קית' ואביבה סיגל הגיעו לוועדה המיוחדת באו"ם נגד עינויים, יחס ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים של האו"ם בז'נבה (UNCAT), שם השניים השמיעו עדויות זוועה מהמציאות בשבי חמאס.
אזהרה: חלק מהתכנים הינם קשים לקריאה
"רק לשם ה'שעשוע', נהגו השומרים להשוות את איברי גופי עם אלה של שבוי אחר, איימו עלינו בסכינים, השפילו אותנו, מנעו מאיתנו ללכת לשירותים עד שלא יכולנו להתאפק יותר", סיפר קית' סיגל.
אשתו, אביבה, שיתפה באונס שעברה אחת משורדות השבי: "היא סיפרה על עוד צעירה שנלקחה על ידי מחבל למקלחת, שאמר לה להתפשט והכריח אותה לבצע בו מין אוראלי ולחייך לאחר מכן. בנוסף, היא סיפרה על נערה בת 16 שהוכרחה להתקלח בפני אחד המחבלים. "היא בת 16, ", אמרה בקול חנוק, "היא מעולם לא הראתה לאף אחד את גופה. מחבל חמאס פשוט עמד שם, הסתכל עליה וחייך".
הזוג סיגל הגיע מטעם משלחת ישראלית בין משרדית, בראשות מנכ"ל משרד המשפטים, איתמר דוננפלד, ושגריר ישראל למוסדות האו"ם בז'נבה.
במהלך הדיון, הציג בפני הוועדה מנכ"ל משרד המשפטים מר איתמר דוננפלד את מחויבותה המלאה של מדינת ישראל לאמנה נגד עינויים, קרא לחברי הוועדה להיצמד לעובדות ולחוק וביקש מהם להימנע מלהדהד תעמולה אנטישמית.
בעדותו אמר קית 'סיגל לשאר החברים בוועדה: "אני לא מבקש מכם רחמים. אני מבקש מכם שתוודאו שהזוועות שהטרוריסטים ביצעו בי ובאחרים בשבי, לא יקרו שוב לעולם". בהמשך הוסיף ואמר סיגל כי במשך 50 ימים היה עם אשתו אביבה עד לשחרורה. "אחר כך הוחזקתי לעיתים עם שבויים אחרים, לעיתים בבידוד מוחלט. בסך הכול, הצטברו כשישה חודשים שבהם הייתי לבד לגמרי - בן 66, מנותק מהעולם, מפוחד, בלי לדעת מה עלה בגורל אהוביי. איימו עלינו בסכינים, השפילו אותנו, מנעו מאיתנו ללכת לשירותים עד שלא יכולנו להתאפק יותר. נשללה ממני כל זכות אנושית בסיסית. הורעבתי ואף נמנע ממני לשתות מים", שיתף את באי הוועדה.
עוד סיפר שורד השבי כי יותר מפעם אחת הכריחו אותו מחבלים להתפשט מול עיניהם, וגילחו את גופו.
"בכל תקופת השבי בעזה דמיינתי את הרגע שבו אשוב הביתה ואלך לבקר את אמי הקשישה. הדבר הראשון ששאלתי את אשתי כשחזרתי במסוק בדרכי לבית החולים היה על מצבה של אמי. היא נפטרה חודשיים לפני שחרורי. היא לא זכתה לדעת שחזרתי. אני לא זכיתי להיפרד ממנה", אמר.
אביבה סיגל, אשתו של קית', העידה אף היא בפני הוועדה: "כשנלקחנו מתחת לאדמה בעזה, היה שם ילד מהקהילה שלי. הטרוריסטים של חמאס קשרו את הידיים שלו באזיקונים. הוא היה מלא בדם, אנחנו היינו מלאים בדם, ובהמשך, כשאחד המחבלים הגיע להוריד לו את האזיקונים עם קאטר, הוא חתך לו את היד. רציתי פשוט לצרוח, וראיתי את המחבל מחייך תוך כדי שהוא עושה את זה".
בהמשך הוסיפה ואמרה: "במשך 51 יום הייתי בטוחה שאני אמות כל הזמן. איימו עליי, הרעיבו אותי, לא קיבלתי מספיק מים, איבדתי 10 קילו ב- 51 יום. הייתי מחביאה אוכל לקית'. ראיתי אותו, הוא איבד משקל. אנחנו איבדנו משקל בזמן שהמחבלים העלו משקל. הם אכלו ולעסו מולנו, בזמן שהם לא נתנו לנו שום דבר לאכול".
"הדבר הנורא עבורי היה לראות איך עינו את בעלי קית' ומה שהם עשו לבנות, נאסר עליי לחבק, להגיש עזרה או לבכות. אני חייבת לומר שניסיתי כל הזמן הזה לשמור על האנושיות שלי כאדם", אמרה. "הכריחו אותנו לשכב מ- 17:00 עד 9:00 למחרת, נאסר עלינו לזוז. הגוף שלי כאב. רציתי למתוח את עצמי. רציתי לשבת. רציתי לצרוח "רק תנו לי לשבת 5 דקות". לא הרשו לי. איימו עליי שיהרגו אותי. באחד הלילות, הוצאתי את הרגל שלי מהשמיכה, מחבל של חמאס הגיע וצרח עליי שאסור לי לעשות את זה. זה נשמע כמו משהו קטן, אבל זו רמת השליטה שהייתה להם עלינו כל הזמן. רוב הזמן שהייתי בעזה סבלתי מכאבי בטן ושלשולים בגלל שהם נתנו לנו לשתות מים מזוהמים. אני בת 62 ונאלצתי לבקש אישור ללכת לשירותים".