הבגידה הגדולה: תומכי נתניהו מוכנים למכור את האמת

במערכת הבחירות הראשונה שלו, בינואר 2016, הרגיש המועמד דאז, דונלד טראמפ, בטוח בעצמו מאוד. בנאום שנשא בפני תומכיו הנלהבים במדינת איווה, הוא אמר: "גם אם אירה במישהו בשדרה החמישית, עדיין יצביעו לי". הוא כנראה צדק, לא כי הוא ירה במישהו, אלא כי העריך נכון את סיכוייו והוא אכן ניצח אז את הילרי קלינטון ונבחר לנשיא ארה"ב.

טראמפ זיהה נכון את הסנטימנט האמריקאי, הבין שהבוחרים רוצים מישהו כמוהו. אמריקאי. לבן עם פה גדול שיעשה סדר. למרות האישומים הפליליים, למרות פשיטות הרגל, הפה הגדול והבורות - הוא נבחר בגדול למשרה הבכירה והחשובה בעולם. ומאז הפך המשפט הזה לדוגמא לביטחון מופלג של פוליטיקאים ברחבי העולם והפירוש אחד: אני יכול לעשות הכל, לגנוב, למעול, לשקר, לנאוף, ועדיין יבחרו בי.

המשפט הזה נאמר הרבה בהקשר של נתניהו. יש לו גרעין קשה של תומכים, כל אחד מאלה שקורא כעת את המאמר, יודע לזהותם. מה שלא יקרה, מה שלא יהיה, הם יצביעו עבור נתניהו. הם אוהבים אותו, מעריצים, התמיכה בו מגדירה אותם והם יסלחו לו על הכל. על שלושה תיקים פליליים, על כתבי אישום, על פרשות שרה שמלוות אותנו מאז שנות התשעים, ועל מיליון וחצי פרשיות, שערוריות וסקנדלים.

וחלק מהם סלחו לו אפילו על הכישלון האדיר, הטבח הנורא בשבעה באוקטובר. מה זה סלחו לו, מאשימים בטבח את כל העולם ואשתו, רק לא את נתניהו. מבחינתם הוא בכלל קורבן. צה"ל והשב"כ לא התריעו בפניו, ולא הזהירו, ובכלל אמרו לו שחמאס מורתע. ולמה הם לא היו בכוננות לפני הטבח על גבול עזה, ולמה לא העירו אותו בלילה שבין השישה לשבעה באוקטובר. "אם רק היו מעירים אותו", נשבעים תומכיו "הכל היה נראה אחרת. את זה צריכים לחקור, בזה צריכה ועדת החקירה להתמקד. למה לא העירו אותו? אולי לא העירו אותו בכוונה? אולי רצו להכשיל אותו?".

אם אתם חיים בישראל בשנתיים האחרונות אתם כמובן מכירים את הטקסטים האלה. הם נשמעים בכל יום, בפגישות בין חברים, בקבוצות ווטסאפ משפחתיות, של חברים, של הורים, מורים, בפרלמנטים בבתי הקפה בכל רחבי הארץ, בשיחות רבות במקומות עבודה. תומכיו של נתניהו לא רק סולחים לו על הכל, הם מגינים עליו בחירוף נפש.

אני פוגש את תומכי נתניהו במקומות רבים. פעמיים בשבוע אני מגיש ברדיו 103, את התכנית שיחות עם מאזינים. השבוע עלה מאזין, תומך נלהב של נתניהו, וטען שהוא מעולם לא קיבל מתנות. "הכל שקרים של התקשורת ושל השמאל", הוא אמר בהתרגשות. אבל נתניהו עצמו הודה שקיבל מתנות, ניסיתי להסביר. מעל דוכן הכנסת הוא נאם והסביר שמותר לקבל מתנות מחברים. בשלב מסויים סיפר כי קיבל אישור לקבל מתנות מחברים מסנגורו המיתולוגי, ד"ר יעקב וינרוט שנפטר באוקטובר 2018. לך תבדוק עם וינרוט ז"ל אם נתן לו אישור לעבור עבירה ולקבל מתנות מחברים בניגוד לחוק. אבל המאזין לא השתכנע: "הכל שקרים, הכל רמאות. נתניהו לא קיבל שום מתנה, סתם מעלילים עליו".

והדוגמאות רבות מאוד. כל הצלחה היא שלו, כל כישלון של האחרים. כמו שנתניהו מסביר לנו כבר עשרות שנים, וביתר שאת בשנתיים האחרונות מאז הטבח הנורא. כולם נכשלו בשבעה באוקטובר, חוץ ממנו. ולא רק שלשיטת תומכיו הוא לא נכשל, הוא, למזלנו הגדול, היה שם והושיע אותנו. חיסל את נסראללה, סינוואר, הנייה, אל ערורי והמשיך עד חיסול רמטכ"ל צבא החוטים. ניצח באיראן וחיסל את חיזבאללה.

