11 שנות מאבק הגיעו לקיצן: סגן הדר גולדין מובא למנוחות

אחרי 11 שנים של מאבק משפחתו, מובא הבוקר (שלישי) למנוחות סגן הדר גולדין, שנפל במהלך מבצע צוק איתן וגופתו נחטפה. שלשום, הושבה לישראל. אלפים מלווים אותו בדרכו האחרונה. משפחתו ביקשה מהציבור להגיע ולחלוק לו כבוד עם דגלי ישראל בלבד וללא סממנים פוליטיים.

שעות ספורות לאחר חזרתו של סגן הדר גולדין, שגופתו הוחזקה בידי חמאס במשך 11 שנים - השמידו לוחמי חטיבת הנח"ל את הפיר שממנו נחטף, כך הודיע היום דובר צה"ל.

"הדר, חיכינו לך 11 שנים", ספדה לו אמו, לאה גולדין. "בכל רגע ששקענו, אחד מהמשפחה קפץ ואמר, 'אבל מה הדר היה אומר'? אנחנו פה בגללך. ובכל זאת חיכיתי, שתקפוץ פתאום ותגיד הכל בסדר", אמרה בכאב.

"חיפשתי הבוקר, ומצאתי את הקטע שכתבת לחניכייך בבני עקיבא. היו לך קצת צרות, וכתבת בעומק שכה מתאים להיום: 'כשאנחנו שואפים גבוה, בעיניים שלנו אנחנו רואים חושך. מה צריך לעשות? צריך להתחיל לעבוד. לאסוף קרני אור, ולאט לאט אפשר להגיע למטרה שלנו. מה אתה יכול לעשות? להאשים את כל העולם? להתייאש? כשאתה רואה מישהו שאתה לא מתחבר אליו, תנסה לחשוב על משהו אחד שאתה מעריך בו. תפתח את הלב, אפשר לזלזל ולצחוק ממה שאני מבקש ואפשר לצחוק. תתחיל לעבוד אחי, זה לא קל, אבל אתם גיבורים, אתם תסתדרו. אף אחד לא יראה את זה חיצונית, אבל זה יתחיל שינוי פנימי. תיקח אחריות על השבט שלך'.

הדר, תודה לך. אני רוצה להגיד כאן. תמיד אהבתי אותך, לא היה ספק. אני יודעת שאתה אוהב אותי, ואת עדנה, ואת אבא, איילת וצור. אז תנוח על משכבך בשלום".

אביו, שמחה גולדין: "היית מיוחד באופן שנגע באנשים, הקהל הגדול הזה - הוא העדות לכך. הדר היה הדרך למגע ראשוני בין בני אדם. לכן כל כך קשה לספוד לו. מבעד לדמעות של כולנו, זכרו תמיד את החיוך המאיר. הדר לא קילל ולא התיר לחבריו. הוא ראה בכך חולשה מהותית. אני מבקש שננהג כך. בסידור, הוא כתב תפילה: 'אל יעלה שום שנאה בין אדם לחברו חלילה. עם ישראל, החילו את זה על עצמכם. ראו בלבכם את המעלות של חברכם ולא את חסרונם. כך לא נכלה עצמנו בסכסוכים ובקנאה. אחיי ואחייותי, התנהלו בדרך הישר' - זו צוואתו של הדר. אל תשנאו אחד את השני.

כשהתגייס ביקש מאמו ללמד אותו תפירה, ורקם על רצועת נשקו את המילים "עוז וענווה". הדר ביקש להיות לוחם יהודי. אחיי, היו ללוחמים יהודים. עד כאן דברי הפרידה שלי מהדר. ב-11 השנים הקודמות, אנחנו הגולדינים ראינו את הפחדנות מבעד להפקרה של הדר. אני מבקש להצדיע לאנשי מסדר הדר - אתם המשפחה שלנו. לא הצלחנו לשכנע את החברה הישראלית, עד אוקטובר 23. בשנתיים האחרונות, הפסיקו לפחד מהאויב החמאסי, והופיע הרצון להביא את אלו שהפקרנו - ולנצח.

אין עוד קברים ריקים בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. המפקד, אני מבקש להצדיע לך, למה שהוכחת. המחלקה בצה"ל, לוחמות ולוחמים. המפקד, אנחנו מאחוריך, בהצלחה לך ולנו. לוחמי צה"ל - הוכחתם שאתם הדור של הדר".

