אל תרכיבו משקפיים
לא קודרות ולא שמחות
הסתכלו נא בעיניים
בעיניים פקוחות....
את הרע צריך לראות כדי להלחם בו
(נתן אלתרמן)
אנחנו בעיצומה של שנת בחירות והתוצאות ידועות. בשנה הבאה תקום הממשלה הגזענית הבאה של ישראל. השאלה היחידה היא האם זאת תהיה ממשלת הגזענות הרשמית והרעשנית, או השקטה והמסוכנת ממנה?
די להקשיב למה שהפוליטיקאים אומרים כמו למה שהם לא אומרים כדי להבין הכל. בישראל של 2025 המילה ציונות הפכה למילת קוד פוליטית שכולם מבינים. זאת לא מסכת הערכים שהניעה את הרצל החילוני ואת ז'בוטינסקי הליברלי. זה איתות ברור ובוטה האומר דבר פשוט: בלי ערבים. כאשר כל אלה שרואים עצמם כראויים מתחייבים להקים ממשלה ציונית הם לא מתכוונים חלילה לחברת מופת, אחוות עמים, שלום, שוויון או שילוב איזורי. חלקם אפילו לא יודעים שהיו אופציות כאלה בתוך הרעיון הציוני לגווניו. הם מתכוונים למרחב משטרי ערבפריי ((Arabfrei, נקי מערבים). זה נאמר בגלוי, בקולם ובידיעת מצביעים מכל המחנות. ואף אחד מ"המנהיגים" האלה לא מתקומם. לכן אין מנוס מהשורה התחתונה: עבור כל אלה הציונות היא גזענות.
הדבר המדהים אינו הימין הישראלי בראשות המסית העליון ועדת הפירומנים שסביבו. אלה באמת גאים בזהותם הגזענית. הבושה הגדולה היא עלובי המרכז ומתרפסי השמאל שאימצו אותה דה פקטו. פסילת הערבים היא היסטוריה עתיקת יומין מימי בן גוריון. ההוא של "בלי חרות ומק"י". ויורשיו הפחדנים לא מעיזים להתנער ממנו. שוב ושוב שומעים אותם בונים בהבל פיהם קואליציות על פי מדד הדמוקרטיה הציונית. האזרחים הערבים ונציגיהם נעדרים מהתכנונים והמשוואות, לא משום ששכחו אותם אלא בכוונת תחילה. ערבים בחוץ. ובפנים רק יהודים.
אין היום במרחב הציוני כולו דמות פוליטית אחת שמוכנה לומר בקול ברור: "לא אשב בממשלה בלי ערבים". ו"לא תקום שום ממשלה שפוסלת אזרחים על רקע שייכותם הלאומית". לפעמים מצליחים לסחוט מאחד היאירים השחוקים כמה מילים חמקניות. אבל נקיטת עמדה דמוקרטית ואמיצה? זה גדול עליהם. פה ושם מדברים על הטמטום הפוליטי על פיו אי אפשר יהיה להקים ממשלה בלי קולות הערבים, כאילו מדובר בעובדים זרים שינקו בעבורנו את הרפש שיותיר נתניהו. אבל הבעיה היא לא מה כדאי, אלא מה ראוי להיאבק עליו. ומזה הם מפחדים. הבחירות הקרובות מציבות איפוא את ישראל מול שאלת יסוד קיומית. האם יש מנהיג אחד שיאמר בפשטות כי ממשלה שמפלה אזרחים על פי מוצאם היא ממשלה שאסור להשתתף בה? עד כה התשובה היא לא. וזו אולי התוצאה החמורה ביותר של שנות הקיטוב. לא שהימין הקיצוני התבסס, אלא שכל השאר, דחלילים "דמוקרטים" - התקרנפו ואינם.
ערכים בסיסיים של שותפות אזרחית נהפכו למותרות אידאולוגיות. הס מלהזכיר שוויון, אזרחות, זכויות, פיוס, צדק, כבוד. כל מוגי הלב האלה מקווים שהשאלה תיעלם, שאף אחד לא ישאל, שלא יכריחו אותם להזכיר את שמם של אלה שאסור לומר את שמם. הערבים הם הווֹלְדֶמוֹרְט של הפוליטיקה הישראלית.
