התחושה כי "המחאה תקועה" אינה נסתרת מעיניהם של ראשי המאבק כנגד ההפיכה המשפטית והקריאות לעליית מדרגה כדי לעורר אותה לא נפלו על אוזניים ערלות. בכנס חירום סגור שנערך בימים האחרונים בהשתתפות כ-300 פעילים הדגישו הדוברים השונים, בהם אהוד ברק, בוגי יעלון, שקמה ברסלר, ערן עציון ושמי עטר, את הצורך במעבר ממחאה פסיבית לפעולות שיבוש פיזיות של ממש תוך ששוב ושוב הדגישו - בלתי אלימות. מוקד המחאה צפוי לשוב מקפלן לירושלים אבל הפעילות תימשך גם בסמיכות לבתי ח"כים ושרים על בסיס התובנה כי היא אפקטיבית. כך גם בבית המשפט, סביב הופעותיו של נתניהו במשפטו.
במוקד הנרטיב: "בגידת" לשכת ראש הממשלה בפרשת קטאר. מובילי המחאה מתכוננים למאבק אזרחי נחוש להפלת הממשלה הנוכחית וזאת עוד טרם הבחירות, בטענה שהיא פוגעת בביטחון המדינה ובדמוקרטיה. מובילי המחאה הביעו חשש כבד לטוהר הבחירות ולקיומן, טוענים כי קיום הבחירות עצמן מוטל בספק וכפוף לרצון הממשלה, וייתכן שהן יידחו. נטען כי הממשלה מחליפה שומרי סף, משתלטת על התקשורת ומקדמת חקיקה דיקטטורית כדי להבטיח שהבחירות הבאות לא יהיו הוגנות או חופשיות. קיים אצלם חשש שנתניהו ינסה לפסול רשימות ערביות או אף ליזום מלחמה כדי למנוע תבוסה בבחירות והם הביעו ספק אם מחנה נתניהו בכלל יכבד את תוצאות הבחירות במקרהה שיפסיד.
התוכנית המוצגת כוללת מצור עממי מתמשך על הכנסת בירושלים, במטרה לאלץ את המערכת הפוליטית להכריז על בחירות מוקדמות. מובילי המחאה, בהם דמויות ביטחוניות ואזרחיות, קראו ליצירת "מסה קריטית" של אזרחים-מפגינים שישתקו את עבודת הממשלה והפרלמנט. זו צפויה להיות מחאה מסוג אחר: הם מתחילים בגיוס קבוצות פעולה מאומנות והם מדגישים על הצורך בהקרבה אישית למען שינוי פני המדינה. המסר המרכזי הוא שרק פעילות שטח אינטנסיבית ועקבית תוכל להוביל לניצחון המחנה הליברלי ולמניעת קריסה לאומית.
הם מתכוונים לעבור ממחאה אזרחית שגרתית שהשלטון כבר יודע להכיל, לפעולות שיבוש ומצור פיזי מתמשך ומעבר מ"בקשת תשומת לב" מהשלטון, ל"פעולה אקטיבית המצמצמת את חופש הפעולה שלו". התוכנית, שמתחילה בימים אלה באימון וגיבוש קבוצות פעולה קטנות המבצעות "פעולות קומנדו" שהולכות וגדלות, אמורה להגיע למסה קריטית אלפי אנשים מאומנים, שיהוו את ה"נפץ" שיניע את ההמונים לעלות לירושלים כשהתנאים יבשילו. קבוצה קטנה שמפגינה "שריר משבש" עקבי ומוצלח צפויה למשוך אחריה קהלים גדולים יותר שירצו להתחבר להצלחה.
המאמץ המרכזי יכלול מצור מתמשך על הכנסת תוך התמקדות גאוגרפית וריכוז המאמץ בירושלים, שם ניתן לחסום את מוקדי קבלת ההחלטות ביותר מצורה אחת. ההבנה היא שהמצור חייב להיות המוני ורצוף (24/7) במשך ימים ארוכים, ולא להסתכם בהפגנה של שעות בודדות. חלק ממנו יהיה "שביתת שבת" ומחנה של אלפי אוהלים מסביב לכנסת כדי לשתק את פעילותה. במקום "מלחמה על התודעה" בלבד, האסטרטגיה קוראת לשיבוש פיזי כולל מניעת גישה ויצירת מצב שבו שרים וחברי קבינט אינם מצליחים להגיע לישיבות או לכנסת בזמן. הטרדת מקבלי החלטות, הגעה לבתי חברי הכנסת ונוכחות מתמדת באולמות בית המשפט כדי לערער אותם ולגרום להם לבצע טעויות. הכול בפעולה שאינה חורגת לאלימות פיזית נגד אנשים, אך מוכנה להתעמת עם החוק ולספוג "מעצרים, מים או פינוי בכוח".
מובילי המחאה יקראו לראשי המשק והאקדמיה להצטרף למאבק. להערכתם, שבוע ימים של שביתה מצד גורמים חיוניים - רופאים, מהנדסים, מדענים ואנשי הייטק - יכול גם יכול להביא לנפילת הממשלה. חלק מהאסטרטגיה כולל לחץ על ראשי האופוזיציה הליברלית לנקוט בצעדים דרסטיים, כגון נטישת מליאת הכנסת והכרזה על השבתתה עד לנפילת הממשלה, תוך הצטרפות פיזית למצור האוהלים בחוץ.