עדנה סרוסי, ארוסתו של הדר: "הדר שלי הגיבור, אתה בבית, סוף סוף. עם כל הציפיה וההכנה העצמית שעשיתי לסיטואציה הזאת אני לא מרגישה שאני באמת מוכנה. ובניגוד להספד שכתבתי לך כשעמדנו פה לראשונה - שפשוט כתב את עצמו, פה אני מרגישה שהמילים לא מצליחות לצאת. כאילו המטען הרגשי של כל השנים האחרונות כבר כל כך כבד, ההבנה של מה זה אומר לאבד אותך ועד כמה אתה חסר ומורגש כל כך בחיים, זה פשוט גדול מלהכניס למילים.

אין הרבה מילים שמצליחות לתאר אותך באמת. אתה אינסופי. אתה עוצמתם של החיים. אתה כוח ואור, יצירה והומור, מחשבה ועומק, צימאון ותעוזה, שכל ורגש, תום ואהבה. ואיכשהו, כל המילים היפות האלה תמיד מרגישות לי שהן עדיין לא נוגעות בנקודה ועדיין לא מצליחות לבטא את מלוא העוצמה והאישיות הכל כך נדירה והמיוחדת שלך. אני מחזיקה אותך כל כל חזק בזיכרון שלי, כל קמט של צחוק, כל מחווה או מימיקה בפנים, ואת הקול שלך עם הגמלוניות שלך, והצחוק הקצרצר - אני כל כך מתגעגעת. אני יודעת שאתה ממשיך לייצר אדוות של טוב בעולם, שגם שאתה לא פה אתה ממשיך להיות האור שגובר על החושך בדרכים יצירתיות ומגוונות כמו שרק אתה יודע.

מאז שהלכת תמיד דיברתי על כמה חיות היתה בך, כמה היא פיעמה בך החל מהעיניים הבורקות הצמאות והסקרניות, דרך החיוך מאוזן לאוזן שלך ועד קצות האצבעות- היית כל כולך חי, מתמסר צמא לחיים, שואף קדימה. במשך 11 שנים ושלושה חודשים היה לי נדמה שבמובן מסוים החיות הזאת נעלמה מהעולם, שההעדר שלך העלים גם אותה. אבל אתמול שראינו אותך בשורה, הרגשתי איך הנוכחות שלך גם כשאין בה חיים - היא מלאה בחיות. זה היה רגע של טוהר וזוך ושל אמת אחת פשוטה אמיתית וכנה של דברים שבאים על מקומם. נוח בשלום הדר שלי, כל כך מגיע לך לנוח בכבוד, אבל אני מבקשת ממך שתמשיך לשלוח לי נקודות של אור, סימני דרך, איתותים קטנים שיעזרו לי לגדול להפוך לטובה יותר ולהרגיש אותך איתי כל הזמן".

"בהרכנת ראש, אנו מלווים את הדר בדרכו האחרונה", אמר בנאומו הרמטכ"ל, אייל זמיר. "המעגל נסגר - מבצע צוק איתן הסתיים. ברגע הזה שאוסף לתוכו אלפי ימים של ציפייה ושל עצב תהומי, הופכת אומה שלמה למסדר - הדר. משפחה יקרה, הפכתם למצפן ולמצפון בעבור עם ישראל כולו, מצפן שאותו אנו בצה"ל נמשיך ונישא לעולם", הוסיף.

עוד הוסיף על הדר: "מפקד שהיה לחייליו עד הרגע האחרון. בתמונה האחרונה של הדר, מבטו אומר 'עוז וענווה'. קצין שרגליו היו נטועות היטב באדמת הארץ שאותה כל כך אהב, אך מבטו נישא אל אופקים של חזון. הדר נפל בקרב ברפיח יחד עם מפקדו רב-סרן בניה שראל ופקודו סמל-ראשון ליאל גדעוני, בשלהי מבצע "צוק איתן". זה היה בוקר של אש כבדה וערפל קרב, שבו נשמע קול ברור - קולו של הדר. בפיקוד מלפנים, באומץ לב ובנחישות, שעט הדר קדימה, חותר למגע, מוביל ומסתער לכיוון המחבלים. לאחר מכת האש, גולדין נעלם לתוך מנהרה. אותם רגעים אחרונים של הדר, גילמו את רוח סיירת גבעתי, רוח צה"ל במובנה העמוק ביותר".

"כמו המשפחה, צה"ל לא ויתר לרגע - השבתו של הדר בזכות עוצמתו המבצעית של צה"ל והישגיו במערכה כולה. אנחנו נמשיך לשאת את הציווי הזה שמחה ולאה, אני מתחייב. אנחנו מבינים היום עוד יותר מתמיד כי בציווי הזה מגולמת הבטחה של מדינה לאזרחיה, כי בו טמון כוחו של נצח ישראל. נתת מעל ומעבר הדר יקר, את כל מה שיכולת לתת - זאת אנחנו יודעים היום היטב. היום, שבת אל הארץ שעליה נלחמת אבל אנחנו נמשיך לשוב לכל מקום שבו נותרה הבטחה לא ממומשת, נמשיך לפעול עד שאחרון בנינו ישוב הביתה".

