לפני מאתיים שנה, איפשהו בין 1826 ל-1827, ממציא צרפתי הביט מבעד לחלונו בסן-לו-דה-וארן ותפס רגע מכונן בהיסטוריה של המדע (שלא לדבר על האמנות). בעוד אור השמש נשפך על גגות הבתים שלפניו, ניספור נייפס הציב מתקן מוזר על אדן החלון: קופסה מוחשכת שהכילה לוח פיוטר מצופה בחומר דביק ורגיש לאור. ואז, הוא פשוט נתן לזמן לעשות את שלו.
לאחר שפתח חריץ בקופסה והשאיר את הלוח חשוף לעולם החיצון ואור השמש למשך לא פחות מ-8 שעות, הופיעה לאט תמונת רפאים של הנוף שממול. בפעם הראשונה בהיסטוריה, האור חרט דימוי ברור וקבוע על גבי משטח. התוצאה, שקיבלה את השם "נוף מחלון בלה גרא", נחשבת כיום לתצלום הראשון ששרד בעולם.
אף שנייפס לא ראה את עצמו כאמן גדול, הניסויים שפיתח היו יצירתיים להפליא. הוא ציפה את הלוח ב"זפת יהודה" (bitumen of Judea), חומר טבעי דמוי אספלט שמתקשה בחשיפה לאור. לאחר החשיפה הארוכה לשמש, הוא שטף את הלוח בשמן לבנדר ונפט, שהסירו את החומר מהאזורים שלא התקשו. מה שנשאר היו קווי המתאר המסתוריים של הגגות, העצים והארובות.
ככה זה נראה
"ציור באמצעות השמש"
הפריצה הגדולה הגיעה דרך התעניינותו של נייפס בליטוגרפיה, טכניקת הדפסה שזכתה לפופולריות רבה בצרפת של המאה ה-19. הוא החל לחשוב לעומק על האופן שבו ניתן לרתום את האור כדי ללכוד מידע חזותי במצבו הגולמי והחי ביותר, וכינה את התהליך המוגמר "הליוגרפיה": שילוב של המילים היווניות "הליוס" (אל השמש) ו"גרפיה" (כתיבה/ציור).
הטכנולוגיה המופלאה נחשפה לראשונה ב-1826, כאשר נייפס הציג את עבודתו למאייר הבוטני פרנסיס באואר. חברו, שהתרשם עד עמקי נשמתו, עודד אותו לנסוע ללונדון ולהציג את התהליך המהפכני בפני הממסד המדעי בבריטניה.
ב-1827 חצה נייפס את התעלה עם שש לוחיות הליוגרפיות בתיק. הוא קיווה להרשים את "החברה המלכותית" בלונדון, אך המוסד המכובד היה באותה תקופה בקיפאון עקב סכסוכים פוליטיים פנימיים. הם גילו עניין מועט בפרויקט, ונייפס המאוכזב נאלץ לשוב לצרפת בידיים ריקות וללא כל הכרה.
עוד בנושא
הצלם של 'התמונה הנצפית ביותר אי פעם' קיבל כל כך הרבה כסף - שנאלצו לתת לו אותה ביד
אורן נהרי על "היום שבו נולד הצילום"
התהילה שהגיעה מאוחר מדי
לאחר שובו, הוא החל לשתף פעולה עם לואי דאגר, אמן צרפתי שבסופו של דבר פיתח את ה"דאגרוטיפ" - שיטת הצילום המסחרית הראשונה בהיסטוריה, שהשתמשה בלוחות כסף ואפשרה ללכוד תמונות חדות בזמן קצר בהרבה. דאגר הצליח היכן שנייפס נכשל: הוא כבש את החברה המלכותית ב-1839, והצילום הפך ללהיט עולמי.
באופן טרגי, נייפס עצמו נפטר ב-1833 ולא זכה לראות את המצאתו משנה את העולם. דאגר ונייפס חולקים כיום את התואר "האבות המייסדים של הצילום", אך לקח עשרות שנים עד שתרומתו של נייפס הוכרה במלואה.
סופר שכתב על הפסל שהוקם לזכרו של נייפס בעיר הולדתו, היטיב לתאר את העוול ההיסטורי: "הפסל שעבד על היצירה עשה זאת ללא תמורה, מונע רק מהרצון לבטא בארד את כבודו לאדם גדול. אילו כל אדם שהייתה לו סיבה להכיר תודה למגלה הצילום היה תורם לעבודתו אפילו מעט, האמן היה מתוגמל כראוי למלך, והפסל, במקום ארד, היה עשוי מכסף וזהב".