נתניהו מנסה לחמוק מאימת הדין - והוא יודע שיש לו ממה

מי שמקל ראש במכתבו של הנשיא טראמפ לנשיא הרצוג בעניין חנינת נתניהו - טועה. ככל שמצבו במשפט הולך ומסתבך, והוא הולך ומסתבך למי שעוקב, כך גובר המאמץ הבינלאומי לחילוצו של ראש ממשלת ישראל מאימת הדין. מאמץ החנינה הוא לא ספין. זה אמיתי. כשאני אומר למי מעמיתי (בעיקר לינון מגל) שכל מסע השמד נגד היועמ"שית גלי בהרב מיארה נועד אך ורק כדי למלט את נתניהו מהדין, הם מגחכים בזלזול ומסבירים שזה לא על הפרק, שאף אחד לא ייגע במשפט נתניהו, שהמשפט הזה יסתיים בפסק דין.

כנראה שחלק מהשופרות פשוט לא עודכנו, או לא קיבלו את התזכיר. יודע בנימין נתניהו, יודע גם פרקליטו המלומד, יודעים גם סובביו, שכדאי מאוד שהמשפט הזה לא יסתיים בפסק דין. יודעים זאת היטב גם אלה שמצליחים לעקוב אחר השעות המזדמנות, הנדירות, שנתניהו בנדיבותו הידועה מסכים להעניק לשופטיו כדי לקדם, באיטיות רבה, את חקירתו הנגדית.

לא, הוא לא ביקש את התכשיטים לאשתו, בעצם אולי כן, יכול להיות שכן, אולי כן ואולי לא, הוא לא זוכר, והוא ביקש שהסיגרים יובאו אליו בשקיות אטומות כדי למנוע את "פרימתם" (כך אמר בחקירה), אבל רגע, הוא בעצם לא ביקש את זה, הוא לא זוכר שהוא ביקש את זה, אולי כן ואולי לא, והוא לא ידע שרעייתו מקבלת כמויות עתק של שמפניה, או שהוא אולי ידע, והיא בכלל לא שתתה את השמפניה הזו, זה המילצ'נים שתו בעצמם, ואם כל זה לא נשמע טוב, אז הוא פוצח במתקפה ארסית על התביעה, על הפרקליטות, על "תפירת התיקים", אפילו על הברונכיטיס שמציקה לו מאוד, בעיקר כשהוא מגיע לאולם המשפט (אבל נרפאת מעצמה אם יש איזו גיחה לחו"ל).

תגובתו של הנשיא הרצוג למכתבו של הנשיא טראמפ, מוטב היה לולא הוגבה. היא היתה תגובה של גבאי הקהילה היהודית בעיירה לדרישתו של הפריץ. אני לא יודע ממי הרצוג מפחד יותר, מביבי או מטראמפ, אבל אני חושב שאין לו סיבה לפחד מאף אחד מהם. הקדנציה שלו לא ניתנת לקיצור. מה שנותר לו זה שמו הטוב ועמוד השידרה שלו כאזרח מספר 1 וסמל הממלכתיות הישראלית. אני לא מאלה שמבקרים את הנשיא על שהוא לא נוקט עמדה יותר ברורה מול המשך המאמץ לפרק את החברה הישראלית ואת מערכותיה הממלכתיות ואני גם לא מאמין שהוא נבחר בזמנו כדי להעניק לנתניהו חנינה.
הרצוג הוא נשיא המדינה של כולם, גם של תומכי נתניהו, וטוב היה עושה אם היה מבהיר לנשיא טראמפ שהתערבותו היא חציית קו אדום. הוא היה צריך לכתוב לו ש"ישראל מדינה ריבונית. מערכת המשפט שלה עצמאית. כל התערבות חיצונית פסולה. אתה ידיד גדול של ישראל ולעולם לא נשכח לך את מה שאתה עושה עבורנו, אבל עד כאן. הסר ידך מהעיסוק הזה".

