מסמכים החושפים כיצד יוזף מנגלה, רופא הנאצים הידוע לשמצה שכונה "מלאך המוות", חי חיים גלויים לחלוטין בארגנטינה אחרי המלחמה, נמצאו בין אוסף עצום של ראיות שנחשפו וסווגו מחדש מוקדם יותר השנה ביוזמת הנשיא חאבייר מיילי.
במרתפי בית המשפט: ארכיון נאצי פותח מחדש פרק אפל בהיסטוריה של ארגנטינה
מנגלה היה ידוע לשמצה בשל תפקידו כמפקד באושוויץ, שם ערך ניסויים רפואיים אכזריים על אסירים, במיוחד תאומים, תחת מסווה של מחקר מדעי. עדי ראייה - ובהם כאלה שמופיעים במסמכים הארגנטינאיים שהותרו לפרסום - מתארים את אופיו הקר והסדיסטי במיוחד, ואת עינויי התאומים תוך בדיקתם האחד מול השני לאחר ששלח את הוריהם לתאי הגזים.
קלסר שלם מוקדש אך ורק להתחקות אחר עקבותיו של הרופא הידוע לשמצה מאושוויץ ומפקד האס־אס מנגלה. הארכיונים שהותרו לפרסום מראים כי עד אמצע-סוף שנות החמישים ארגנטינה כבר ידעה בבירור מי הוא מנגלה וכי הוא נמצא בתחומה. הרשויות ידעו שנכנס למדינה ב־1949 באמצעות דרכון איטלקי שהונפק על השם "הלמוט גרגור", שבו השתמש כבסיס לקבלת תעודת זהות רשמית למהגר ב־1950.
החומר הארכיוני הארגנטינאי שופך אור על הרשתות שסייעו למנגלה. למרות שהוא מקוטע מאוד ובשפות רבות - וכולל מסמכים בספרדית, גרמנית, פורטוגלית ואנגלית - הארכיון מציג תמונה של האופן שבו הרשויות עקבו, תיעדו, ניהלו בצורה לקויה ולעיתים קרובות לא פעלו על בסיס המידע שהיה בידיהן על אחד מפושעי המלחמה המבוקשים בעולם.
האוסף כולל תמונות, הערות מודיעין, רישומי הגירה, דוחות מעקב והתכתבויות, המשקפים עשורים של חקירה ומאמצים להבין את הרשת שסייעה לו לנוע בארגנטינה, בפרגוואי ולבסוף בברזיל. נוכחותם של מסמכים בגרמנית מצביעה על שילוב של מודיעין זר או חומרים שנתפסו בקהילות מהגרים; מסמכים בפורטוגלית רומזים לשיתוף פעולה חוצה־גבולות עם גורמים ברזילאיים; והמסמכים באנגלית מצביעים על תקשורת עם סוכנויות אמריקניות או בריטיות.
בתיקים מצויה גם גזיר עיתון ללא תאריך על אזרח ארגנטינאי יליד פולין, חוסה פורמנסקי, שהיה קורבן של מנגלה - ראיה לכך שגורמי מודיעין בארגנטינה היו מודעים להאשמות נגד הפושע הנאצי.
"פגשתי את מנגלה. הכרתי אותו היטב. ראיתי אותו פעמים רבות במחנה אושוויץ, עם מדי הקולונל של האס־אס ועליהם חלוק הרופא הלבן", אומר פורמנסקי בראיון.
הריאיון ממשיך ומסביר כי פורמנסקי, שהיה לו אח תאום, מסר בעדות חיה ומפורטת על הניסויים שבוצעו בהם. הדיווח תיאר את מנגלה כסדיסט פתולוגי.
"הוא אסף במחנה תאומים מכל הגילים והכפיף אותם לניסויים שתמיד הסתיימו במוות. בין הילדים, הקשישים והנשים… אילו זוועות. ראיתי אותו מפריד אם מבִּתה ושולח אחת מהן למוות ודאי. לא נשכח לעולם," אמר פורמנסקי.
עשרות תמונות ומאות עמודים עם סימונים פנימיים מעידים על מאמץ שיטתי של המודיעין הארגנטינאי להרכיב תיק אישי מלא על מנגלה - כולל העתקים של דרכונים זרים תחת כינויים, תמונות של חשודים כשותפיו, הערות מבצעיות בכתב יד, רישומי הגירה או יומני מעברים בגבול, תקצירי חקירה שהוכנו לבכירים, והתכתבויות בין קצינים ארגנטינאים לבין חוקרים בינלאומיים.
המסמכים מחזקים את מה שהיה ידוע על עמדתה העמומה של ארגנטינה אחרי מלחמת העולם השנייה: שילוב של שיתוף פעולה עם הדמוקרטיות המערביות, בירוקרטיה מפוצלת מאוד, היעדר רצון או הבנה בנוגע לחומרת הפשעים שביצעו נאצים לשעבר החיים בשטחה, ואי־נכונות של גורמי הממשל הבכירים להתמודד עם עומק החדירה של פושעים נאצים נמלטים למרקם החברתי והפוליטי במדינה.
"רדיפה פוליטית"
ב־1956, בניסיון להרחיב את שותפויותיו העסקיות, השיג מנגלה העתק מאומת של תעודת הלידה המקורית שלו מהשגרירות הגרמנית המערבית בבואנוס איירס, ביקש לעדכן את פרטיו בתעודת הזהות באופן שיפנה לשמו האמיתי, ובהתנהלות כמעט סוריאליסטית - החל להשתמש בשמו המקורי כחוק. צעד זה העיד עד כמה חש בטוח בארגנטינה.
