"פקולטות שלמות התרוקנו": עם סטודנטים רבים במילואים - באקדמיה מנסים למצוא פתרונות

בימים שבהם הודעת ווטסאפ אחת יכולה למחוק שיעור, לבטל מבחן ולהעלים מחצית מהכיתה, מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל גילתה שהיא נלחמת בשתי חזיתות בו זמנית: להמשיך ללמד - ולהחזיר סטודנטים מהחזית אל השגרה מבלי שישברו בדרך.

יאיר הראל, ממונה תחום בקרה ורישוי במועצה להשכלה גבוהה, מתאר בריאיון מיוחד לוואלה את השנתיים האחרונות לא כמשבר נקודתי אלא כמצב חיים. "אני פותח את הבוקר שלי עם 'מה קורה ואיך אני יכול לסייע', והולך לישון עם זה", הוא אומר. "זה הרבה יותר מהעבודה".

הראל לא העניק נתונים פנימיים, אבל הפנה לדו"ח מבקר המדינה: כ-60 אלף סטודנטים במצטבר בתוך שנתיים של לחימה, בערך שליש מהסטודנטים בישראל שירתו במילואים בתקופות שונות. בשטח, לדבריו, זה תורגם לתמונה שחזרה שוב ושוב: "פקולטות שלמות פשוט התרוקנו. אתה יכול להגיע לשיעור ולגלות ש-80 אחוזים מהכיתה לא פה".

על פי הדו"ח, בסקר שקיים משרד מבקר המדינה בקרב סטודנטים משרתי מילואים עלה כי:41% מהמשיבים ציינו כי הם אינם שבעי רצון מהסיוע שהמוסדות הציעו להם בשל היעדרותם עקב שירות המילואים, 45% מהמשיבים ציינו שהפתרונות שהמוסדות הציעו להם בשנת הלימודים לפני כשנתיים - לא הצליחו לספק להם ודאות בנוגע להשלמת הלימודים.

לאור ממצאים אלה, עלה כי אין התאמה בין מרבית דרכי הסיוע האקדמי שהסטודנטים שענו על הסקר ציינו כמועילות ביותר (תגבורים ותרגולים, סיכומים כתובים של שיעורים, קורסים מרוכזים ושבוע השלמה), לבין השירותים שהסטודנטים ציינו כי המוסדות הציעו בפועל.

"כל פעם שיש עלייה בפעילות, פתאום הכיתות מתרוקנות מחדש", הוא אומר. "אתה צריך להתנהל עם תרחיש שבו סמסטר שלם נקרע לחתיכות". הטעות הכי גדולה, לטענתו, היא לחשוב שהפתרון הוא טכני. "זה לא רק מעבר לזום", הוא מסביר. "אתה צריך להכין תוכניות מגירה אמיתיות: שכפול קורסים, מסלולי השלמה, פתרונות למי שמתגייס עכשיו ולמי שחוזר בעוד חודש ועוד חודש".

המל"ג, הוא מדגיש, לא מנהלת למוסדות את האקדמיה ביום יום. "יש חופש אקדמי ומנהלי. אני לא אומר למרצה איך לבחון", הוא אומר. "אבל אני כן נותן כלים, ואני כן מסייע, כולל תקציבית כשאין דרך אחרת".

כך, לדוגמה, במקצועות ה STEM-מדע (Science), טכנולוגיה (Technology), הנדסה (Engineering) ומתמטיקה (Mathematics). "אם סטודנט הפסיד חומר שאין לו תחליף, הקלטות לא תמיד יעזרו. לפעמים צריך לשבת איתו אחד על אחד. אם צריך לזה תקציב, אנחנו נדע לסייע".

על פי המבקר, למרות שניתן לצפות שסטודנטים רבים ימשיכו להיקרא לשירות מילואים ממושך בשנים הבאות והצורך בגיבוש תוכנית ארוכת טווח שתתאים את המענים שיינתנו למשרתי המילואים למציאות החדשה שנוצרה, נמצא כי המל"ג לא דנה בהקמת צוות לבחינת תיקון רוחבי וארוך טווח של כללי זכויות הסטודנט, וזאת על אף המלצת פורום החירום.