פה טמון ההבדל בין הגזענות הרעשנית של הממשלה הנוכחית לבין הגזענות השקטה המקיפה אותנו מכל עבר. הגזענות הגלויה מתפארת בכך שהיא כזאת. היא מאמינה בעליונות לאומית ורואה באזרחים הערבים בעיה שיש לנהל או לצמצם. היא ישירה, צעקנית ומעליבה. אבל הם לפחות ישרים ולא מתחסדים. הגזענות הסמויה מסוכנת הרבה יותר ממנה. משום שהיא מסתתרת מאחרי שפה אזרחית כמו ליברלית, פוליטיקה מתונה, והגדרות עמומות של פטריוטיות לאומית. נציגיה לא מניפים דגלים אבל גם לא עולים על הבריקדות האנטי פאשיסטיות. ובכך מאפשרים את המשך קיומה. אפילו "מזהה התהליכים" לא מעז. הגזענות השקטה היא המים המעופשים בהם משכשך הדג המסריח.
ההבדל בין השתיים הוא כמו ההבדל בין תקיפה פיזית ברחובה של עיר לבין אלימות במשפחה. את הראשונה רואים, מגנים ומתגוננים. והשנייה מוסתרת, מושתקת, נמשכת כל החיים ולקרבנות אין מושיע. הגזענות הסמויה שזורה בתוך סדר היום הישראלי, במבנה המפלגות, בתרבות הפוליטית כולה. ברגע שהשיח הפוליטי קובע כי ממשלה שמבוססת על שותפות ערבית היא ממשלה לא לגיטימית, החדר כבר הוחשך והדלת נסגרה.
יש מי שיאמרו כי כל זה עניין טקטי בלבד. כדי לא להרגיז את הבוחרים "אחר כך נעשה משהו". השאלה איננה אם יצטרפו לממשלה או לא, אלא מה מעידה החברה על עצמה כאשר עצם ההשתתפות של אזרחיה הערבים הופכת לסלע מחלוקת, ולאפשרות שמוטב להימנע ממנה מטעמי נוחות פוליטית. חברה שאינה מסוגלת לומר בקול רם וברור כי שלילת שותפותם של חמישית מאזרחיה היא חציית גבול מוסרי אינה יכולה להתהדר עוד בכינוי דמוקרטית.
הציונות לא הייתה חייבת להיות גזענית. אך המציאות הפוליטית של השנים האחרונות הפכה את מושג הציונות לתורת ההדרה והאפליות. ציונות 2025 לא מתעניינת כיצד נבנה כאן בית אזרחי משותף אלא איך נשמור על הבית מפני דייריו הלא יהודים. היא משתמשת בשפה פטריוטית כדי להצדיק משטר הפרדה ואפליה בין בני אדם רק משום מוצאם.
אם הממשלה הבאה תקום על יסודות של הדרה אתנית, אין זה משנה מי יעמוד בראשה ומה יהיה הרכבה. היא תישא עמה את הפגם המוסרי של בניין שנבנה על יסודות ממאירים. ואין מדינה שמסוגלת להישען לאורך זמן על יסודות כאלה בלי שהבית כולו יקרוס על יושביו.
ישראל חייבת לבחור אחרת. להגדיר מחדש את מושג הישראליות, לא כפולחן של הומוגניות לאומית אלא כהזמנה אמיתית לשותפות אזרחית מלאה. להבין ולהכיר בכך שדווקא שותפות יהודית ערבית היא המפתח לעתיד טוב יותר, ליציבות ולמוסר פוליטי. כדי שזה יקרה מישהו צריך לומר את המשפט שאיש עדיין לא העז לומר. בלי התפתלויות טקטיות אלא בשם העקרון הבסיסי ביותר של חברה חיה.
כל עוד המשפט הזה לא נאמר נקרא למחלה בשמה. הלב הפועם של ציונות 2025 היא האפליה המקלקלת. ואין לה הגדרה אחרת מלבד גזענות.