תנועת האחים המוסלמים נוסדה במצרים בסוף שנות ה-20, כאשר חסן אל-בנא הציב לה חזון של שילוב הדת האסלאמית בחיים הציבוריים, דרך חינוך, צדקה וארגון חברתי-פוליטי. במשך השנים היא התפתחה לארגון היררכי ומורכב, עם סניפים ותאים מקומיים, לצד מוסדות חינוך וקהילה, שהעניקו לה בסיס רחב והשפעה רבה.
כוחה של התנועה היה שלא בהכרח הובלה על ידי אנשי דת (בנא עצמו היה מורה, המנהיג הנוכחי הוא וטרינר בהכשרתו) אלא זה שהיא פנתה להמונים לשם קידום ערכים אסלאמיים. ניהול חיי המדינה לפי ערכי האסלאם שהתנועה קידמה מוביל לכך שהגדרת התנועה הינה תנועה אסלאמיסטית. עוד בשנות פעילותה במצרים שמה של התנועה נקשר גם להתנקשויות ולפיגועי טרור נגד המשטר המצרי. מגמה זו מאז התרחבה למערב.
במשך שנות ה-70 והלאה התנועה החלה להתרחב מערבה - במיוחד באירופה ובארצות הברית - באמצעות גלי הגירה, הקמת מסגדים, עמותות קהילתיות, עמותות צדקה ועמותות סטודנטים. כוחות מהתנועה יצרו תשתיות מוסדיות בארה"ב וברחבי אירופה. כך, למשל, פעילות המטיף האסלאמיסט ותומך הטרור יוסוף אל-קרדאוי בשנות ה-90 באוניברסיטת אוהיו נשענה על כסף קטארי. מגמה זו של כסף קטארי שתדלק וחיזק מוסדות אסלאמסטיים המשיכה לאפיין את הזירה הציבורית במדינות המערב בכלל, וארה"ב בפרט.
בארה"ב נרשמו בשנים האחרונות גלי מחאה אלימים, ובייחוד מאז פרוץ המלחמה בעזה הם מקושרים לארגונים פרו-פלסטיניים וגורמים אסלאמיסטיים הפועלים במדינה. אחת התנועות המשפיעות בהקשר זה היא תנועת האחים המוסלמים, הנשענת על בסיס תומכים רחב הכולל מהגרים רבים. פעילותה איננה וולונטרית בלבד, אלא נתמכת במערך מוסדי וכלכלי משמעותי. בין הגופים המרכזיים המזוהים עם קידום אג'נדות התנועה בארה"ב נמצא ארגון CAIR - המועצה ליחסים אמריקאיים-אסלאמיים.
עוד בתקופת כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ גברו הקריאות מצד גורמים רפובליקניים לקדם צעדים שיגבילו את השפעת האחים המוסלמים ואת הארגונים הקשורים אליהם. בשנת 2015 אישר הקונגרס הצעת חוק רפובליקנית - חוק ההכרזה על האחים המוסלמים כארגון טרור - שהטיל על מזכיר המדינה לבחון אם התנועה עומדת בתנאים המגדירים ארגון טרור זר. אף שהחוק קידם את הדיון בנושא, הוא לא הוביל בסופו של דבר להגדרה רשמית של האחים המוסלמים כארגון טרור. מומחים מציינים כי אחת הסיבות המרכזיות לכך היא אופייה המפוצל של התנועה, שאינה פועלת כגוף אחיד.
ב־11 ביולי 2018 קיימה ועדת המשנה לביטחון לאומי של בית הנבחרים שימוע מיוחד תחת הכותרת "האיום הגלובלי של האחים המוסלמים". במהלך השימוע נדונו קשרי התנועה עם קבוצות טרור, היקף המידע המודיעיני הקיים, השפעתה הפוליטית והאפשרות לנקוט צעדים רשמיים להגדרתה כארגון טרור. במקביל הציעו מכוני מחקר שמרניים מדיניות ממוקדת יותר - גישה של "אזמל ולא פטיש" - המבקשת לבחון ולסווג ענפים מסוימים של התנועה שעשויים לעמוד בקריטריונים של פעילות טרור, במקום להטיל סיווג כולל על כלל התנועה. גם החלטתו של טראמפ ליישום החוק לא כללה הגדרה אחת אחידה אלא החלת החוק בצורת "פרקים" על סניפים שונים של האחים המוסלמים.
עם זאת, חשוב לציין שהפרשנות הרואה בו כמתקפה על קטאר וטורקיה, המדינות התומכות הבולטות בארגון זה, מתעלמת מפגמים מהותיים בצו עצמו. הבחירה שלא להגדיר את התנועה כולה כארגון טרור, אלא להפעיל את הסנקציות באופן מדורג על שלוחות נבחרות, נתפסת בקרב גורמים בימין האמריקאי כפרצה שתאפשר לסניפים אחרים של האחים המוסלמים לשנות למראית עין את פעילותם ולהתחמק מההגדרה. באותם חוגים גם תמהו על כך שקטאר וטורקיה אינן מוזכרות כלל.
מומחה הטרור של טראמפ, ד"ר סבסטיאן גורקה, מיהר להסביר שהצו מתייחס לארגוני האחים הפועלים בתוך מדינות, ולא למדינות עצמן, אך הסבר זה נתפס כהיתממות: גופים כמו האיחוד הבינלאומי של האחים המוסלמים, שמרכזו בקטאר ונחשב נושא הדגל של האידאולוגיה האח'ואנית (בראשו עמד בעבר המטיף יוסף אל-קרדאוי), ושפעיליו הפיצו מסרים אנטי-אמריקאיים ואף קראו לג'יהאד נגד ישראל - כלל אינם מטופלים במסגרת הצו. זאת ועוד, במסגרת הצו הכריז טראמפ כי יעבוד עם שותפותיו המזרח תיכוניות ביישום החוק, עניין שממחיש שקטאר עדיין תהיה מעורבת בתהליך וממילא תוכל לדאוג להחרגת סניפים שחפצה ביקרם מיישום הצו שמגדירם כארגון טרור. הדאגה האמיתית של רבים בארה"ב היא שהצהרת טראמפ נועדה לפייס את מצביעיו שלא מרוצים מקשריו הענפים עם מדינות המקדמות אסלאמיזם וטרור - ולא לשינוי אמיתי בבעיה הבוערת ברחובות.
הכותב הוא חוקר המדיניות הקטארית במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון