בדרך למשבר חוקתי? הדרך לחקירה פוליטית - והמבחן של בג"ץ

הקואליציה הציגה השבוע הצעה להקמת ועדת חקירה ל-7 באוקטובר, שתחליף את המתווה הממלכתי הכתוב בחוק. ההצעה, שעוררה סערה ציבורית, צפויה להיות זו שתוצג בפני בג"ץ בתגובה שדרש. בהמשך, השופטים יכריעו אם לקבל את עמדת הממשלה, לפסול אותה או ללכת בדרך ביניים.

לפני כחודש הוציא בג"ץ צו על תנאי המורה לממשלה לנמק מדוע אינה פועלת להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבחן באופן "עצמאי, מקצועי ובלתי תלוי" מחדל השבת השחורה, בהתאם לחוק. ההחלטה, שהתקבלה בתגובה לעתירות שהוגשו בנושא, הגיעה לאחר שהשופטים קבעו כי "אין מחלוקת אמיתית על עצם הצורך בהקמת ועדה ממלכתית בעלת סמכויות חקירה נרחבות".

מוקדם יותר, הממשלה הודיעה כי תקים ועדה שאינה ממלכתית. המתווה שהציעה כלל הקמת ועדת שרים שתגבש בתוך 45 יום את המנדט שיינתן לוועדת החקירה, בניסיון להימנע מעמידה בחוק, הקובע כי נשיא בית המשפט העליון הוא זה שאמון על הקמתה.

ביום ראשון הראה ח"כ אריאל קלנר את מתווה הממשלה במסיבת עיתונאים שכינס: ועדה משותפת לקואליציה ולאופוזיציה המורכבת משישה חברים, שייבחרו ברוב של 80 חברי כנסת. בהיעדר הסכמות בתוך שבועיים, כל צד יבחר בנפרד שלושה נציגים. יו"ר הוועדה ימונה בהסכמה, וגם כאן, בהיעדר כזאת יהיה נציג לכל צד שיהיה יו"ר. קלנר הוסיף כי לוועדה יצטרפו ארבעה נציגי משפחות שכולות שישמשו מפקחים, מבלי להתייחס למשפחות חטופים. אחד מסימני השאלה במתווה הוא מצב צפוי בו האופוזיציה לא תסכים לקחת חלק במהלך, שנועד לאפשר לממשלה לשלוט בחקירתה. לפי ההצעה שהוצגה, במצב כזה יו"ר הכנסת אמיר אוחנה יבחר במקומה את נציגיה, אך אפשרויות נוספות ומרוככות עומדות על הפרק.

כעת, השאלה כיצד יפעל בג"ץ, בהנחה שזה אכן יהיה המתווה שיוגש לו עד התאריך שנקבע - 4 בינואר. "אם התשובה לא תהיה מספקת ולא תרצה את בית המשפט, הוא יכול להפוך את הצו על תנאי למוחלט ולהורות למדינה להקים ועדת חקירה", מבהירה ד"ר רונית לוין שנור מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

לדבריה, "המילה ממלכתית לא מופיעה באופן מפורש בחוק ועדות החקירה. בדיבור היומיומי קוראים לה ועדת חקירה ממלכתית כי רואים בה תכונה, מאפיין, שאומר שהיא לא נשלטת על ידי הממשלה. הממשלה לא רוצה ללכת לפי החוק, לפי המנגנון ובאתוס שנתפס ממלכתי, אלא לייצר אחד אחר שבו היא שולטת. השאלה אם בית המשפט יקבל את המנגנון שהיא תבקש ליצור כחלופה מספקת לחובה להקים ועדת חקירה. המדינה כבר הודיעה לבית המשפט שהיא מכירה בצורך בוועדת חקירה. המחלוקת היא לגבי יכולת הממשלה לשנות את פורמט הוועדה".

לוין שנור מפרטת על כמה נקודות שנמצאות במוקד ההחלטה. "נושא אחד הוא מי ממנה את חברי הוועדה ויושב הראש שלה. חוק ועדות החקירה אומר שברגע שהממשלה מחליטה על הקמת ועדת חקירה, בית המשפט העליון יקבע את היו"ר ואת חבריה. הממשלה רוצה להוציא את זה ממנו, לא לאפשר לנשיא העליון שחלקים ממנה כלל לא מכירים בו להיות זה שקובע. דבר שני: לפי החוק יו"ר הוועדה צריך להיות שופט. - או עליון או מחוזי, מכהן או בגימלאות. לממשלה אין בעיה עם זה. אנחנו יודעים שיש שופטי מחוזי ועליון שפרשו שהממשלה רואה בהם מועמדים שאפשר לעבוד איתם - למשל אלרון שהיה בעליון, דרורי שהיה במחוזי".