אין צורך ברמזים כמו החשש שיש כאן דיל במסגרתו טראמפ יסדר חנינה לביבי, שיסדר במקביל חנינה ל-200 המחבלים הכלואים, או חשדות מהסוג הזה. ואפשר היה להתעלם מהאתנחתה הקומית בדבריו של טראמפ, שביקש להעניק חנינה לנתניהו "כדי שיוכל לאחד את ישראל". שהרי זה, ורק זה, בראש מעיניו של "מלאך החבלה" (על פי יצחק שמיר) שהצליח להשמיד את ריקמת התחרה המופלאה, העדינה, הצבעונית והרבגונית שבנו כאן האבות המייסדים של ישראל. כל מה שביבי המסכן רצה, זה לאחד אותנו. חבל שלא אמרתם קודם. לו רק ידענו שפיוס ואיחוד בראש מעייניו.

מי שמקל ראש בסערה זוטא שפרצה השבוע כשראש הממשלה פירסם פוסט ארוך, פומפוזי, מגוחך להחריד ומזעזע באטימותו "להגנתם" של רעייתו האהובה ובנו גיבור החיל (דובר צה"ל), טועה. זה לא זוטות, זה לא רכילות. מעורבותה של המשפחה המעורערת הזו בהחלטותיו והתנהלותו של "שומר בטחון ישראל" היא אירוע עליו התחלתי לדווח בשנות ה-90, אלא שאז אנשים חששו לשפיותי. נדמה לי שהיום גם גדולי הביביסטים מבינים את זה. זה לא שפיותי, זו שפיותה של המדינה. ולא, זה לא מצחיק, זה בעיקר מפחיד.

הפרקטיקה של "שיחת הנזיפה" ידועה לרבים מאלה שעבדו עם נתניהו או כיהנו תחתיו. כשהוא מתקשר מטלפון קווי, השיחה מתנהלת על רמקול והוא נוזף בהם בקול רם ובמילים גבוהות על משהו שעשו, או משהו שלא עשו. ברבות הימים היה ברור לכולם שהיא ניצבת שם, לידו, כדי לוודא ש"בעלי" אכן מטפל באלה שפעלו בניגוד לקו המשפחתי.

השבוע ראינו שהאימה מוטלת עליו לא רק מתוך הבית פנימה, אלא גם ממיאמי. כנאמר, מיאמי ביץ'. למרות שידע ששר הבטחון כץ כבר חתם על מינויו של עו"ד איתי אופיר לתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי, דאג נתניהו שתיכף ומיד תצא בת קול בתקשורת ותדווח ברצינות רבה שהמינוי אינו על דעתו, הוא מתנגד, הוא ניסה לבלום וכו' וכו'. כן, בדיוק מה שהוא טען על שבעה באוקטובר ועל מירון ועל השריפה בכרמל. זה תמיד לא הוא. לא אמרו לו, לא העירו אותו, שתו לו ואכלו לו. העיקר שעד שה"ילד" יקום מתנומתו בפלורידה, זה כבר יהיה בחוץ ואפשר יהיה להירגע ולהמשיך הלאה.

לא תמיד זה מן השפה ולחוץ. בפרשת אלאור אזריה מי שהפך את נתניהו ממנהיג שנותן גיבוי לצה"ל ולמערכת הצבאית ההיררכית למי שמצטרף ללה-פמיליה ולבריונים שהתגודדו מול הקריה בצעקות "גדי גדי תיזהר, רבין מחפש חבר", היה אותו "ילד". ואתה שואל את עצמך, מה השלב הבא. לאיזו תחתית של איזה חבית נחפור את עצמנו בשלב האבולוציוני הבא של הפיכתנו לרפובליקת בננות מורעלות. בשבוע שעבר דווח כאן על איך ביזה נתניהו, בעדותו במשפט, את זכרו של אייל חיימובסקי ז"ל, ראש לשכתו לשעבר. השבוע הוא הקטין לעשות כשרמז במהלך העדות על קשר אינטימי, כביכול, בין הדס קליין לראש המוסד לשעבר יוסי כהן.

כן, זה אמיתי. מכיוון שבעדותו סיפרה קליין שבדירתו של המיליארדר ג'יימס פאקר במלון היוקרה בת"א הירבה לכאורה להשתמש יאיר נתניהו, ניסה נתניהו השבוע להפוך את הקערה ואמר ש"רוב השימוש בדירה היה של יוסי כהן, בנוכחותה של קליין". לאן הוא מסוגל עוד לרדת? לאן שצריך. אין לו מגבלת גובה, לאיש הזה. באותה מידה אני יכול להפיץ שמועה שליאיר נתניהו יש עכשיו רומן עם זוהרן ממדאני בניו-יורק. זה נשמע לכם כמו פרק מבית הקלפים, אבל זה פרק מפולישוק פינת גבעת חלפון, למעט העובדה שהעיסוק כאן הוא בחיים של אנשים, בפרטיותם, בכבודם ובשמם הטוב. כל זה נרמס בראש חוצות, רק כדי לחלץ את הנאשם ממשפטו. אין קווים אדומים, אין הגיון בריא, אין עיכוב קל לבירור העובדות.

