מבוי סתום: פרשת קטארגייט תקועה - ובנט הוא המרוויח הגדול

פרשת קטארגייט כנראה לא הייתה באה בכלל לעולם אלמלא הגיעו לאוזניו של רונן בר דיווחים על כוונת בנימין נתניהו להדיח אותו. מאז הוחלף בר בדוד זיני, והחקירה כאילו קפאה במקום. אין התקדמות, לא זומנו עדים או נחקרים חדשים, ולחילופין לא הוגשו כתבי אישום או זוכו כל המעורבים בה.

ב"רכבת השער" הזמן עצר מלכת. כמו אישוש לטענת נתניהו שכל תכליתה של הפרשה היא למנוע את פיטורי בר. המזימה נכשלה, בר הוחלף, והמוטיבציה לחקירה בינתיים כבתה. נראה שגם ברשויות האכיפה כבר הבינו שהחקירה הזאת - לא תוביל לשום מקום.

אם מחברים את כל קווי ההגנה, איש מקטר בכלל לא היה בקשר עם אנשי לשכת ראש הממשלה, לא הועבר כל כסף קטרי, לא הייתה לא בגידה, לא סכנה לביטחון המדינה, ולא כל קשקוש אחר שהוטח השבוע בראש הממשלה ואנשיו. כבר יותר מחצי שנה שוברים את הראש אנשי אכיפת החוק, בראשות היועצת המשפטית לממשלה, איך לתרגם את בליל המידע ומאות אלפי התכתובות ושעות העדויות לאישום פלילי כלשהו - אבל הדבר היחיד שיצא להם זה ראש שבור, ואפס תוצאות.

היעד הראשון של החוקרים היה אלי פלדשטיין. עד מדינה קלאסי. ציר מרכזי ששלח מאות אלפי הודעות וואטסאפ לכל העולם ואשתו, לרבות הנוגעים בדבר - יונתן אוריך ושרוליק איינהורן, יועציו של נתניהו. מהר מאוד הבינו החוקרים שאיינהורן לא יוביל אותם לנתניהו. הוא בכלל לא יועץ שלו ולא גר בארץ.

נשאר אוריך. הקשר של אוריך ונתניהו לא ניתן להפרכה. מדובר בדמות הקרובה ביותר והמשמעותית ביותר בלשכת נתניהו. אבל גם אחרי ימי מעצר ארוכים, מאות אלפי תכתובות, ואינספור עדויות, הבינו ברשויות האכיפה שלא תהיה כל תועלת בעדותו של פלדשטיין - לא בלהגיע לאוריך, ובטח שלא לנתניהו. ומאז הם בעיקר תקועים.

השבוע פרס פלדשטיין, אחד מגיבורי הפרשה, את גרסתו בהרחבה בריאיון שהעניק לעמרי אסנהיים בכאן 11. במקביל צצו בכלי תקשורת פרסומים נוספים, ובעיקר תכתובות בין הנוגעים בדבר, חלקם סותרים לחלוטין חלק מהגרסה של פלדשטיין, ואילו בחלקים אחרים הם תומכים בה.

גל הפרסומים והריאיון הצית מחדש את הסערה הציבורית, כאשר ראשי מפלגות האופוזיציה שבו והאשימו את היועצים הקרובים ביותר לנתניהו וגם אותו עצמו בפעילות עבריינית המסכנת את ביטחון המדינה, ותבעו מהרשויות לחקור מיד. דרישה משעשעת, הרי הפרשה כבר נחקרת.

גל הפרסומים האחרון, כולל שלל ההתכתבויות, חדש לציבור הכללי, אבל ממש לא חדש לרשויות. הם אוחזים במידע הזה כבר חודשים ארוכים, וכתבי אישום אין. כנראה שלא בכדי. כלי תקשורת רבים משתפים פעולה ומדווחים בחדווה על כל הודעת וואטסאפ וכל בדל מידע, כאילו הרגע הגיע האקדח המעשן. זה שקושר את ראש הממשלה לפרשה ויוביל גם אותו לחדר החקירות. על מנת לעשות זאת,

ההתכתבויות המוצגות הן מאנשים שונים, מזמנים שונים, שעושים לרוב הצופים סלט בראש. שרוליק איינהורן למשל, הוצג לא פעם כיועץ קרוב של נתניהו או כאיש לשכתו. שני הדברים לא נכונים. איינהורן כבר כמה שנים לא גר בכלל בישראל. איזה יועץ לראש ממשלה או איש לשכתו גר בחו"ל וכף רגלו לא דרכה בכלל בלשכה? וזו רק דוגמה אחת.

