פסגת האקלים של האו"ם (COP30) ננעלה אתמול (שבת) בעיר בלם שבברזיל, בהסכם שאינו כולל התייחסות ישירה לדלקי המאובנים שמחממים את כדור הארץ והושג אחרי עימותים קשים בין הנציגים.
יותר מ־80 מדינות רצו להגיע להסכם שיחייב להאיץ את הפסקת השימוש בנפט, בפחם ובגז. ואולם, יצרניות הנפט הגדולות כי עליהן להיות רשאיות להשתמש במשאבי הדלקים שלהן כדי לפתח את כלכלותיהן. ההסכם הסופי הסתפק בלקרוא ללמדינות "להאיץ מרצון" את פעולותיהן להקטנת השימוש בדלקי מאובנים.
הפסגה התקיימה בזמן שהאו"ם הזהיר שהמאמצים הגלובליים להגביל את עליית הטמפרטורה ל־1.5 מעלות מעל לרמות שלפני העידן התעשייתי - כשלו.
בנוסף לכך, בפעם הראשונה ארצות הברית לא שלחה משלחת לאחר שהנשיא דונלד טראמפ הודיע כי המדינה תפרוש מהסכם פריז ההיסטורי מ־2015. טראמפ כינה את שינויי האקלים "תרמית".
דוברת מטעם הנציגות של קולומביה ביקרה בחריפות את נשיאות ה־COP על שלא אפשרה למדינות להתנגד לטיוטה בפגישה המסכמת ביום שבת, המכונה המליאה. "קולומביה סבורה שיש לנו די ראיות מדעיות לכך שיותר מ־75% מפליטות גזי החממה בעולם מקורן בדלקי מאובנים", אמרה דניאלה דוראן גונזלס, נציגת האקלים של קולומביה, ל־BBC. "לכן אנו מאמינים שהאמנה לשינויי אקלים חייבת להתחיל לדבר על המציאות הזו", הוסיפה.
הדיפלומטית הוותיקה ושליחת האקלים לשעבר של גרמניה, ג'ניפר מורגן, אמרה ל־BBC שהיעדרות ארצות הברית היא "חור" במשא ומתן, לאור יכולתה לעמוד מאחורי המדינות שעומדות מול יצרניות הנפט. "במשא ומתן שנמשך 12 שעות במהלך הלילה, כשמדינות מפיקות נפט דוחפות בחוזקה נגד, העדר מי שיאזן זאת הפך את זה לקשה מאוד" אמרה.
מנגד, עבור מדינות רבות, העובדה שהשיחות לא קרסו או לא החזירו את העולם לאחור מהסכמי אקלים קיימים היא מקור להקלה. שגרירת האקלים של אנטיגואה וברבודה, רולטה תומאס, אמרה: "אנחנו שמחים שיש תהליך שממשיך לתפקד... שבו כל מדינה נשמעת".
בפגישה המסכמת, נציג ערב הסעודית - יצרנית הנפט הגדולה בעולם - אמר: "כל מדינה צריכה להיות רשאית לבנות את המסלול שלה, בהתאם לנסיבותיה ולכלכלתה".
בלי מים בשירותים
במהלך השבועיים שבהם התקיימה הפסגה, היו לעיתים תקריות כאוטיות: המים אזלו בשירותים, סופות רעמים הציפו את המתחם והמשתתפים התקשו להתמודד עם חדרים חמים ולחים. כ־50 אלף משתתפים רשומים פונו פעמיים. קבוצה של כ־150 מפגינים פרצה למתחם, שברה את קווי האבטחה ונשאה שלטים שעליהם נכתב: "היערות שלנו לא למכירה".
ביום חמישי התלקחה דליקה גדולה, שפערה חור בתקרת אחד האולמות ואילצה את המשתתפים להימלט החוצה. בנוסף לכך, חלק מהמשלחות נאלצו ללון על ספינות תענוג גדולות בשל מחסור במקום לינה בעיר.
נשיא ברזיל, לואיש אינסיו לולה דה סילבה, בחר בבלם כדי למקד את תשומת לב העולם ביער האמזונס ולהזרים הון משמעותי לעיר. על רקע עצי אמזונס, קריאות ציפורים ולחות עזה, קשה היה להתעלם מהמיקום הייחודי של השיחות.
אך למרות רצונה בהסכם שאפתני יותר לגבי דלקי מאובנים, ברזיל ספגה ביקורת על תכניותיה לקידוח נפט בשפך האמזונס. ייצור הנפט והגז הימי שלה צפוי לעלות עד תחילת שנות ה־2030, לפי ניתוח של ארגון Global Witness.
למדינות המשתתפות היו אינטרסים מנוגדים, בהתאם לנסיבותיהן הלאומיות ולמידת פגיעותן להשפעות שינויי האקלים. חלקן הביעו שביעות רצון מהתוצאות.
הודו שיבחה את ההסכם וקראה לו "משמעותי". קבוצת 39 המדינות המייצגות איים קטנים ומדינות חופיות נמוכות אמרה כי ההסכם "לא מושלם", אך עדיין מהווה צעד לעבר "התקדמות".
מדינות עניות זכו להבטחה למימון אקלים נוסף, שיסייע להן להסתגל להשפעות שינויי האקלים.
"הדברים זזו מעט. יש הכרה ברורה יותר בכך שעל המדינות בעלות האחריות ההיסטורית - אלו שפלטו יותר גזי חממה בעבר - מוטלות חובות מיוחדות בתחום מימון האקלים", אמר שר הסביבה ושינויי האקלים של סיירה לאון, ג'יוווה עבדולאי.
"צעד קדימה"
למרות ניסיונותיהן של יותר מ־80 מדינות להשאיר שפה חזקה יותר בנושא דלקי מאובנים, הן נותרו מתוסכלות מהתוצאה.
ואולם, שר האנרגיה והאקלים של בריטניה, אד מיליבנד, התעקש כי המפגש הוא "צעד קדימה". "הייתי מעדיף הסכם שאפתני יותר", הודה.
"אנחנו לא מסתירים את העובדה שהיינו מעדיפים יותר - יותר שאפתנות בכל דבר," אמר נציב האקלים של האיחוד האירופי, וופקה הוקסטרה.
ברזיל השיקה בפסגה קרן חדשה בשם Tropical Forests Forever Facility, שתתגמל מדינות על הגנה על יערות גשם טרופיים. עד סיום הכנס גויסו לפחות 6.5 מיליארד דולר מממשלות שונות. כמו כן, יותר מ־90 מדינות תמכו בקריאה לתכנית פעולה גלובלית נגד כריתת יערות או לגבש "מפת דרכים" בנושא.