בעוד השורות האלה נכתבות, העדר מסתער על מפכ"ל המשטרה רב ניצב דני לוי ועל ראש אגף החקירות והמודיעין ניצב בועז בלאט, כי העזו לבחור בשלטון החוק ולהמתין להכרעת בג"ץ בפרשת הפצ"רית. כן, עכשיו מפיצים גם עליהם שמועות מהסוג הזה (שלא אחזור עליהן כאן). העדר מסתער לכל פקודה ולא בוחל בשום משימה. טוב עשתה קליין בעבר שתבעה את כל מי שהכפיש אותה (ובמרבית המקרים גם זכתה). היא צריכה לדרוש מנתניהו להסיר את חסינותו ולתבוע אותו גם על השקר הזה.

בואו נתעכב על הפוסט שנתניהו פירסם "להגנתם" של רעייתו ובנו. "הוא פועל נמרצות, בכשרון גדול ומחוייבות גדולה, במאבק ההסברה העולמי למען מדינת ישראל. הוא עומד מול מתקפות עוינות, אבל ממשיך להילחם למען צדקת דרכנו...", הפליג בשבח בנו. ושאלתי את עצמי לרגע, איזה "מתקפות עוינות"? על מה האיש הזה מדבר? על אמירה מינורית של ינון מגל וביקורת מדודה של עמית סגל בנושא מעורבות אותו בן בהחלטות הגורליות לחיינו כאן? ממש ליל הבדולח, רק לחוף האטלנטי.

אני נזכר שנתניהו נשאל באחד הראיונות שנתן לאחרונה על הרגע הכי מרגש שהיה לו במלחמה. כידוע, המלחמה הזו ניפקה לנו מספר דמיוני של רגעים מרגשים, סוחטי דמעות, מרטיטי נשמה ולב. גילינו כאן גיבורים בקנה מידה תנ"כי, גילינו כאן גבורה, גילינו שכול, קברנו 2,000 נפשות שכל אחת מהן היתה מדהימה ומרגשת בפני עצמה, החזרנו חטופים אחרי שנתיים בשבי חמאס. מה ענה נתניהו? "הרגע המרגש ביותר היה במהלך המלחמה שלא ראיתי את רעייתי ובניי כמה ימים - יצאתי לפני השטח נקרא לזה כך וראיתי אותם לכמה דקות, והייתה התרגשות גדולה מאוד". סוף ציטוט.

זה לא מקרי. אני זוכר שפעם, לפני יותר משני עשורים, כשעוד דיברנו, הוא סיפר לי שבנושא שרה "אני בעיקר קונה שקט". כל מי שעבד שם יודע שהמערכת כולה רתומה להשגת השקט התעשייתי המיוחל והבלתי מושג הזה. וזה יוצא די יקר, הקניה הזו. כשמתווסף למשוואה ולמאזן האימה גם הבן יאיר, זה כבר נטל כלכלי של ממש. שקט יקר. יכול להיות שהאסטרטגיה הזו חילחלה לנתניהו גם בנושאים אחרים, כמו עזה, למשל. הרי גם שם הוא "קנה שקט" וקיבל בסוף טבח. להבדיל אלפי הבדלות, כמובן.

מישהו צריך לעדכן את נתניהו (השר לשעבר יזהר שי, אביו השכול של סמ"ר ירון שי שנפל בקרב הגבורה על כרם שלום ב-7 באוקטובר) כבר עשה את זה ברשתות, שיש כאן מאות צעירים בני גילו של הגיבור ממיאמי שעמדו בפני מתקפות עוינות באמת. לא סרטון של ינון מגל או אמירה של עמית סגל. הם נלחמו להגנת ארצם ונפלו בקרב. הם רצו לתוך האש בלי לחשוב ובלי להסס כדי להציל ישראלים. יש עוד אלפים שנלחמו ונפצעו. מאות מהם קטועי גפיים, פצועים קשה, מרוסקי גוף ונפש, מנסים להשתקם. יש כאן מספר דמיוני של אלמנות, יתומים, הורים שכולים, אחיות ואחים שכולים, שנאבקים יום יום. תעלה איזה פוסט מרגש גם עבורם, ביבי. נסה להתרגש. זה מרגש, תאמין לי.

