמודד עם התופעה הזו חזיתית, בעקביות ובכל הכלים הנדרשים. לא עוד סעיף קטן במשרד כזה או אחר, לא עוד פיצול אחריות בין משרדים, אלא כתובת אחת ברורה, עם סמכות, תקציב ואחריות.
חשוב לי להדגיש כי בעיניי יש משמעות עמוקה לכך שהתפקיד הזה יאויש על ידי אישה. לא מתוך הדרה או האשמה, אלא מתוך הבנה מצטברת של ניסיון חיים, ידע מקצועי והקשבה שנרכשו לאורך שנים של התמודדות עם פגיעות מיניות. נשים, שרבות מהן חוו בעצמן הטרדות, פגיעות או איום מתמשך על גבולות גופן, מביאות עמן רגישות, אמון והבנה מערכתית עמוקה של הדינמיקות השקטות והמורכבות הכרוכות באלימות מינית. שרה שתוביל את המאבק תוכל להיות כתובת טבעית לנפגעות ולנפגעים כאחד, ולהבטיח שהנושא יטופל לא ככותרת חולפת אלא כשליחות מתמשכת, אנושית ונחושה.
מה כוללת האחריות?
• תקצוב רציני למאבק באלימות מינית- לא כ"תוספת", אלא כיעד לאומי.
• תוכנית חינוכית מקיפה, מהגיל הרך ועד מבוגרים: ילדים, בני נוער, חיילים, אנשי חינוך, עובדים סוציאליים, שוטרים, אנשי מערכת המשפט, מקומות עבודה, מסגרות פנאי, ברים ומרחבים ציבוריים.
• הקמה והרחבה של מרכזי טיפול לנפגעים ולנפגעות, ולמשפחותיהם. כיום משפחות ממתינות לעיתים שלוש שנים ויותר לטיפול, וגם אז הסיוע ניתן לרוב רק לנפגע עצמו, בעוד כל המשפחה מצויה במשבר עמוק.
• קידום חקיקה מתקדמת ויעילה בתחום: חוקים שמגינים באמת, שמרתיעים, שמבינים את מורכבות הפגיעה והשלכותיה ארוכות הטווח.
כמו בקורונה - גם כאן דרוש מפקד אחד
כשפרצה מגפת הקורונה, הבנו שצריך להציב אדם אחד בראש המערכת, עם סמכות להוביל, לרכז ולפעול. לא התווכחנו אם זו "בעיה פרטית" או "בעיה של מגזר מסוים". הבנו שזה איום על כולנו.
האלימות המינית היא איום כזה בדיוק, לכן הגיע הזמן להפסיק להתרגל. הגיע הזמן להפסיק לטפל בכאב הזה בטלאים. הגיע הזמן למנהיגות ייעודית, נחושה ומחויבת. אני קוראת מכאן למנות שר/ה למאבק לאומי באלימות מינית - עכשיו. לא מחר. לא אחרי הדו"ח הבא. עכשיו.
הכותבת היא פסיכולוגית מומחית לפגיעות מיניות, חברת פורום תקנה