שירה גואילי אחותו של החלל החטוף האחרון שעוד נותר בעזה, רן גואילי נשאה היום (שישי) דברים בקבלת שבת בכיכר החטופים בקריאה להשבתו. "זו השבת הראשונה שרני נשאר לבד שם מאחור. רגע לפני, אני מבקשת שוב לחזק את הדרישה לא להמשיך לשלב ב' עד שרני בבית", אמרה. "לחייב את החמאס להשיב את רני למדינה שכה אהב. תמשיכו להיות לצידנו, תחשבו על רני שלי, על רני של כולנו. עד החטוף האחרון, כולל".
"תודה שאתם כאן איתנו", פתחה את דבריה בקבלת השבת המיוחדת לכבוד אחיה רן בכיכר החטופים. "רני הוא החטוף האחרון שנותר בעזה אבל הוא הראשון, הוא תמיד הראשון. הוא הראשון לעזור, הראשון לסייע, הראשון להציל. רני הוא הראשון לשים את המדים הכחולים ולרוץ אל תוך הגיהנום. רני הוא הגיבור מעלומים, רני הוא הראשון עבור כולנו, המוביל, הכריזמטי, החזק, המרגיע, האמיץ. רני הוא באמת מספר אחד"., סיפרה.
שירה המשיכה וסיפרה על אחיה: "רני הוא גם הראשון שלי, הוא החבר הכי טוב, אח גדול. הראשון שסיפרתי לו סוד, הראשון שאתו התייעצתי, בכיתי, צחקתי. רני בלב שלי תמיד יישאר הראשון ואני מבקשת שכך, לפחות עד שיחזור יישאר ראשון בליבכם ועל שפתותיכם".
"זו השבת הראשונה שרני נשאר לבד שם מאחור, שרני עדיין בידי אויב", המשיכה בעצב. "254 חטופים הוחזרו מעזה ורני שלנו עדיין שם". המשיכה והתייחסה לפרשת השבוע: "בשבת בה מספרים את סיפור חזרתו של יעקב הביתה אחרי עשרים שנה, אני מתחננת לחזרתו של רני שלנו אחרי יותר משנתיים. אין הרבה במשותף בין פרשת השבוע לבין חיינו במשפחת גואילי למעט הקרבה בה גדלנו אחיי ואני". היא המשיכה: "לשמחתי הרבה אין כאן במשותף. אבל אין לי ספק שחיינו דומים לחיי רבים מאלו שעומדים כאן מולי ללא קשר לרקע, מקום מגורים, מוצא, אמונה או דעה פוליטית".
האחות הדואגת המשיכה את דבריה: "אין כמו אהבת אחים, אין כמו הרגעים הקטנים של חיבור מבית וכל אחד מכם יודע מה זו אהבת אח או אחות. הצחוקים, המריבות, האהבות המשותפות. לסובב ראש במקביל, ביחד כאשר מישהו קורא לנו בשם המשפחה, לצחוק אותו הדבר ומאותם הדברים, להבין ממבט בעיניים מעבר לשולחן השבת עולם ומלואו של רגשות ומחשבות. זה מי שרני בשבילי", שיתפה.
"אצלינו שבתות תמיד נפתחו בארוחה ענקית, כולם באים לערב עמוס כל טוב", סיפרה על החוויה המשפחתית. "סבתא מבשלת וכולם עוזרים. אחר כך יוצאים לרקוד, לבלות ולשמוח. בשבת זה השילוב בין קדושת היום לבין התחביבים של רני". היא לא שוכחת את הדברים הקטנים שמזכירים לה את רן: "את צלילי האופנוע של רני אני עדיין מייחלת לשמוע. אני מסתובבת בכל פעם שאופנוע חולף, בכל פעם שבגבעות הסמוכות לבית רוכב אופנוע שטח".
"רני גם ניגן לא רק על העצבים שלי אלא גם על גיטרה, בשנתיים האחרונות הגיטרות מחכות, המוזיקה קצת נדמה", המשיכה וסיפרה על ההמתנה והציפיה הלא נגמרים. "רני היה הראשון לומר לנו לחזור אל המוזיקה, לחזור לחיים ואנחנו משתדלים אבל המאבק מחייב. גם רני לא מפסיק להילחם. רני רוצה לחזור הביתה".
שירה מציינת את המאבק המתמשך שהיא ומשפחתה עשו כדי להשיב אותו הביתה. "עשינו כל מה שיכולנו בשנתיים שחלפו, הלכנו לפגישות אין ספור, דיונים, והתיעצויות, התראיינו, צעקנו, ביקשנו, התחננו והתפללנו. האמונה בכם, בעם שלנו, בצבא, במשטרה, באנשים הטובים לצד האמונה מחזיקה אותנו מעל המים. האמונה נותנת לנו אוויר". עוד שיתפה: "כתבנו ספר תורה על שמו של רני, ספר שיעזור לרני למצוא את דרכו הביתה, שיעזור לנו למצוא את הדרך להמשיך".
כאמור, זו השבת הראשונה של רן גואילי כחטוף לבד בעזה, ורגע לפני, שירה מבקשת שוב לא להתקדם לשלב ב' של העסקה עד שהוא ישוב. "אני מקווה כל כך שהשבת הראשונה הזו תהיה השבת האחרונה שרני שלנו עדיין שם, אני מבקשת שוב לחזק את הדרישה לא להמשיך לשלב ב' עד שרני בבית. לחייב את החמאס להשיב את רני למדינה שכה אהב".
"אני מבקשת שתמשיכו להיות לצידנו וכשתשבו הערב לשולחן השבת תרימו כוסית עבורו", פנתה לציבור. "כשתפתחו את הספר בבית הכנסת תשלחו תפילה עבורו, כשתפתחו מצערת, או תצאו לריצה, תפרטו על הגיטרה או תצחקו עם אחיכם תחשבו ולו לרגע אחד על רני שלי, של עומרי, של אבא ואמא, על רני של כולנו. עד החטוף האחרון, כולל".
בתחילת השבוע, משפחתו של החלל הישראלי החטוף היחיד שנותר בעזה, רן גואילי מסרה כי היא תשנה את פני המאבק להחזרת בנם הביתה. "המאבק ימשיך אבל הדרך תשתנה", מסרו והודיעו כי "במקום עצרות מוצאי שבת, ניפגש מעתה בימי שישי לקבלת שבת בכיכר החטופים למען השבתו של רני".
גויאלי, בן 24 ממיתר, היה לוחם יס"ם במחוז נגב של משטרת ישראל ונהרג בקרב בקיבוץ עלומים. גופתו נחטפה לרצועת עזה. הוא הותיר אחריו את ההורים טלי ויצחק, ואת האחים עומרי ושירה. גואילי יצא מביתו בשביעי באוקטובר, ונלחם במחבלים סמוך לפסטיבל נובה, חיסל רבים מהם ונפצע מירי לפני שנחטף אל הרצועה. בהמשך הודיע צה"ל למשפחתו כי הוא איננו בין החיים.
מאז תחילת העסקה בחודש אוקטובר האחרון, המשפחה מתפללת להשבתו. "אנחנו מקווים שכולם יחזרו במהרה", סיפרה האם לוואלה. "יש בליל של תחושות - פחדים, תקווה, חשש, לחץ. אומרים לנו שעושים מאמצים ומחפשים, אבל אין הרבה אינפורמציה. אנחנו מקווים שזה יהיה קרוב".