גדעון סער תוקף את הייעוץ המשפטי לממשלה. לדברי האיש שמינה את גלי בהרב מיארה לתפקידה, עת היה שר המשפטים בממשלת השינוי (או כמו שהוא קורא לה בטח עכשיו: "ממשלת האחים המוסלמים"), תחת נפתלי בנט ויאיר לפיד (בה כיהן גם כסגן שלהם): "הייעוץ המשפטי שולט כמו דיקטטור".
מצד אחד, העובדה שהוא היה זה שמינה את בהרבה מיארה לתפקיד עלולה, במשתמע מדבריו של סער, להעיד על יכולתו לבצע מינויים בכירים: אם מינה דיקטטורית למשרה המשפטית הבכירה ביותר אליה יכול שר למנות מישהו, מוכרחים - לפי ההיגיון הצרוף של השר עצמו, להפקיע מידיו מינויים נוספים. אללי - איזה נזק הוא עלול לגרום בתפקיד שר החוץ!
מצד שני: למה בכלל שננסה להתייחס ברצינות למה שגדעון סער אומר? הרי האיש יגיד כל דבר בכל זמן נתון, אם רק יצא לו מזה משהו. נכון?
אבל עוד קודם לכן, למה בכלל חשוב היה לשר החוץ להופיע בוועדת החוקה? בואו ונגלה ביחד: היה לו חשוב לבוא ולהישבע אמונים למהפכה המשפטית, ממש כשם שבשבוע שעבר נשבע אמונים לביטול משפט נתניהו, לטענתו בגלל שהסיפור נסחב כמעט על פני עשור... העובדה שמי שעיכב ומעכב את ההליך ככל שהוא רק יכול הוא נתניהו בעצמו, כנראה נסתרה מעיניו - אולי לא דיווחו בחדשות של ערוץ 14.
בכלל, נדמה שגדעון סער מנסה לרחוץ מעליו את ריחה של האופוזיציה הרל"ביסטית שבה היה חבר בכיר. הוא לא הספיק להיכנס לתפקידו - וכבר יצא למתקפה תקשורתית נרחבת על כך שבקרבת בית הספר של ילדיו תלו שלטים שקראו לו "סמרטוט".
מיהו סמרטוט?
על זה צריך להגיד כמה דברים: ראשית שילדים אף פעם לא אשמים - לא בעזה, לא בהתנחלות, לא בקיבוץ ולא אם אבא שלהם שר, חבר כנסת, קצין בכיר או שופט, למשל.
שנית, יש להודות שזה די מוזר ששר שיושב בממשלה שמפעילה מכונת רעל, שאין לה בעיה להשתלח אפילו במשפחות חטופים, נתקף כזאת רגישות דווקא נוכח המילה "סמרטוט", בינינו - אולי לא נעים, אבל בטח לא העלבון הכי גדול שאפשר להצמיד לאדם.
שלישית - הבה נסחט את הסמרטוט עד הסוף - אם אתה לא רוצה שיקראו לך סמרטוט, פשוט אל תהיה כזה. גם זו דרך להימנע מכינויים מעליבים.
למה היה חשוב לגדעון סער למצב את עצמו כקורבן לכאורה של התקפות "קפלניסטים"? כדי להוכיח למצביעי הליכוד שהנה הוא לא רק חזר הביתה בזחילה, אלא אפילו עבר זובור כמתבקש.
גדעון סער מקווה שאם רק יוכיח לליכודניקים שבמקום שבו עומד בעל תשובה לא יכול לעמוד אפילו צדיק, ייסלחו לו על החטא החמור ביותר בליכוד מודל הקדנציה הנוכחית: פגיעה במנהיג. ימים יגידו אם זה עזר לו.
השאלה לפיכך היא לא מה גדעון סער אומר, אלא למה אנחנו בכלל צריכים לייחס חשיבות לדבריו של מי שקם יום אחד ועזב את הליכוד, תוך כדי הטחת דברים קשים הן במי שגבר עליו בבחירות והן על מה שהפכה מפלגתו-לשעבר להיות - ואחר כך אמר בדיוק את ההפך כדי לזחול על גחונו כל הדרך בחזרה אל השררה?
בקרוב תהיה גולדפרב
מה צופן עתידו הפוליטי של סער? בינתיים אפשר רק ללמוד מההיסטוריה על גורלם של עריקים פוליטיים. נתחיל מהערך עצמו: עריק הוא הגרסה הפוליטית של עד-מדינה. אחד שמכר את חבריו ואת ערכיו כדי להציל את הקריירה הפוליטית שלו, ממש כמו שעד מדינה הוא אחד שימכור את חבריו כדי להימלט מעונש (גם שם יש כאלה שמתהפכים וחוצים את הקווים הלוך-ושוב, ע"ע שלמה פילבר).
לפעמים הם מצליחים לתגמל את עצמם יפה, אבל לאורך זמן אין להם סיכוי להתקיים. הציבור לא אוהב את המזגזגים.
הקריירה הפוליטית של אלכס גולדפרב הייתה קצרה, ציפי ליבני עברה מסיעה לסיעה עד שנדחקה מחוץ למערכת, אורלי לוי שהוכיחה שמעשה אבות הוא לעיתים סימן לבנות, כבר מחוץ לפוליטיקה וכך הלאה.
מה יהיה גורלם של עמיחי שיקלי, עידית סילמן ו"עידית סילמן הבן", הלא הוא גדעון סער? נחיה ונראה. התחושה היא שמה שהשתלם להם בטווח הקצר - עריקה שתוגמלה במינוי שלא היו משיגים בשום דרך אחרת, עוד יחרוץ את גורלם לטווח הארוך וההיסטוריה תזכור אותם לדיראון עולם. נחיה ונראה.
בינתיים רק בקשה אחת מגדעון סער: מכרת את נשמתך ומעלת באמון בוחריך? אחלה. תהנה ממנעמי השלטון, מהעובדה שזכית לכהן להרף עין שוב כשר בכיר, נצל היטב את תקציב הנסיעות המשופר שעומד לרשות משרד החוץ, תתפנן עד לרגע האחרון. רק חסוך מאתנו את הגיגיך - מדרשות מקושקשות בוועדת החוקה של הכנסת ועד לציוצים טרחניים בפלטפורמות השונות.