צרור יריות ארוך, ואחריו פיצוץ מרימון רסס, גדעו את הפסקת האש בשכונת ג'ניינה ברפיח במהלך מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014. בתוך דקות יגלה מפקד גדוד הסיור של גבעתי, סא"ל אלי ג'ינו, כי מפקד הסיירת רס"ן שראל בניה, סגן הדר גולדין והקשר סמ"ר ליאל גדעוני נהרגו בקרב - וכי גופתו של גולדין נחטפה לתוך מנהרה והפכה לאחד ה"קלפים" החזקים של חמאס במשא ומתן.
כשג'ינו נכנס לתפקיד היוקרתי בחטיבה הסגולה, הוא כינס לשיחת היכרות 17 קצינים, בהם צוערים מבה"ד 1 שעתידים לשוב לסיירת גבעתי. לאחר מכן ראיין את כולם. אחד מהם היה גולדין. התיק האישי שלו היה מושלם: הוא הצטיין בכל המסגרות, ובגבעתי נהוג לאפשר לדמויות כמותו לבחור את תפקידם הבא. הוא בחר לפקד על מחלקת טירונים, ולאחר מכן לחזור לסיירת. שמונה חודשים אחרי שסיים את תפקידו בהצטיינות והגיע לסיירת - שבועיים לאחר תחילת המבצע - הבהיר לו ג'ינו כי אינו מחליף בעלי תפקידים בזמן לחימה, ושיצטרך להמתין עד לסיום המבצע כדי לקבל את מקומו של "אלקלעי" (מעוטר בצל"ש אלוף), מי שברגע האמת ייכנס למנהרה בעלטה מוחלטת ואיום מטענים, ויחתור למגע כנגד כל הסיכויים כדי לאתר אותו.
אבל גולדין רצה לתרום יותר. במהלך המבצע בעזה הוא התלווה לבעלי תפקידים שונים בגדס"ר, כדי להשקיע בתהליך החפיפה בסיירת ולסייע לכוח הלוחם. שבוע לאחר מכן יצאה הסיירת לשטח כינוס סמוך לגבול להתרעננות. בזווית העין קלט ג'ינו את גולדין מדבר עם אדם מבוגר, וקרא לו בתקיפות כדי להבין מדוע הוא משוחח עם גורמים אזרחיים בניגוד להנחיה המפורשת שלא לדבר עם עיתונאים או אזרחים. גולדין, נבוך, ענה בנימוס: "תכיר, זה אבא שלי".
שמחה גולדין סיפר לג'ינו שהוא מג"ד רפואה במילואים, ושלהדר יש אח נוסף הנלחם במסגרת חטיבת הצנחנים בעומק השטח. האווירה השתנתה בתוך שניות והפכה ללבבית, ובמהלכה שיבח ג'ינו את הדר בפני אביו על ההצטיינות והמסלול שבחר.
השבוע שלאחר מכן היה עמוס מאוד. משימות הסיירת היו מורכבות, והתמקדו בעיקר באיתור תשתיות טרור - בהן מנהרות - ובחשיפת מסתורי מחבלים וחיסולם. כ־12 שעות קודם לכן התקבלה הפקודה על הפסקת האש. בלילה יצא גדוד הסיור של גבעתי להתקפה אחרונה לעבר אזור שלפי המודיעין נבנתה בו מנהרה ובה מחבלים.
לקראת אור ראשון התמקמו הכוחות במרחב ונערכו להפסקת האש. צוות האבטחה סימן לג'ינו כי הבית הפלסטיני שקיבל את הכינוי "בית המג"ד" נקי ממטעני חבלה וממחבלים, וכי הוא רשאי להיכנס אליו עם הפיקוד הבכיר של הגדוד לדיון ראשון על הנעשה בגזרה.