"הדבר הבא נוגע לסמכויות הוועדה, כמו זימון עדים, וגם שם כנראה הממשלה לא ממש חולקת על לגיטימיות הכלים ביחס לוועדה שהיא תמנה. אז מה היא רוצה? להבטיח שהוועדה לא תתפוס את תפקידה באופן שונה מאיך שהיא רוצה להגדיר לה אותו. הממשלה אומרת שהנושאים שייחקרו הם מהרצל עד אוסלו, ממערכת המשפט עד קפלן. לשים במרכז לא את המעשים והאחריות שלה, אלא את הפעילות של גופים לא ממשלתיים, או שלא כפופים לממשלה - הציבור, התקשורת, בתי המשפט. את הדבר הזה כנראה לא תוכל להגשים לפי המנגנון שנקבע בחוק, רק לפי זה שהיא יוצרת. כך תוכל לשלוט על הוועדה. אלה שתי הנקודות שבמחלוקת: האם הוועדה תהיה בזיקה לבית המשפט והאם הממשלה תוכל לשלוט בסוגיות שייחקרו".

הערכת ההכרעה עצמה מורכבת, היא אומרת. בית המשפט והממשלה כבר הבהירו את הצורך בוועדת חקירה, מה שלפי לוין שנור מקטין את הסיכוי ללכת ראש בראש מולה. "קשה לתת החלטה נגד הממשלה כשהפער קטן. אם הממשלה הייתה אומרת אני לא מוכנה לאף ועדה, לבית המשפט היה קל להתערב. הרכב השופטים שמרני וצריך להשתכנע שהצעת הממשלה גרועה עד כדי לכפות עליה לעשות מה שהחוק מאפשר".

"החוק מסביר את המנגנון שהממשלה צריכה להפעיל בהקמת ועדת חקירה, אבל זה לא אומר שאין מקום לשנות את החוק. נגיד שהייתה משנה אותו ברוב של 80 חברי כנסת, זה היה אפשרי ובית המשפט לא היה מתערב. החשש הוא שהממשלה סוטה מהפורמט שהחוק קובע לאחד שאין לו בסיס חוקי כדי למנוע את מה שהציבור זקוק לו - חקירה עצמאית ובלתי תלויה", היא מדגישה.

"אם בית המשפט לא ישתכנע אחרת, ויחשוב שהממשלה מנסה לחמוק מהחובה שלה, הוא ייתן לה צו מוחלט שיחייב אותה להקים ועדת חקירה ממלכתית. הוא יורה לנשיא העליון להתנהג כאילו הממשלה הודיעה על ועדה, ועמית יורה על הרכבה. אם בית המשפט לא ישתכנע ויקבל את עמדת הממשלה כמו שנתניהו הציג אותה, שיש צורך בגוף שהאופוזיציה והקואליציה בוחרות, שהחלופה לגיטימית - לא יתערב", היא מוסיפה.

"איפה זה עומד? אפשר להסתמך על פסק הדין בעניין פיטורי היועמ"שית, שמלמד שבית המשפט התעייף ויצא לו המיץ מפעולות הממשלה וניסיונותיה לפגוע בעצמאות שומרי הסף. במובן הזה ועדת החקירה לא שונה. אם זה סימן, ניפוץ הבועה כאילו לממשלה יש טיעונים רלוונטיים, כך יפעל גם הפעם", היא מעריכה.

תרחיש סביר נוסף שהיא מתארת הוא גרירת רגליים מכוונת, כדי להימנע מעימות. "אנחנו הולכים לבחירות, והשאלה אם בית המשפט לא ישתמש בזה כדי להרחיק ממנו את תפוח האדמה הלוהט: בואו נחכה אחרי הבחירות ונראה מה הממשלה שאחריו תחליט, אולי תרצה בעצמה להקים ועדת חקירה. למרוח כמה שבועות לפה או לשם, להתקרב למועד הבחירות ב-27 באוקטובר, ולהגיד חיכינו יותר משנתיים, בואו נחכה עם זה כמה חודשים".

"זאת גם אופציה: לנסות להגיע להסכמות, ולתת לדברים לצוף כמו בעתירות רונן בר", אומרת לוין שנור. "לפעמים תפקיד בית המשפט הוא לא רק פסקי דין, אלא לשמש זירה שגורמת לדברים לזוז, או לעמוד קצת במקום, שהרכבת לא תיסע קצת כדי שיבוא נהג חדש. בית המשפט היה צריך לתת פסק דין אחרי שבר סיים את תפקידו, והיה מקום להגיד דברים שאין להם כוח מחייב, ואמורים ליפול על האוזניים של הציבור: זה לא בסדר, לא מפטרים ראש שב"כ כי ראש בממשלה לא אוהב את האג'נדה שלו. בית המשפט משמש לעתים מסגרת, כיכר ציבורית, כמו שליוונים הייתה את האגורה, כיכר השוק. כך הם ימנעו את הוועדה הפוליטית וגם ימנעו מהממשלה להקים ועדה לפני הבחירות".