על רקע בקשת החנינה שהגיש היום (ראשון) ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא המדינה יצחק הרצוג, מומחים ממערכת המשפט מסבירים את הסוגיות שמעלה הבקשה.
"תנאי מוקדם לחנינה הוא הרשעה בעבירה או לכל הפחות הודאה מלאה, שלמה ואותנטית בביצוע עבירה פלילית (חריג פרשת קו 300)", אמר גלעד ברנע, עורך דין ומומחה למשפט ציבורי. לדבריו, "'בקשת החנינה' לא עומדת בדרישה יסודית זו. כמו כן, אין מקום להעניק חנינה למי שפוגע פגיעה קשה ונמשכת ביסודות הדמוקרטיים של המדינה, וכזה הוא ראש הממשלה".
עורך הדין גיל דחוח, יושב ראש ועדת עבירות כלכליות ואיסור הלבנת הון בלשכת עורכי הדין, מסביר כי תהליך הענקת החנינה הוא סדור וראשיתו בהעברת הבקשה למחלקת החנינות בפרקליטות המדינה, אשר מגבשת את המלצתה לנשיא.
"טרם גיבושה מקבלים אנשי מחלקת החנינות את עמדת הפרקליטות שמטפלת בתיק", הסביר עורך הדין דחוח. "הקריטריונים אשר לפיהם מחלקת החנינות בודקת את הבקשה הם, למשל, נסיבות אישיות חריגות ויוצאות דופן, חלוף זמן משמעותי, וגם נסיבות מקצועיות ייחודיות שרלוונטיות לעובדי מדינה ואנשי ביטחון".
לדברי עורך הדין דחוח, "שיקולים נוספים רלוונטיים עשויים להיות גם טעויות שאמנם אינן מצדיקות משפט חוזר אך מייצרות אי-נוחות ציבורית משמעותית, והדבר דומה לפגמים בחקירה עליהם רמז נתניהו פעמים רבות במהלך משפטו. קריטריונים נוספים כוללים אינטרס ציבורי שבמסגרתו נשקלת ההשפעה הציבורית הכוללת, הגנה על ביטחון הציבור, וכן שמירה על אמון הציבור במערכת המשפט. השיקולים של נשיא המדינה הם חוץ-משפטיים, ובמובן זה בקשתו של נתניהו, ככל שתתבסס על טיעונים שאינם משפטיים, עשויה בהחלט להתאים להליך החנינה ולהישקל ברצינות".
עורך הדין דחוח, שהגיש בעבר מספר בקשות חנינה, הוסיף כי "ב-95% מהמקרים הנשיא מקבל את ההמלצה של מחלקת החנינות בפרקליטות המדינה, שהם מאוד קפדניים. יש מקרים די נדירים שבהם הנשיא מחליט להעניק חנינה בניגוד להמלצה של מחלקת החנינות, אולם במקרים הכי נדירים הנשיא מסרב לבקשת החנינה בניגוד להמלצה של מחלקת החנינות כן להעניק אותה".
הסנגור עורך הדין גיא שנער ממשרד אייזנברג, שנער ושות' טען כי "בקשת החנינה שהגיש ראש הממשלה מציבה את מוסד החנינה במתח ישיר עם מערכת המשפט הפלילי. אמנם סעיף 11 לחוק יסוד נשיא המדינה מעניק לנשיא סמכות רחבה לחון גם לפני הכרעת דין, אך בפועל מדובר במהלך נדיר במיוחד, משום שהליך החנינה נועד מסורתית לשלב שלאחר מיצוי הדין. הבקשה נשענת על טיעון של אינטרס ציבורי, ולא על שיקולים אישיים או שיקומיים, ומבססת את הטענה כי המשך ניהול המשפט פוגע בתפקוד הרשות המבצעת וביציבותה".
לדברי עורך הדין שנער, המכהן כיו"ר ועדת פשיעה בינלאומית בלשכת עורכי הדין, "מן העבר השני, חנינה בשלב שמיעת הראיות כאשר המשפט טרם הגיע להכרעה, מעוררת קושי עקרוני. היא עשויה להתפרש כעקיפה של הערכאה השיפוטית ומעבר למסלול שבו הכרעה עוברת מרשות שיפוטית לרשות חוקתית. ההחלטה של הנשיא תהא אפוא הכרעה בעלת משקל חוקתי, שתבחן את גבולות סמכות החנינה ואת האיזון בין שיקולי שלטון החוק לבין צורכי המערכת הציבורית. כל תוצאה תשפיע על האמון הציבורי בהליכי המשפט הפלילי ועל הבנת תפקידו של מוסד החנינה בישראל".