השבוע, בזמן שארונו של סגן הדר גולדין ז"ל, שנפל בקרב האחרון של מבצע "צוק איתן", הובא סוף סוף לעירו כפר סבא והוחזר למשפחתו, חזר הביתה גם האברך הקדוש יעקב ברגיל, ששוחרר מכלאם של הציונים הכופרים וחזר לבני ברק. בלוויה בכפר סבא הציבה משפחת גולדין מראה מול כולנו. היו שם 5 רמטכ"לים (מאייל זמיר דרומה) ואלפי אזרחים, שהמתינו לארון לאורך הדרכים המובילות הביתה עם דגלי ישראל ודגלי חטופים.

בבני ברק, לעומת זאת, התקיימה תהלוכת נצחון עליזה. העריק ברגיל, שכל חטאו היה שהוא רוצה להמשיך ליהרג באהלה של תורה בעוד בנינו ובנותינו נהרגים סתם, ללא משמעות, בשדה הקרב, הוסע בחוצות העיר בלימוזינה לבנה גדולה ומפוארת, כזו שעלות שכירתה היא אלפי שקלים. כל זה מתאפשר בחסות ממשלתו של האיש שלא מסוגל לעשות את המעשה היחיד שראוי לעשותו היום, וזה להכריז על חוק גיוס מלא-מלא לכו-לם, כדי להציל את המדינה, להציל את ישראל ולהציל את הציונות. הדבר היחיד שהאיש הזה רוצה באמת להציל, זה את עצמו.

השבוע (ב-11 בנובמבר) לפני 7 שנים בדיוק, החל הכסף הקטארי במזומן, בדולרים, להכנס לעזה. התגלגל לידי העמוד הראשון של "ידיעות" מאותו יום. "דולרים תמורת שקט", זו היתה הכותרת הראשית. כותרת המשנה: "הצעד הראשון בתהליך הרגיעה יצא אתמול לדרך". הצעד האחרון ב"תהליך הרגיעה" קרה, כזכור, ב-7 באוקטובר. הטקסט: "בחסות ישראל, במימון קטאר, 3 מזוודות ובתוכן 15 מיליון דולר במזומן עברו ביום שישי לרצועה. בסניפי הבנקים בעזה השתרכו תורים ארוכים של עובדי ציבור שבאו לקבל את משכורותיהם. זה לא מנע ממחבל פלסטיני לחדור לישראל ולהצית חממה בנתיב העשרה".

יש כאן את כל הסיפור, בקליפת אגוז. הפרשן יוסי יהושוע הוסיף ש"התמונה הזו כאבה לרבים לא רק בגלל הכסף, אלא כי דווקא ממשלת ימין בראשות נתניהו הטיפה במשך שנים למדיניות אחרת." צודק. אבל השוס מגיע אצל הפרשן שלמה פיוטרקובסקי. תחת הכותרת "פרוטקשן", הוא כתב: "בניגוד לסיוע בדלק או במזון שמגיע במידה רבה לאזרחים בעזה, הכסף הזה הוא פרוטקשן ישיר לטרור ומי שלא מבין את זה פשוט אוטם את עיניו מלראות נכוחה את המציאות בעזה. לפרוטקשן תכונה בעייתית מאוד. הוא מעורר תיאבון. מה שמספיק כביכול לחמאס כרגע, לא בהכרח יספיק לו בעוד חצי שנה. מה יקרה אז? האם לא נפגוש חמאס חזק יותר ומוכן יותר להתמודדות צבאית מול ישראל?"

זה מצמרר, אבל לא מפתיע, כי לא רק פיוטרקובסקי הזהיר. כולם הזהירו. כבר דווח שזמן קצר אחרי שהכסף החל לזרום, הביא ראש השב"כ נדב ארגמן מודיעין מדוייק לרה"מ לפיו חלק מהכסף הזה מגיע לחמאס שבונה איתו את מפלצת הטרור. נתניהו התעלם. אחרי השב"כ בא אמ"ן, שהביא מודיעין נוסף שמוכיח שחמאס בונה בכסף הזה יכולות טרור אסטרטגיות. נתניהו התעלם. לא רק התעלם, אלא הכפיל כעבור זמן את הסכום ל-30 מיליון במזומן, כל חודש. טיפ לסנוואר.