ג'ינו התיישב בראש שולחן בבית הפלסטיני והסביר למפקדים את משמעויות הפסקת האש ואת המשימות להמשך, בהן איתור מנהרות והשמדתן. לאחר התדרוך התפזרו המפקדים, ומפקד הסיירת התמקם דרומית ל"בית המג"ד" בשלושה מבנים באזור שכללו חממות, מבנים מבודדים, ריכוזי אשפה וחלקי מתכות.
מפקד הסיירת נערך לסריקות באזור כחלק מהכנת המשימות לאחר כניסת הפסקת האש. רגע לפני שיצא מ"בית המג"ד", אמר לג'ינו כי זיהה חשוד שנראה כתצפיתן, העומד על מבנה דו־קומתי המזכיר מגדל שמירה. "אני הולך לקטוף אותו", אמר - כלומר לעצור אותו ללא שימוש באש. המהלך נראה הגיוני, שכן ייתכן שהחשוד שימש חלק ממשימות חמאס בגזרה, ובחקירה היה יכול להצביע על מיקום המנהרה עליה התריע המודיעין - ושבהמשך דרכה נחטף סגן גולדין. ג'ינו התייחס למהלך, נתן דגשים, ובניה יצא לדרכו עם גדעוני וגולדין.
סמוך לשעה 09:00 נשמע צרור יריות. "מה זה היה? תביא את הקשר", אמר ג'ינו וקרא בקשר לבניה, אך הוא לא ענה. שניות לאחר מכן נשמע עוד צרור - כמו מכת אש - ואז קול נפץ מרימון. "עולה מולו פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית, בתקיפות קצת. הוא לא עונה לי. האינסטינקט הראשון שלי שזה קשור לבניה. הוא לא אחד שיענה לך תוך כדי אירוע. עולה מול הקשר שלו, גדעוני, וגם הוא לא עונה. נופל לך קליק בראש - קרה משהו. אני דן אותם רגע לקו זכות, סומך עליהם, אבל תוך שניות מקפיץ כוחות ומכין 'אכזרית' ליציאה אליהם".
לפתע התקבל דיווח מפרץ ואלקלעי, שהיו קרובים מאוד לאזור. הם הגיעו ראשונים ודיווחו על פצועים. ג'ינו הבין מהמפה שהוא נמצא בטווח של כ־200 מטר מהזירה, והחל לרוץ במהירות גבוהה דרך חממות, גדרות, מבנים ואזורים חשופים לירי.
ברקע נשמע ירי מסיבי ממספר כיוונים. לוחמי הסיירת, שסברו כי הם מזהים דמויות חשודות, פתחו באש. תוך כדי הריצה קיבל ג'ינו דיווח על הרוגים: שראל וגדעוני נהרגו מירי. לפי ההערכות, השניים הצליחו להרוג את המחבל שהסתער לעברם. תוך זמן קצר הגיע למקום מפקד כוח הפינוי של סיירת גבעתי, סרן במיל' סמיט. הוא חילק פקודות ראשונות, החדיר במפקדים אמונה במשימה המורכבת סביב המנהרה, ופינה את הגופות - כשמחבלי חמאס יורים לעברו בדרך. מאוחר יותר הומלץ לצל"ש על קור רוחו בדקות הקריטיות ועל חתירתו למגע תחת אש, מבלי שאיש הטיל עליו משימה.
אך הדרמה הייתה רק בתחילתה. ג'ינו הורה לכוח לספור חיילים, והבין במהירות שגולדין חסר.
סגן איתן פונד, שקיבל את עיטור המופת, ירד אל המנהרה - לא לפני שאמר לסמ"ר צ'אלאצ'או מקונן (מעוטר בצל"ש אלוף פיקוד הדרום על אומץ לב וחתירה למגע), לפי ותיקי גבעתי, שאם לא יחזור תוך חמש דקות - יקריסו עליו את המנהרה. מקונן, שהיה ללא שעון, ספר בלבו את השניות, ולאחר מכן הצטרף אליו לחיפוש במנהרה, חרף החשש ממטעני חבלה. במהלך החיפושים במנהרה המסועפת נכנסו ויצאו עוד 11 לוחמים וקצינים, ובהם אלקלעי וחורש, ששהו במצטבר כחצי שעה בתוך המנהרה.