"לפני כארבע עשרה שנים עת הייתי בחופשה בין תפקידים קיבלתי משימה לפקד על ההכנה החטיבתית לקורס מפקדי כיתות, את ההכנה התחילו למעלה ממאה לוחמי החטיבה. המובחרים שבמובחרים", ספד לו מח"ט גבעתי, אל"ם נתנאל שמכה. "לאחר כחודש ישבתי עם כל סגל המפקדים לסיכום ובחירת החניכים המצטיינים, בקשתי מכל מפקד שיירשום בפתק את שם החניך שהוא ממליץ עליו להצטיינות. החניך הזה שכולם בחרו בו היית אתה אחינו הדר. היית הטוב שבטובים. כבר אז ראינו בך את התכונות הכל כך מיוחדות שלך. היית שילוב מאוד ייחודי של אחד שעוזר לכולם, מתנדב לכל משימה, שערך הרעות הוא ערך עליון עבורך ובמקביל גם היית מקצוען אמיתי.

ערב היציאה ל"צוק איתן" היית בחפיפה בין תפקידים ובחרת להצטרף ללחימה יחד עם הסיירת. ושם בסיום הלחימה נפלת יחד עם חבריך לנשק. מאותו יום מבצע "צוק איתן" לא הסתיים עבור חטיבת גבעתי, כל לוחם בחטיבה ידע שהמשימה לא הסתיימה. ומאז אותו יום חינכנו דור שלם של לוחמים ומפקדים ברוחך וברוח חבריך הגיבורים, בכל קורס פיקודי במסלול הכשרה, סיפרנו עליך סיפרנו על הרוח, האחריות, היושרה והמקצועיות, כך גדלים דורות של לוחמים ומפקדים שלומדים מהי מנהיגות אמיתית, ומהי אהבה לארץ ישראל.

אנו מייחלים וממשיכים לפעול להשבת ארבעת החטופים שעדיין מוחזקים בשבי. יהי זכרו של הדר ברוך, יהי זכר של כל חללי החטיבה והעם ברוך ושנדע ימים של שקט אחדות ותקווה. בשמי ובשם כל חטיבת גבעתי אני מצדיעה לך בפעם האחרונה".

אחותו של הדר, איילת גולדין קאופמן: "יצאת להגן עלינו, נלחמת ונתת הכל - ותראה כמה נלחמו עליך. ללא הבדל דת, גזע או פוליטיקה. בנחישות. אני מרגישה שזה מסע היסטורי. עבורי, המסע כולו בשנתיים האלה הוא עוצמה של עם שנחוש והוא כאן לתמיד. זו עוצמה של עם של אריות.

אני רוצה לפנות לכל החיילים שעבדו בלהביא אותך. אני לא מכירה אתכם, אבל הייתי רוצה לחבק כל אחד ואחת מכם. אתם אלה שהבאתם את הדר - לא חמאס. אני רואה דרככם את חבריו שלא יצאו מהמנהרה בצוק איתן, יוצאים סוף סוף. 'תודה' היא מילה דלה; כאילו צריך להמציא שפה מחדש. תודה לכל אדם שעמד בצומת, שרץ, שהתעקש. הדר הוא של כולנו. אחרי שנים שנלחמתי במילה 'גופה', באנושיות ובכבוד הראוי שלך - הם החזירו לך את האנושיות שלך. נחזיר את כולם הביתה. אתה חי בליבנו, אתה חי בנו. תראה כמה טוב מסביב. כמה משפטים שכתבת עבור עצמך בלבד נשארים אצל כולם. אתה חי בליבנו, אתה כאן איתנו. חזרת הביתה".

אחיו, חמי גולדין: "כשלא היה לנו מה לטמון, טמנו פה מסילת ישרים. ספר שלך, הדר, של עם ישראל. לקחת מהספר הזה את מידת הענווה. כך למדת, שאם אין ענווה אין יראת חטא, ולא הייתה פה יראת חטא בכל העשור שנלחמנו להחזיר אותך. במה לא התעסקו פה? בכסף, באיראן, בכבוד, בבחירות. במה לא התעסקו פה בזמן שהשדות נשרפו? בזמן שילדים קיבלו בלוני תבערה בבית? במה לא התעסקו פה חוץ מלהחזיר שבויים, להחזיר אותך, הדר.