ירון אברהם חשף ביום רביעי מסמך ששיגר רונן בר לנתניהו כמה חודשים לפני הטבח ובו המלצה ברור לשנות מדיניות בעזה, לעבור לסיכולי מנהיגים, לשנות את משוואת ההרתעה, לפעול. נתניהו? התעלם. זה רק אפס קצהו (מהצד הקטן) של קרחון של ראיות שמוכיח את מה שכולנו יודעים: מי שהנחיל את המדיניות הזו, שחילחלה למרבה הצער גם לצמרת מערכת הבטחון, הוא נתניהו. בנימין נתניהו. אולמרט הגיע למסקנה שצריך לנקות את עזה מחמאס, ולא הספיק לסיים. הוא התחיל ב"עופרת יצוקה". בנט-לפיד הפסיקו את מזוודות הכסף. כמו שפיוטרקובסקי כתב, הם המירו אותן בדלק ובתלושי מזון למשפחות. זה לא מושלם, אבל זה לא מתדלק ישירות את הקופה של סנוואר וממנה למבריחים הבדואים בסיני. נתניהו חזר והחזיר.

זו הסיבה שהוא עושה הכל, כולל הכל, כדי לא להקים ועדת חקירה ממלכתית. הוא יודע שגם אם בראש הוועדה יעמוד יעקב ברדוגו אי אפשר יהיה להתעלם מהעובדות ומהמציאות. בעצם, יכול להיות שברדוגו יצליח. כדי להפיס את דעת הקהל הוא מדבר על ועדת חקירה "פריטטית", שהציבור יתמוך בה, ויהיו בה נציגים לאופוזיציה ונציגים לקואליציה, הורים שכולים מכאן והורים שכולים משם. ואתה שומע את זה, ולא מאמין. האיש הזה מפצל כל מה שניתן לפיצול, לדעתי הוא מסוגל לפצח ולפצל גם את הרכיבים הכי קטנים בטבע. הוא מכניס את השטות הזו גם לעולם השכול, כאילו זה רלוונטי.

הוא יודע שוועדה כזו לא תקום. ולכן, מה שהוא יעשה ברגע האחרון, אחרי שזה ייבלם, זה ינסה להקים ועדת בדיקה ממשלתית, כמו זו שהוקמה אחרי לבנון השניה. הוא יעשה את זה כדי לא להשאיר את זה פתוח ולחטוף אחר-כך ועדת חקירה ממשלתית מהממשלה הבאה, כפי שקרה עם אסון מירון ועם פרשת הצוללות. ברגע שהוא ימנה את יו"ר הוועדה ואת חבריה, הוא מאמין שיוכל לישון בשקט. אשרי המאמין.

בינתיים, נמשך הקרב על המשטרה. זה קרב אסטרטגי בעל חשיבות עליונה. חלק מהמשלטים כבר נכבשו על ידי בן-גביר, שהוא ידו הארוכה של נתניהו. אבל המבצר, כפי שהתברר, עוד עומד על תילו. כן, הם נוקטים באלימות וכוחנות מול מפגיני המחאה, גם הם מלווים בצחוקים ודאחקות את הפרובוקטור מרדכי דוד שמנסה בכוח לייצר מהומות וקטטות, כן, האכיפה הבררנית במסגרתה מפעילה משטרת ישראל את מיטב שוטריה ומעט אמצעיה כדי לא להפריע ליואב קיש בשנ"צ הצהריים בשבת, פן ייאלץ לשמוע שמות של חטופים שטרם חזרו. אבל בנושאים "הגדולים", כשהמפכ"ל ניצב בצומת החלטות והיה צריך לבחור בין בריון בשם יריב לוין לבין בג"ץ, הוא עשה את הבחירה הנכונה. מתברר שהמערכות בישראל ניצבות עדיין על תילן. הן מתערערות, הן סופגות, הן תחת מתקפה ברברית, אבל הן עדיין עומדות.