"בהתחלה כל לוחמי הסיירת רצו להיכנס פנימה. זה אירוע לא פשוט. הייתי צריך לעצור את הרעיון", סיפר ג'ינו, מתרגש מערך הרעות שהפגין הכוח.
פונד, שיצא מהמנהרה וחזר שוב פנימה, דיווח על חסימות והסתעפויות. מח"ט גבעתי, אל"ם עופר וינטר, פנה לג'ינו בקשר וביקש לפנות מיד את המנהרה מקצינים ולוחמים, משום שהוא מתכוון לבצע התקפה רחבה באזור. בשלב הזה נכנס ג'ינו עצמו כ־150 מטר לתוך המנהרה, זיהה את צ'אלאצ'או, ופקד עליו לקרוא לכולם לצאת החוצה. חשוב לציין כי לוחות הזמנים הקשורים לטיפול במנהרה אינם מדויקים, בשל עדויות שונות.
"באותן דקות כל העולם רצה לדבר איתי ברשת הקשר. לא עניתי לאף אחד. בשלב מסוים הטלפון האדום שלי מצלצל ואז הקשר אומר לי: 'רוצים אותך'. אני אומר לו: 'עוף מפה'. הוא אומר לי: 'זה אלוף פיקוד דרום'. אני שנייה עוצר, עונה, והוא אומר לי: 'ג'ינו, תקשיב טוב, דיר באלכ, אתם מביאים את המדים של גולדין. אל תוותרו, תביאו את הזוג מדים'. משהו כזה. הוא כנראה לא השיג את עופר ולכן התקשר אליי. זה לא קורה כל יום שאלוף חותר את כל שרשרת הפיקוד ומתקשר למג"ד. זה לא מכוונה רעה, זה היה חשוב. עופר וינטר בזמן הזה בנגמחון מתקדם אליי. השיחה מהאלוף נתנה לי כאפה, כי הראש שלי היה על גולדין והאויב. לא חשבתי באותם רגעים על די־אן־איי".
הקצינים והלוחמים הגיבורים הצליחו להוציא פריטים כמו טלית, חגורה ועוד כמה דברים. לאחר מכן הגיעו יהל"ם ויחידות מיוחדות, פתחו בסריקות במנהרה, ואילו הכוחות של ג'ינו יצאו להתקפה מעל הקרקע במטרה לחסום את בריחת המחבלים, כשהם יודעים שבאזור נמצא מחנה של חמאס. "רצינו להגיע לפירים", הוא מסכם.
ההתקפה נמשכה כשלוש שעות, עד השעה 12:00 בצהריים. בשלב מסוים הגיע סרן דנינו, קצין האג"ם של גדס"ר גבעתי, ואמר לג'ינו: "עוד מעט נכנסת שבת. נעשה קידוש או לא?". זמן קצר לאחר מכן עמד ג'ינו מול כל לוחמי סיירת גבעתי, במרחק של כ־40 מטר מהפיר שבו נהרגו בניה, ליאל והדר, ואמר להם מילות עידוד. "כולם צמאים לדעת מה קרה. הסברתי להם את מה שאני יודע, אבל אלו היו רגעים קשים מאוד. אמרתי שאין מה לעשות - ממשיכים להילחם. זה מה שבניה היה דורש מאיתנו, זה מה שהציבור היה רוצה, וזו המשימה שלנו עכשיו. היה לוחם אחד שדרש ממני שנדאג שהם ייצאו להלוויות".
לאחר יומיים של סריקות בשטח, איתור פירים ובתים ממולכדים, קיבל הכוח פקודת נסיגה ויצא מהרצועה. ג'ינו טוען כי לא התקבל שום מידע על מקום הימצאה של גופת הדר גולדין, גם לא חודשים לאחר מכן.