אבל צמח פה דור שב-7 באוקטובר לא היו צריכים מדים כדי לצאת לקרב, כדי לצאת למטוסים, כדי להילחם אחד על השני. אני תמיד חושב עלייך. כמה הדר חזר פה. כל מי שעומד פה, כל מי שמקשיב, צופה בטלוויזיה, יודע שאנחנו העם הזה, המשפחה הגדולה הזאת. ואף אחד לא יכול עלינו. ולכם, מחבלים שמקבלים טייטלים כמו 'חמאס', אתם לא מוסלמים. תסתכלו טוב על העם הזה שעומד כאן, כי עם המשפחה הזאת לא מתעסקים, עם ישראל. אם אתם חושבים שאתם מחזיקים עוד כמה חטופים, אז תחשבו שוב. כי אנחנו מחזירים את כולם. הדר, אנחנו פה לנצח איתך".

רגע לפני שעלה לשיר, ספד להדר גם עידן עמדי, הזמר שלחם ברצועה ונפצע באורח קשה במהלך המלחמה. "חשבנו שיש מי שמנסה להחזיר חטופים, גילינו שטעינו".

מסע הלוויה יצא בשעה 8:30 ממחנה שורה בדרום, ועבר זו בצירים המרכזיים של המדינה, מחלף רמלה דרום, גשר כביש 40, מחלף בן שמן, כביש 443 ומחלף נחשונים. לאורך המסלול עומדים אזרחים, חלקם עטופים בדגלי ישראל.

• רח' ויצמן - בקטע שבין רחובות תל חי-רבקה גובר, לכיוון מזרח.
• רח' ויצמן - בקטע שבין רחובות נורדאו-תל חי, לכיוון מערב.
• רח' העמק - בקטע שבין רחובות הכרמל-ארזים.
• רח' הגליל - בקטע שבין רחובות הגנד"ע-ויצמן, לכיוון דרום.
• רח' רבקה גובר - תתאפשר יציאה בלבד, לכיוון מזרח.

• חניון רכבת נורדאו
• חניוני רחוב ארבל
• חניוני קניון ערים
• חניון רחוב ירושלים

הדר גולדין, בן 23 בנופלו, הותיר אחריו את הוריו לאה ושמחה, אחותו איילת, אחיו חמי ואחיו התאום צור. למעלה מעשור ניהלה משפחת גולדין מאבק להשבת גופתו לישראל.

ב-1 באוגוסט 2014, בשעה 08:00 בבוקר, נכנסה לתוקף הפסקת אש הומניטרית בת 72 שעות בין ישראל לחמאס במסגרת מבצע "צוק איתן". היא נועדה לאפשר שקט זמני לתושבי הדרום ולכוחות הלוחמים בעזה אך בתוך זמן קצר הופרה בירי רקטות לעבר יישובי עוטף עזה ולאחר מכן בשיגור שתי פצצות מרגמה.

בשעות שלאחר מכן המשיך כוח של סיירת גבעתי, בפיקודו של מפקד פלוגת הסיור רס"ן בניה שראל, בפעילות מבצעית לאיתור מנהרות באזור רפיח. בכוח היו גם סגן הדר גולדין וסמ"ר ליאל גדעוני, לצד מספר מצומצם של לוחמים ומפקדים.

בשעה 9:05 בבוקר תקפו את הכוח מחבלים שיצאו ממנהרה. במתקפה נהרגו שלושה מחיילי הכוח רס"ן בניה שראל, סמ"ר ליאל גדעוני וסגן הדר גולדין, שנחטף לתוך מנהרה שהמשיכה צפונה. דקות לאחר מכן הוכרז "נוהל חניבעל", והחלה אש ארטילרית כבדה במרחב, בניסיון לשבש את בריחת החוטפים. כוחות חטיבת גבעתי נותרו בזירה במשך כ-72 שעות נוספות, בניסיון לאתר את גופתו של גולדין, אך ללא הצלחה.

במהלך המרדף אחר חוליית המחבלים הובילו סגן מפקד הפלס"ר, סגן איתן פונד, ומפקד חפ"ק המג"ד, סג"ם מתן חורש, חדירה אל תוך המנהרה. במהלך הסריקות נמצאו פריטים שהעידו על מותו של גולדין, עדות שאושרה מאוחר יותר בזכות ממצאים נוספים שהתגלו בידי צוותי סיירת מטכ"ל ויחידת אית"ן.

מאז אותו יום 1 באוגוסט 2014, נותרה משפחת גולדין במאבק מתמשך להשבת גופתו של הדר מרצועת עזה. מאבק של 11 שנים, שהסתיים רק שלשום, עם השבת גופתו לישראל.