יושב ראש הוועדה לביטחון לאומי, חבר הכנסת צביקה פוגל, הגיש הצעת חוק לתיקון חוק בתי קברות צבאיים. המטרה - להעניק הכרה מלאה לחיילים ששילמו בחייהם את מחיר השירות הצבאי, ובהם גם חיילי מילואים. הצעה זו באה לאחר קביעות הוועדה המיוחדת בראשות אלוף (מיל') מוטי אלמוז, שעסקה בחיילים ששמו קץ לחייהם בעקבות שירותם במלחמת חרבות ברזל.
הוועדה המיוחדת קבעה מסלול הכרה וליווי ייחודי למשפחות, אך נמנעה מהכרה בחיילים אלה כזכאים לקבורה צבאית. כעת, פוגל מבקש לעגן בחוק קביעה ברורה: חיילים ששמו קץ לחייהם כתוצאה ישירה מהלם הקרב שנשאו עימם ופגיעה נפשית שנגרמה במהלך השירות, זכאים להכרה ממלכתית מלאה.
על פי הצעת החוק, ייקבע במפורש כי חייל משוחרר או חייל מילואים שהתאבד עקב פגיעה נפשית שמקורה בשירות הצבאי (הלום קרב), יוכר כזכאי לקבורה צבאית, בדומה לכל חייל שנפטר כתוצאה מפגיעה אחרת שנגרמה במהלך השירות הצבאי.
בפירוט ההצעה נכתב כי השירות הצבאי, ובפרט שירות מילואים ממושך ועוצמתי, גובה מחיר נפשי כבד שלעיתים אינו מתפרץ בזמן אמת במהלך השירות עצמו, אלא שנים לאחריו. במקרים מסוג זה, האובדנות אינה אירוע אזרחי מנותק, אלא תוצאה ישירה של פגיעה שנגרמה במסגרת של שליחות צבאית.
יושב ראש הוועדה לביטחון לאומי, ח"כ צביקה פוגל אמר: "כמו שתיקנתי את החוק כדי להבטיח קבורה ממלכתית ללוחמי האש שנפלו בשליחות המדינה, כך גם כאן - מדינה ששולחת חיילים לקרב חייבת לקחת אחריות גם על המחיר הנפשי שהם משלמים, ולדאוג להם ולמשפחותיהם בכבוד".
חיילים ששירתו במלחמת חרבות ברזל ושמו קץ לחייהם, יקבלו מעמד מיוחד גם שנתיים לאחר תום שירותם - כך קבע ביום שלישי צה"ל. בוועדה שבראשה עמד האלוף במילואים מוטי אלמוז, לשעבר ראש אגף כוח אדם בצה"ל, נקבע כי ההכרה אינה מוגבלת ללוחמים בלבד, והיא תחול גם על חיילים שאינם קרביים ומכלל האוכלוסיות. ההכרה הצה"לית תינתן לאחר בחינת הקשר הנסיבתי בין השירות הצבאי לסיום חייהם.
עם הפנייה לצה"ל לצורך הכרה לאזרח שסיים את שירותו, יגיעו דיווחים מגורמים שונים: מפקדים, בני משפחה, המשטרה או התקשורת שיסייעו בקבלת ההכרה. בפועל, צה"ל נדרש עד כה לגבש מענה תוך כדי תנועה, שכן לא היה לכך עיגון מסודר בנהלים או בפקודות הצבא.