במרכז תפיסת העבודה החדש עומד מוקד ייעודי שהוקם בתקופת המלחמה, "מוקד חרבות ברזל". הראל מתאר אותו אחרת לגמרי ממנגנון פניות ציבור רגיל. "מהטלפון הראשון או מהווטסאפ יש דמות שמלווה אותך עד סוף התהליך", הוא אומר. "זה יכול לקחת יומיים, חודשיים, לפעמים הרבה יותר. הרעיון הוא שלא יישאר מקרה תלוי באוויר".

המוקד, לדבריו, לא נועד להעניש מוסדות אלא לפתור בעיות אמיתיות. "סטודנט יכול לקבל על הנייר את כל מה שכתוב במתווה ובכללים, ועדיין להיתקע. ואז צריך פתרון. לפעמים זה פשוט שיחה נכונה עם המוסד שמולידה דרך".

הוא מביא דוגמה מהימים האחרונים: סטודנט קרבי שחזר מסבב ארוך וביקש פטור מקורס אנגלית. "אני לא רוצה לפטור אותו", אומר הראל. "זה ידע שחשוב לתואר ולחיים. אבל יש אלף דרכים לעזור לו להשלים: פרטני, פריסה אחרת, התאמה בין סבבים. המטרה היא לא למחוק דרישות, אלא להפוך אותן לאפשריות".

המשפט שחוזר אצלו שוב ושוב יש לציין בבעירה פנימית הוא "חליפה אישית". כי סטודנטים לא חוזרים מהמילואים באותה נקודה. "תיקח חמישה סטודנטים באותו קורס. ארבעה יסתדרו עם אותו מתווה. החמישי לא. ולכן חייבים התאמה".

וזה גם מה שמפריד, בעיניו, בין זכויות על הנייר לבין מענה אמיתי. "לא מעניין אותי רק כמה קיבלו מועד מיוחד", הוא אומר. "מעניין אם הם קיבלו את כל מה שצריך כדי להגיע מוכנים למועד המיוחד".

כששואלים אותו על אכיפה, הראל מדגיש. "אני אומר חד משמעית: מאז תחילת המלחמה לא נתקלתי במקרה שבו מוסד לא נתן את הזכויות לפי חוק. אפס פעמים". אבל הוא מסייג מיד: תסכולים יש והרבה. "סטודנטים יכולים להרגיש שלא שמעו אותם. כאן התפקיד שלנו הוא להגיע למוסד, לשבת עם הנהלה וסטודנטים, להבין איפה זה נשבר, ולוודא שמוצאים פתרון יעיל".

באמצע הריאיון הראל עוצר על נושא שבשנים רגילות כמעט לא היה נכנס לשיח אקדמי: בריאות הנפש. "לראשונה אי פעם תקצבו רכיב נפשי למוסדות", הוא אומר. "זה מהפכני. ההשכלה הגבוהה פתאום הבינה שהיא חייבת לעבות מערכי תמיכה".

לדבריו, נעזרו בתוכנית הלאומית למניעת אובדנות של משרד הבריאות ובנט"ל, ונערכים לכנס ייעודי לחוסן עבור הסגל האקדמי. "המרצים והעובדים חווים את זה מכל הצדדים: הם עצמם במילואים, מפונים, נפגעים, ובאותו זמן הם נכנסים לכיתה עם סטודנטים שחזרו מאירועים קשים. צריך לתת להם כלים".
ואז הוא אומר משפט שמסביר את הדחיפות במצב: "ראיתי סטודנטים שאמרו לי 'אני לא מסוגל', ואפילו שמעתי גם איומים על אובדנות".

אם יש דבר אחד שהראל רוצה שכל סטודנט ידע, זה שיש כתובת בקמפוס. "על פי חוק בכל מוסד יש רכז או רכזת מילואים. היום זה כבר לא תפקיד צדדי. יש מוסדות עם רכז לכל חוג. זה הפרויקטור של הסטודנט".

וזה גם המסר שלו לסטודנט חדש שמגיע לשנה א' ולפניו עוד חודשים ארוכים של שירות: "הדבר הראשון, תיגש לרכז מילואים. תשב איתו. תעשה סדר. זה מוריד חצי מהלחץ".

בסוף, הראל בוחר להתחייב בצורה האישית ביותר. "אני ערב שכל סטודנט שחוזר יקבל את מה שמגיע לו", הוא אומר. "זה לא אומר שמבטלים לו את הלימודים. הוא יצטרך ללמוד ולעשות מבחנים ועבודות. אבל אנחנו נעזור לו לסיים את התואר עם ידע אמיתי".