עובדי משרד ראש הממשלה מכירים את אלי פלדשטיין. מאז שהגיע למשרד, שימש כיועצו של מנכ"ל המשרד יוסי שלי. פרט מידע שלא היה לו כל זכר בעדות הארוכה שהציג השבוע לציבור. למעשה, כמעט כל התמונות שמלוות את הכתבות הרבות מתחילת הפרשה, בהן נראה פלדשטיין סמוך לנתניהו: בבור בקריה, במסוק הצבאי, בסיורי שטח, בלשכה ועוד, הן תמונות מאותה תקופה בה היה פלדשטיין יועצו של שלי.

לפעמים, כשמנכ"ל המשרד לא יכול היה להגיע לאירועים עם ראש הממשלה, הוא שלח נציג מטעמו. לא פעם היה זה פלדשטיין. למרות שבמהלך העדות התעקש פלדשטיין להציג את עצמו כאיש לשכת ראש הממשלה וחלק מהצוות האינהרנטי של הלשכה במשך חודשים רבים, מהריאיון עצמו עולה שפלדשטיין שוחח עם נתניהו עצמו מספר פעמים שאפשר למנות על כף יד אחת.

הדוגמה הבולטת ביותר לכך הייתה כשסיפר שיומיים אחרי רצח ששת החטופים קיים נתניהו מסיבת עיתונאים שחשב שתעסוק בטרגדיה הנוראית שטלטלה את כולם, אבל גילה שהיא עוסקת בכיבוש ציר פילדלפי. זה לא נשמע כמו תיאור של אדם מקורב או שותף סוד. בטח שלא מאנשי המעגל הראשון, שלא רק ידעו מה נתניהו עומד לומר - אלא גם סייעו לו בכתיבת הנאום.

התקופה בה נכח פלדשטיין במשרד ראש הממשלה התחלקה לשני פרקים: התקופה הראשונה, בה כאמור עבד עם יוסי שלי, אבל הסתובב עם אנשי הלשכה לא מעט בשל חברותו עם יונתן אוריך, טופז לוק, עופר גולן ועוד. מידי פעם עסק פלדשטיין במשימות שונות שקשורות לנתניהו, אותן עשה בחדווה ובמסירות. אבל לא היה זה עיסוקו העיקרי, בטח לא הרשמי.

התקופה השנייה היא אחרי הכישלון בבדיקת הפוליגרף. בתחילת אפריל 2024 קיבל פלדשטיין את ההודעה המרה כי לא יקבל סיווג ביטחוני שיאפשר לו להשתלב באופן רשמי בלשכה, מה שאילץ אותו לחפש את דרכו מחדש. בעצת אוריך פתח תיק עוסק מורשה שיאפשר לו לעבוד ולשמש יועץ לכמה אישים, חברות וגופים, כולל במקביל, כמקובל בענף.

בתקופה זו נרשם פלדשטיין כעובד מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה (זו הייתה תקופה שהמשרד קלט עשרות עובדים חדשים באופני העסקה שונים, מחוזים אישיים ועד מתנדבים), מה שאפשר לו להמשיך להגיע לבניין, ובמקביל החל לשמש יועץ לגופים אחרים. מעדות של עובדי המשרד, פלדשטיין הגיע החל מחודש אפריל 24' פעמיים בשבוע לבניין משרד ראש הממשלה, ולעיתים גם ללשכת רה"מ עצמה בה שהו חבריו.

על פי החשד, באותה תקופה התחבר פלדשטיין לשרוליק איינהורן, בעלי חברת "פרספשן", שאחד מלקוחותיה היה ג'יי פוטליק, שבין לקוחותיו מדינת קטאר ששכרה את שירותי חברת הלובינג שלו לייצגה בגבעת הקפיטול. פוטליק לא נחקר, אבל טען שפעילותו בישראל אינה חלק מתפקידו, וכל רצונו היה לפעול לטובת שחרור החטופים לאחר שפנו אליו משפחות ישראליות ואמריקאיות וביקשו ממנו לעשות הכל להביא לשחרור יקיריהן. על פי גרסה זו, הכסף שהועבר לפלדשטיין הוא בכלל לא כסף קטארי - אלא כסף של חברת לובי אמריקאית, שלה מאות לקוחות, כולל מדינות אחרות שאינן קטאר.

פלדשטיין טען בראיון שלא ידע שלמרות שמי שמעביר לו את הכסף הוא איש העסקים גיל בירגר ולא לשכת ראש הממשלה, הוא חשב שמדובר רק בצינור להעברת כספים. אולם לדבריו לא בירגר ולא פוטליק אותם פגש, הם מעסיקיו, אלא יונתן אוריך - היועץ של נתניהו. איש מהמעורבים האחרים לא סבור שפלדשטיין דובר אמת במקרה הזה, וישנן גם תכתובות שמעידות לכאורה כי פלדשטיין ידע גם ידע שהבוסים שלו הם פוטליק ואיינהורן.

אגב, לא ברור מה בדיוק פלילי פה. כעוסק מורשה מותר לפלדשטיין לעבוד עם לקוחות רבים, ובכללם ראש הממשלה. היסטוריית לשכות ראש הממשלה מלאה וגדושה אנשי עסקים, עורכי דין, פרסומאים ויועצים, ששימשו בכוורת הפנימית ביותר של ראש הממשלה, וגם במקביל החזיקו בעסקים חובקי עולם.

ואכן, לפלדשטיין היו לקוחות רבים נוספים. מכאן הטענה שחשב שעבד רק בלשכת ראש הממשלה לא מסתדרת לאלה שהכירו את התמונה אחרת. למשל בחודש יולי 24', בתקופה אותה הציג בריאיון כאיש ראש הממשלה מלא־מלא, לא סיפר פלדשטיין שיצא למספר שבועות לגור בגאורגיה בעבודה שהוזמנה ישירות משרוליק איינהורן וחברת פרספשן.

לידי "מעריב" הגיעה החשבונית ששולמה לו על עבודה זו וכן תשלום על המלון בו לן בגאורגיה לביצוע העבודה. באיזה עולם דוברו הביטחוני של ראש הממשלה יוצא בעיצומה של מלחמה לעבודה פרטית של כמעט חודש בחו"ל? התשובה פשוטה. בעולם האמיתי, בו הוא לא באמת היועץ הביטחוני, אלא עוסק מורשה עם לקוחות רבים.

גם אחרי שלל התכתבויות והפרסומים של השבוע, הניסיון להדביק את האירוע ליונתן אוריך או ליועצים אחרים של נתניהו, או לנתניהו עצמו, לא ממש צלח. הגרסה שהציג אוריך לפיה לא ידע מהן העבודות שביצע פלדשטיין עבור איינהורן או עבור אחרים, נותרה איתנה. פלדשטיין, כאמור, הגיע פעמיים בשבוע ללשכת ראש הממשלה כאיש מערך ההסברה הלאומי. זה מה שכולם בסביבת נתניהו חשבו שהוא עושה ולכן המשיכו להיות איתו בקשר ולהטיל עליו משימות כאלה ואחרות. בין אם זה נכון או לא, ובין אם זה תקין או לא, אלה שאלות בתחום האתיקה, הרבה פחות מתחום הפלילים.

מי שרכב על האירוע באופן מיטבי היה נפתלי בנט. מהדורות נפתחו עם הצהרתו המיוחדת על הבגידה הנוראה בלשכת ראש הממשלה וקריאתו לחקירת האירוע (שוב, הוא כבר בחקירה). הסחת דעת מושלמת מעניין הטלגרם הפרוץ, שיכול היה להתפתח בעצמו לפרשה ביטחונית חמורה, עם חשיפתם של עשרות ומאות אנשי צבא, שב"כ ומוסד שהיו שמורים בחשבונו וכעת חשופים לעולם כולו.