זה לא אומר שהמצב טוב. תחשבו על ההתנפלות על רפ"ק רינת סבן. מה זה מקרין לחוקרים ולשוטרים שאמורים להתמודד עם שחיתות? למי יהיה אומץ לחקור את פרשת דודי אמסלם? למי יהיה אומץ לחקור את השחיתות הבלתי נתפסת לכאורה של מאי גולן, שבדיוק מעבירה מיליארדים מכספי המגזר הערבי למשטרה, בעיצומה של החקירה נגדה? את כל זה יהיה צורך לשקם שיקום דחוף. לפני שיהיה מאוחר מדי.

כמה עצומה היתה אכזבתם הביביסטים והגביריסטים כשהתברר שהניצב שנתון תחת חקירת מח"ש אינו בועז בלאט. הם כבר תפרו לו את התכריכים. עכשיו יצטרכו לחשב מסלול מחדש, כי זה שנחקר קודם ע"י בן-גביר וזכה לקידום מהיר במיוחד, אחרי שעבר את ה"אודישן" הקבוע אצל קובי יעקובי, מקורבו של השר (ונחקר בעצמו). אז מה עושים? מפיצים סיפורים ומעשיות, ממציאים "רומנים" אסורים, שופכים טונות של רעל, פייק ותועבה על כל מי שמעז לעמוד בדרכם. עכשיו זה תורו של המפכ"ל. אני מקווה ומאמין שהוא יודע שבסופו של דבר מה שההסטוריה תזכור מהפרשה הזו, זה מי הגן על הדמוקרטיה ומי חיבל בה.

גם ההרכב הכי שמרני של בג"ץ, שדן השבוע בפרשת הפצ"רית, לא סיפק לקושרים נגד הדמוקרטיה את הסחורה. כבר ברור שהשופט אשר קולה לא ייגע בתיק הזה. כבר ברור שיריב לוין לא ימנה את החוקר, כי בישראל אין פרקטיקה כזו. הנחקרים או הפוליטיקאים לא ממנים חוקרים. הפרקליטות הציעה הצעה סבירה. יריב לוין סירב לכל פשרה. התוצאה תהיה, כרגיל, משהו באמצע. יריב לוין ינחול עוד מפלה. מבחינתו, זה יהיה נצחון. העיניים נשואות לפריימריס. הוא יוכל לטעון שנלחם כמו אריה (אבל נפל כמו חמור).

ההגיון של האנשים האלה גמיש יותר מנדיה קומנצ'י, בשעתה. הם טוענים שהיועמ"שית לא יכולה ללוות ולפקח על חקירת הפצ"רית כי יתכן שתצטרך להעיד במסגרתה. טיעון הגיוני. אגב, כל נתוני החקירה מצביעים שהפצ"רית לא פעלה מחוץ לפצ"ריה, לא היו לה שותפי סוד בחוץ, היועמ"שית, כמו גם פרקליט המדינה ושאר הגורמים הממלכתיים (הרמטכ"ל ודובר צה"ל וכו') לא ידעו.

אבל, אם לפצ"רית יש כאן ניגוד עניינים (מינורי, יש להוסיף), מה עם העובדה שהם רוצים למנות את חברי ועדת החקירה שתחקור את הממשלה בנושא ה-7 באוקטובר? האם נתניהו ושאר שרי ממשלת ה-7 באוקטובר לא נמצאים כאן בניגוד עניינים משווע? אחד מבאי כוח העותרים השבוע בבג"ץ השווה את היועמ"שית לאלה ההודית קאלי, "יש לה הרבה ידיים". כלומר, היא הראש, היא המפעילה. לפי ההגיון הזה, כל ממשלת ישראל היא זרועותיו של תמנון בשם בנימין נתניהו. ולכן, כל פעולה של מי משריו או חכ"יו היא בעצם ידו הארוכה.

אגב, בניגוד ליועמ"שית, במקרה של נתניהו זה גם נכון. לא רק הממשלה משרתת כל גחמה שלו, גם הכנסת, כולל כל חברי הקואליציה. שתי רשויות שהפכו לאחת שכולה ביבי. אבל העיקר שהוא חתום על הסדר ניגוד עניינים והעיקר שהוא לא יעשה שום דבר שיכול לפגוע במשפטו. מה, מה פתאום? הוא רק מנסה לפרק ולהרוס את הרשות העצמאית היחידה, האחרונה, שאמורה לשמור על הדמוקרטיה.
בתוך המולת השבוע נשכח דו"ח של מבקר המדינה בנושא "העדר תפיסת בטחון לאומי" והשפעתה על ה-7/10. זה משעמם, לכאורה. אבל זה לא. זה הוביל לטבח, זו המנטליות, זו המדיניות שהוביל נתניהו והמבקר גם כותב את זה. "לכאורה קיים קשר ישיר בין העדר התפיסה ובין הסיבות שהביאו ל-7/10."
בראיית המבקר, "כשל מתמשך של הדרג המידני הביא שכך שלא מימש את אחריותו לוודא כי ישראל ערוכה לאתגרי הבטחוני" וכי" ראש הממשלה נתניהו לא מימש את אחריותו האישית בנושא."

הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט סיפר השבוע באיזה מצב מצא את ראשי המדינה כשנכנס לדיון הראשון בקבינט המלחמה 4 ימים לאחר הטבח, ב-11 באוקטובר 2023. איזנקוט היה מגדולי המזהירים מאסון ערב ה-7 באוקטובר, בטונים ומילים בהם מעולם לא השתמש, כעת הוא מגדולי המטיפים להקמת ועדת חקירה ממלכתית.

סיפור נוסף שלו, מדגים את החובבנות, הרשלנות, הזילזול והשכונתיות בהן ניהל נתניהו את ענייניה הרגישים ביותר של המדינה: עם הקמת הממשלה הנוכחית, בחודש מרץ 2023, ישב איזנקוט בוועדת החוץ והבטחון לצורך הצגת מפת האינטרסים הלאומיים של ישראל. את ההצגה הוביל סגן ראש המל"ל, שהחל לקרוא את העקרונות. איזנקוט הציץ במסמך וראה שהתאריך המוטבע עליו היה אוגוסט 2022. ימיה של ממשלת השינוי, זצוק"ל. "תגיד, ביבי אישר את המסמך הזה?", שאל איזנקוט, וסגן ראש המל"ל ענה "כן, הוא קיבל את זה בדואר לשבת וסימן וי", השיב.

"אז תפנו את תשומת ליבו", הוסיף איזנקוט, "שזו מפת האינטרסים הלאומיים של ממשלת בנט - עבאס ואני מברך על כך שאימץ אותם". חלק מהנוכחים צחקו. חלק נבוכו. היו"ר אדלשטיין, הי"ד, מיהר לדפדף הלאה. אז, הוא עוד האמין בנתניהו. כי זה הדפוס, זו הדרך, זה מה שיש: הוא אישר המסמך הזה כמו שהוא עבר על המסמך שהעביר לו השב"כ ערב הטבח, כמו שהוא קרא את המסמכים שמראים שסנוואר משתמש בכסף הקטארי לטרור, כמו שהוא קרא על מצבו של האתר במירון באינספור המסמכים ששוגרו אליו, כמו שהוא מטפל בכל דבר. יהיה בסדר. עד שזה כבר לא בסדר. ואז, צריך להפיל את זה על מישהו אחר.

לסיום, סיפור אמיתי שפורסם השבוע במדור מדע כלשהו: פיסיקאי בכיר מאוניברסיטת קורנל מעריך שחייו של היקום יסתיימו ב"מעיכה גדולה ודרמטית", די בקרוב. הפיזיקאי חקר את תוחלת חיי היקום תוך שימוש ב"אנרגיה אפלה" והגיע למסקנה שהיקום ממשיך עכשיו להתפשט עד שיגיע לנקודת איזון ויתחיל להתכווץ בחזרה, ואז הוא ינפח את נשמתו במה שמכונה "מעיכה גדולה" (Big crunch) דרמטית. למי שדואג, זה אמור לקרות עוד כ-11 מיליארד שנה. ממה הרף עין בחיי יקומים.

אני לא פיזיקאי מקורנל, אלא סתם עתונאי מישראל, ובחרתי לסיים עם זה את הטור כי אני מעריך שחלק ניכר מקוראיו מרגיש שאנחנו כבר בעיצומה של "המעיכה הגדולה" וכי יש כאן שימוש באנרגיה אפלה. אפלה מאוד אפילו. ואני חושב שחשוב להגיד ברגעים האלה ממש שהאפלה הכי גדולה מתרחשת לפני זריחת השמש. אנחנו נילחם על המקום הזה ונעשה הכל שהקראנצ'יות היחידה בה ניתקל בדורנו, תהיה בחטיפים למיניהם.