בשלב זה סוכנויות ארגנטינאיות לא רק ידעו מי הוא, היכן התגורר, וכי נישא לאלמנת אחיו וגידל את בנה, אלא גם החזיקו במלוא הפרטים על עסקיו במדינה. דוחות בתיק מציינים ביקור אפשרי של אביו של מנגלה בארגנטינה כדי לסייע לו כלכלית באמצעות השקעה במעבדה רפואית בבואנוס איירס.
חייו הגלויים במדינה הובילו את גרמניה המערבית להוציא צו מעצר ולבקש את הסגרתו ב־1959. הבקשה נדחתה על ידי שופט מקומי בטענה שהבקשה מבוססת על "רדיפה פוליטית" לכאורה, ולכן אינה מאפשרת פעולה משפטית.
למרות כל הראיות שהצטברו, ברור כי המידע היה מפוזר בין גופים שונים שלא תקשרו זה עם זה כנדרש. גם הקשר עם הנשיאות ועם הרשות המבצעת היה חלקי. הדבר גרם לכך שהפעולות בתיק התקבלו בצורה מנותקת ולעיתים מאוחרת מדי - או לאחר שהדלפות לעיתונות כבר התריעו בפני מנגלה על תשומת הלב מצד הרשויות - באופן שלא הניב תוצאות. צווים, חיפושים ובקשות למעקב נעשו לעיתים אחרי מעשה, וכך הפכו למבוי סתום.
הבריחה לפרגוואי
לאחר בקשת ההסגרה ב־1959 ותחת לחץ בינלאומי גובר על ארגנטינה, מנגלה נמלט לפרגוואי, בעוד אשתו וב נו החורג עברו לשווייץ. דבר זה ניכר במסמך פנימי של מנהלת התיאום הפדרלית, המסומן כסודי ביותר, המתאר חיפוש אחר מנגלה ואחר עסקיו, מתאריך 12 ביולי 1960 אז מנגלה כבר עזב את ארגנטינה לפרגוואי.
"אני מביא לידיעת המפקד כי מהחקירות שבוצעו למילוי ההוראה הנזכרת, עולה כי גוזף מנגלה שימש כשותף במעבדות הרפואיות 'FADRO-FARM' ברחוב דרייסדייל 3573 בקרפצ'אי, מחוז ויסלנטה לופס, וכי היו לו משרדים מאז יולי השנה ברחוב קרמר 860, בקפיטל. הנדון, שרשום כרופא, נכנס לשותפות ב־10 ביולי 1958 בהשקעת 10,000 פסו, ויצא מהשותפות באפריל 1959", נכתב בדוח.
"מאז שנכנס לארגנטינה התגורר הנדון בנכסי משפחת מנגלה, תוך שימוש בשם ד"ר גרגור…. הנדון הצהיר כי הגיע לארגנטינה בשם שונה ושאינו קשור למקצועו…. מכאן עולה כי בעת שניסה להחזיר לעצמו את שמו האמיתי, היה חבר באגודת האס־אס…, שבמהלכה הראה סימני עצבנות, וטען כי בזמן המלחמה פעל כרופא באס־אס הגרמני בצ'כוסלובקיה, שם הצלב האדום כינה אותו 'פושע מלחמה'. הוא למד אנתרופולוגיה והיה מוכר לבית הדין בנירנברג, במיוחד בהקשר למחקר גולגולות ועצמות, אך איגוד זה נחשב לפשע בגרמניה הנאצית", נכתב על מנגלה ועל "הסבריו" בנוגע לשימוש בכינויו המזויף.
קהילת המודיעין הארגנטינאית המשיכה לעקוב אחר מנגלה, בעיקר דרך דיווחי עיתונות וקשר עם גורמי חוץ. מנגלה קיבל אזרחות פרגוואית ונהנה מהגנת ממשלתו של הרודן הפרגוואי אלפרדו סטרוסנר, שמוצאו היה מאותה עיירה בווארית כמו מנגלה.
הארכיונים מגלים שמנגלה נכנס לברזיל באופן בלתי חוקי במועד כלשהו ב-1960 דרך אזור הגבולות המשולשים סמוך למדינת פרנה. הוא הוסתר על ידי חקלאים גרמנים-ברזילאים שהיו מזוהים עם הנאצים, וסיפקו לו בתי מסתור כפריים במשך שנים.
על אף שהמסמכים הארגנטינאיים דלים בפרטים ומבוססים בעיקר על קטעי עיתונות בשלב זה, הם מראים כי ארגנטינה ידעה שמנגלה אימץ את הכינוי פטר הוכביכלר, ולעיתים השתמש גם בגרסה פורטוגזית של שמו, ז'וזה מנגלה. בסוף שנות ה־60 ובשנות ה־70 הוא חי בנכסים של משפחות גרמניות בשם בוסר ושטאמר במדינת סאו פאולו שבברזיל.
מנגלה מת בשנת 1979 לאחר שלקה בשבץ בזמן ששחה בים בעיירה ברטיוגה. הוא נקבר תחת השם הבדוי וולפגנג גרהארד, אך רמזים שונים הובילו להוצאת גופתו מבית הקברות ולזיהוי ודאי של שרידיו ב־1985 על ידי רשויות ברזיל. בדיקות DNA אישרו זאת שוב ב־1992.