מרכז עדאלה הגיש ביום שני האחרון תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה ביקש כי תבוטל החלטתה של אוניברסיטת בר אילן למנוע מהסטודנטית חלא עודה, שלומדת לתואר ראשון באופטומטריה, להמשיך בלימודיה, וזאת בעקבות החלטתה לעטות ניקאב. האוניברסיטה הודיעה בחודש מאי לעודה כי נאסר עליה להשתתף בשיעורים או לשהות בקמפוס כל עוד היא עוטה ניקאב, ונימקה את החלטתה בשיקולי "איכות ההוראה", "אינטראקציה לימודית וחברתית" ו"זיהוי לצורכי ביטחון וחובות אקדמיות".
למרות מאמציה של התובעת למצוא פתרון מידתי, האוניברסיטה דבקה בעמדתה להדירה מהלימודים אך ורק בשל לבושה. התביעה הוגשה על ידי עורכת הדין לובנא תומא ממרכז עדאלה.
בתביעה צוין כי עודה קיבלה החלטה אישית במהלך לימודיה לעטות ניקאב באופן רציף ועקבי, כחלק מביטוי של זהותה הדתית. "התובעת מעידה כי השבועות הראשונים בלימודים לאחר עטיית הניקאב עברו באווירה רגילה. לא נשמעו טענות מצד מרצים או סטודנטים, והיא המשיכה להשתתף בשיעורים כרגיל. היא אף נשאה בפני כיתתה הרצאה אישית על משמעות הניקאב עבורה, מקורו הדתי, והאופן שבו הוא מסייע לה דווקא להרגיש נוכחת. ההרצאה התקבלה באהדה רבה, זכתה למחיאות כפיים חמות והובילה לשיח פתוח ותומך בקורס".
יתרה מכך, בתביעה צוין כי במהלך תקופה זו "לא היה קושי אקדמי שנגרם עקב עטיית הניקאב; אין אף תלונה מאף גורם בגין עטיית ניקאב; לא היה אירוע של פגיעה בהוראה, לא היה כל קושי בזיהוי למעט נכונות מלאה של התובעת להזדהות בפני אשת צוות". ומכאן שהחלטת האונבירסיטה נשענה על ריק עובדתי.
במסגרת התביעה הובאו גם דוגמאות ממוסדות אקדמיים אחרים בישראל, בהם לומדות נשים העוטות ניקאב באופן מוסדר וללא כל פגיעה בסדרי הלימוד. הדוגמאות, שהוצגו באמצעות תצהירים, מדגימות כי מוסדות אקדמיים אחרים מאפשרים שילוב מלא ותקין של נשים העוטות ניקאב, תוך שימוש בנהלי זיהוי פשוטים. עובדה זו מחזקת את הטענה כי קיימות חלופות מידתיות, שאוניברסיטת בר-אילן נמנעה מלשקול אותן.
במישור המשפטי, עו"ד תומא הדגישה כי החלטת האוניברסיטה פוגעת בזכויותיה החוקתיות של עודה, ובהן הזכות לכבוד, לאוטונומיה ולחופש ביטוי, ומתבססת על אפלייה מובהקת הנגזרת מזהותה המגדרית והדתית של התובעת. זאת, ללא כל הסמכה בחוק לנקוט בצעד פוגעני מסוג זה: "לא קיים בדין כל מקור סמכות המאפשר למוסד אקדמי למנוע מסטודנטית להשתתף בלימודים מחמת הופעתה הדתית. אין בדין הוראה המסמיכה מוסד להשכלה גבוהה להגביל לבוש דתי, או להתנות נגישות להשכלה גבוהה בוויתור דתי-זהותי. על כן, פעולת הנתבעת איננה אלא חריגה מובהקת מסמכות ודינה להתבטל מעיקרה."
התובעת, חלא עודה, אמרה כי "עבורי, הזהות הדתית שלי איננה פרט שולי אלא חלק מהותי מכבודי ומישותי, וקו אדום שאינני מוכנה שיפגעו בו בשום תירוץ. החלטת אוניברסיטת בר-אילן מהווה פגיעה ישירה בערכים אלה ובזכות בסיסית המובטחת לכל סטודנטית וסטודנט. המאבק שלנו הוא לא רק משפטי אלא גם מוסרי: הגנה על זכותנו לקיים את אמונתנו בחופש בתוך המרחב האקדמי, ללא פחד וללא אפליה. נמשיך לעמוד בנחישות מול כל ניסיון להחיל מדיניות שמדירה את זהותנו הדתית או ממזערת את נוכחותנו, משום שכבוד לדת הוא בראש ובראשונה כבוד לאדם".
מאויברסיטת בר אילן נמסר בתגובה: "אוניברסיטת בר-אילן מכבדת כל אדם באשר הוא, לרבות בחירתו לקיים את דתו ומנהגיו. באוניברסיטה קיימת חובת גילוי פנים בשיעורים, במרחבים הפתוחים ובפעילות האקדמית, מטעמים פדגוגיים וביטחוניים. הנושא הובהר לחלא עודה עוד בטרם קבלתה ללימודים".
האוניברסיטה גם ציינה כי הכללים היו ידועים לה עוד טרם החלה בלימודים וכי בשלב קודם הופיעה ללימודים בחיג'אב.