"באותם ימים הייתי בטוח שחוליית המחבלים שחטפה את גולדין נהרגה בתוך המנהרה", מספר ג'ינו. "היו לי הרבה רגעים קשים. הרגע הראשון היה מול הפיר - תחושת תסכול מטורפת על כך שזה קרה, למרות שהתאמנו על התרחיש. השני היה בשיחה עם כל הסיירת לפני כניסת שבת. והשלישי, כשיצאנו מהגבול וגולדין נשאר מאחור. אמרתי לעצמי: איך אתה משאיר את הדר ככה? הוא כמו ילד שלך. הרגשתי שלא עשינו הכול כדי להביא אותו, ושאלתי את עצמי שנים - איך הסכמנו בסוף? עופר וינטר ואני ניסינו, צעקנו, רבנו, אבל ראינו את המגמה של כל הצבא. המלחמה הסתיימה".
בשנים שלאחר מכן המשיך ג'ינו, שהתקדם לדרגת אלוף משנה ומונה לסגן מפקד עוצבת אדום, לעקוב אחר התיק של גולדין באגף המודיעין, וניסה להבין כל פיסת מידע שהתקבלה לגביו. "אני לא יודע אם הוא סיפר לי את כל מה שהוא ידע, אבל יחסית דיברנו הרבה. האם יש או אין התפתחות", סיפר ג'ינו השבוע. "עברו שנים. היו שנים שהייתה ירידה בעיסוק. זה ציער אותי מאוד. לאט לאט הרגשתי איך מנרמלים את הסיפור של הדר, ולאורך השנים הוא פשוט כמעט פג. וכשהגיע ה־7 באוקטובר אמרתי לעצמי: 'איך אנחנו, שלא עשינו את מה שצריך במקרה של הדר - תראה מה קיבלנו… כמה חטופים…".
בתחילת המלחמה התגייס ג'ינו למשימות פיקוד מורכבות בחטיבת גבעתי, בשל הצורך בקור רוח, כישורי פיקוד, היכרותו המעמיקה עם רצועת עזה ובעיקר הבנתו את שיטות הלחימה של חמאס.
לאורך השנים ליוותה את ג'ינו תחושה קשה על כך שצה"ל ומדינת ישראל לא הצליחו להשיב את סגן גולדין לקבורה. הוא נפגש באופן אישי עם הרמטכ"ל, ולאחר מכן עם ראש אכ"א, ואף ביקש לפנות ישירות לנשיא המדינה. לפני כשבועיים עמד בפורום סגל הפיקוד המבצעי הבכיר של צה"ל, ופנה מול כולם לרמטכ"ל אייל זמיר בדרישה שלא לצאת מרפיח עד שלא יוחזר פקודו לקבורה בישראל. הרמטכ"ל התרגש, העריך את דבריו והשיב לו. אחר כך יספר ג'ינו שהרמטכ"ל הפיח בו רוח אופטימית. זה היה הרגע היחיד שבו מצא נחמה ראשונה - תחושה שהנה, אולי עוד רגע משהו חיובי יכול לקרות.
ג'ינו סיכם בראיון לוואלה השבוע: "תמיד אמרתי לבת הזוג שלי שיחזירו אותו אחרון. למה? כי הוא הפך לסמל, כי מבחינת חמאס יש לו ערך גדול. גם כשהתחילו לצאת ההודעות בתקשורת שמצאו את הדר, אמרתי לה שאין מצב. שהם אכזריים מדי. זה כנראה משחק. עד שקיבלתי טלפון אחד חשוב שאמר לי: 'זהו. זה קורה'. אמרתי לעצמי בלב: 'ברוך השם. הנה זה קורה'. בת הזוג שלי התחילה לבכות. היא התרגשה גם בשבילי. החזרה שלו היא סוג של נחמה. אחרי ההלוויה עמדתי מול הקבר וביקשתי סליחה. סליחה על הכול. ועכשיו זה ברור שזה הסוף".