מי יודע למה מסוגלים סוכנים איראנים עם מספרי טלפון חסויים של סוכנים ואנשי ביטחון רמי דרג. מי יודע עד כמה התקשורת הייתה עוסקת בהודעה השקרית של בנט כי הטלפון שלו כלל לא נפרץ, בדיוק באותן דקות בהן תכתובות מלאות, כולל תמונות ומסמכים, שטפו את הרשת.

בנט הסתער על הגילויים החדשים כמוצא שלל רב, אבל נדמה שגם הוא לא העריך את מידת ההצלחה. מיד אחרי שהוביל את הקו התקיף והחריף נגד נתניהו ואנשיו, הצטרפו אליו אנשי השמאל, קבעו שהוא צודק, והוסיפו דרישה מעצמם לחקירה. ברגע אחד החזיר לעצמו בנט את מעמד מוביל הגוש והמועמד הבלעדי לראשות הממשלה מטעמו.

יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, יאיר גולן וגדי איזנקוט יכולים רק להסתכל בעיניים כלות איך ראשות הממשלה מתרחקת מהם, גם אם לגוש שלהם יהיה רוב בבחירות. למרות תקוותיהם הגלויות להיות אלה שהפעם כובשים את ההנהגה, הם למעשה נתנו השבוע לבנט את ההובלה במו ידיהם. כל הארבעה, שהתייחסו כמובן לפרשת קטאר, נראו כמו גרסאות חיוורות שלו.

למרות שאיחוד רשמי לא יהיה כנראה, התיאום בין בנט ולפיד, שכבר שיתפו פעולה בממשלה הקודמת בראשותם, נותר מוחלט. השניים משוחחים על בסיס קבוע, ומתאמים מהלכים שיש בהם אינטרס משותף עבור שניהם.

בשיחותיהם האחרונות דנו השניים בסוגיית התמודדותו של בני גנץ. האפשרויות שעומדות בפני לפיד ובנט הן או לדאוג שיעבור, ושהקולות שהוא מביא עמו, קולות ייחודיים שהם לא יכולים להביא, יישמרו וייספרו לטובת המחנה שלהם. או לפעול כבר עכשיו להביא לפרישתו לאחר שיהיה ברור שהוא מסכן את הגוש בהתמודדות עיקשת וחסרת סיכוי. למצער, במידה שיתעקש להתמודד עד הסוף, כמו איילת שקד בבחירות האחרונות - לפחות להבריח ממנו כמה שיותר בוחרים. יש הבדל בין איבוד 3 מנדטים לבין כמה אלפי קולות בודדים שנופלים תחת אחוז החסימה.

ההחלטה נפלה על האפשרות השנייה. מעכשיו ואילך מחיקת בני גנץ הפכה ליעד פוליטי אסטרטגי עבור שניהם. אסור שגנץ יתמודד בבחירות הקרובות, סיכמו, וקבעו לתאם פעולות להביא לפרישתו.

גנץ הוא עוף מוזר במחנה שלהם. מצד אחד בשר מבשרם, וגם היה זה שהוביל את הגוש בכמה מערכות בחירות. מצד שני נחשב כמי שהציל יותר מפעם אחת את נתניהו, מעשה שלא ייעשה בגוש. והכי גרוע - מתקרב קירבה מסוכנת לאחוז החסימה, מה שעלול לגרום להפלת המחנה כולו בבחירות, כפי שאירע בבחירות האחרונות עם מרצ.

גנץ מתמודד עקשן. שנותיו בפוליטיקה חישלו אותו, חספסו אותו. גם אם הסקרים יראו שהוא לא עובר, גנץ יתעקש. מבחינתו לא ייתכן שלא יהיה ביקוש לסחורה שהוא מציע: מתינות, אחדות, שלילת קיצוניות. לכן ייאחז בכל שביב סיכוי כדי להציע את מרכולתו לבוחר. בכל מחיר ובכל מקרה.

הבעיה היחידה של גנץ היא שלא יוכל להביא קולות מהצד השני. ברגע שהודיע שלא יצטרף לנתניהו בכל מקרה, איבד את תומכי הימין הרכים, שלא רוצים את נתניהו אבל עוד פחות רוצים ממשלה שנשענת על המפלגות הערביות. אבל הקמפיין עוד ארוך, הוא רק מתחיל עכשיו והמסר יכול להשתנות. גם הנחרצות להתמודד עד הסוף.