הכל שלו. לא טייסי חיל האוויר ולא המודיעין המופלא שהשיג המוסד. הכל שלו, הכל בזכותו. לפעמים אני חושב שגם אם מתגנבת אל ליבם מחשבת כפירה במנהיג, הם מיד מגרשים אותה מעליהם, כי הרי אם יודו שמנהיגם האהוב כשל, הושחת, פעל נגד האינטרסים של המדינה, אם רק יודו בזה, הם בעצם יטענו נגד עצמם. יודו בכישלון שלהם. כי הרי במשתמע זה הודאה כי הם כשלו כשהלכו אחריו כל כך הרבה שנים ולכן הסיכויים לכך נמוכים.

והשבוע ניחת על תומכי נתניהו עוד מבחן נאמנות. אלי פלדשטיין שעליו אמר נתניהו כי הוא "פטריוט ישראלי וציוני נלהב", שעשה את כל הדרך מהעולם החרדי ועד קצין בצה"ל, אז אותו פלדשטיין שנתניהו כל כך שיבח, זרק השבוע פצצה גדולה. בראיון לעמרי אסנהיים בכאן 11, הוא סיפר איך נתניהו עסק בהרחקת האחריות לטבח, יומיים לאחר האסון הגדול שפקד את כולנו. כשמחבלי הנוחבה עוד הסתובבו וטבחו בקיבוצי העוטף, כשעדיין לא זיהו גופות רבים של נרצחים, חיילים ואזרחים, כשחיילים ואזרחים עדיין נרצחו, נתניהו, לפי פלדשטיין, כבר ביקש ממנו לפעול להרחקת האחריות לטבח ממנו. איזה תהום, איזו ציניות.

פלדשטיין סיפר שנתניהו לא רצה כלל לצפות בקלטת של החטופה מיה שם, אמר שנתניהו ידע על ההדלפה העבריינית של המסמך שנגנב לעיתון הבילד הגרמני, ולא ענה כשנשאל אם נתניהו ידע שיועציו מקבלים כסף מקטאר. והסיפור הזה שפרץ השבוע בכל העוצמה, מלחיץ מאוד את נתניהו. "פרשת הבגידה החמורה ביותר מאז קום המדינה", קרא לה נפתלי בנט. נתניהו מפחד מאוד מהפרשה הזו. הוא לא רוצה שנדבר עליה. רוצה להוריד אותה מסדר היום. הוא רוצה שנדבר על האיומים מאיראן, רוצה שנדבר על סגירת גל"צ, אפילו על ועדת החקירה הפוליטית לטבח ונריב אם צריכים לחקור את הסכם אוסלו, את ההתנתקות, ואת המחאה שקדמה לטבח.

כי להזכיר את אוסלו זה להגיד שגם יצחק רבין אשם. להזכיר את ההתנקות זה לטעון שגם אריאל שרון אשם. לחקור את המחאה זה להכריז שגם האופוזיציה אשמה בטבח. וזה מה שהוא רוצה, נתניהו. שיח על הדברים האלה. ויכוח בין תומכיו למתנגדיו. רק לא על קטאר. רק לא על יועציו שקיבלו כסף מקטאר בזמן מלחמה ופעלו כדי לטהר אותה, להלבין אותה, את תומכת החמאס, ובדרך גם להשמיץ את מצרים. וכל זאת בזמן מלחמה, כשחיילים שלנו נלחמים ונהרגים בעזה ובשאר החזיתות.

נתניהו עשה השבוע כאמור מאמצים גדולים להוריד את השיח על קטאר מסדר היום. הוא בלחץ ממנו. הוא מבין שיכול להיות שחלק מבוחריו, תומכיו, עלולים להגיד עד כאן. עד הביטחון. עד לחיילים שלנו. הרי אם נתניהו ידע כמו שפלדשטיין סיפר, שהמסמך הגולמי והסודי הודלף לעיתון הבילד הגרמני, הוא תרם לסיכון חיילים שלנו. ומקורות שפועלים למנוע נפילת חיילים.

וכעת לשאלת השאלות, האם "פרשת הבגידה החמורה", כפי שבנט קרא לה, הדרישה של הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט לחקור את נתניהו על פגיעה בביטחון המדינה בעקבות פלדשטיין, דברי השר מהליכוד עמיחי שיקלי כי מדובר בפרשה מזעזעת, האם כל אלה יגרמו לפגיעה ציבורית בנתניהו? האם נניח בטווח של שבועיים, שלושה, נראה ירידה בכוחו של הליכוד בראשות נתניהו? ההערכה הרווחת שזה לא יפגע בנתניהו. גם זה לא יפגע. כל מי שמתעב את נתניהו יתעב אותו יותר. והתומכים? הם כבר ימצאו את כל הסיבות למה נתניהו שוב צודק והפעם פלדשטיין הוא השקרן שסתם פוגע בצדיק נתניהו.