סבלנות אסטרטגית נדרשת במצב בו מצד אחד ישנן גם הצדקה וגם הזדמנות לפעול צבאית, ומצד שני מתחילים תהליכים חיוביים שעשויים או לבטל את הצורך בלחימה - או שיעשו אותה בעתיד קלה יותר.
מיד אחרי שבעה באוקטובר ולאור התסכול העצום אומצו במערכת הביטחון שתי מסקנות בנוגע לעתיד. המסקנה הראשונה - אסור לישראל לאפשר ל"מפלצות" כמו חמאס או חיזבאללה לגדול ולגדול. עלינו לפעול באופן תקיף בכדי למנוע מארגונים אלה או דומים להם להתעצם. גישת "ההכלה" שבפועל הייתה קיימת מאז 2006 הייתה טעות קשה.
המסקנה השנייה הייתה שאסור לנו לאפשר מצב בו ישובים ישראלים יהיו הקדמיים ביותר מול האויב. והיות שישנם ישובים צמודי גדר הן בעוטף עזה והן בגבול לבנון - חובה שנייצר "מרחב אבטחה" לפנים בתוך שטח האויב.
הגישה החדשה, המסתמכת על אותן שתי מסקנות מיושמת כיום בשלוש זירות - בעזה, בלבנון ובסוריה. לכאורה אין לישראל שום אלטרנטיבה אחרת אם היא לא מוכנה לקחת שום סיכון שאירועי ה-7.10 יחזרו שוב.
גישה נחושה ותקיפה זו היא נכונה, ותמשיך להיות נכונה כל עוד לא יווצרו תהליכים אחרים, בחלקם חיצוניים לנו, שעשויים לייצר מציאות ביטחונית טובה גם ללא מקסום מלא של שתי המסקנות המדוברות.
כשבוחנים את המצב בזהירות ניתן לזהות כי תהליכים כאלה כן קורים בכל שלוש הזירות. התהליכים הללו בראשיתם, התקדמותם איטית ולא ניתן להבטיח כי יצליחו, אבל בכל שלוש הזירות נכון לתת להם צ'אנס.
האתגר הגדול ביותר
נתחיל בלבנון. לפי ההסכם בין ישראל ולבנון מלפני יותר משנה, אסורה נוכחות של חיזבאללה מדרום לנהר הליטאני. זמן קצר אחרי אותו הסכם החלה להיווצר דינמיקה חשובה יותר. נשיא לבנון החדש וממשלתו, תחת לחץ אמריקני כבד, החליטו כי יש לפרק את חיזבאללה מנשקו בכל לבנון. מדובר באתגר עצום שספק אם לבנון תוכל לעמוד בו, אבל מבחינתנו שווה לתת לו צ'אנס. נכון, ההצלחה עד כה גם מדרום לליטאני וגם במקומות אחרים היא קטנה. יש המון סיבות לקושי ולאי עמידה של ממשלת לבנון בהתחייבותה.
פירוק חיזבאללה מנשקו הוא אתגר הגדול פי 10 מהקושי לחוקק בישראל חוק גיוס. נדרשת סבלנות גם מצידנו. השאלה העיקרית אינה מה המצב כיום, אלא מהי המגמה. האם חיזבאללה יותר מתחזק או יותר מתפרק? התקיפות שישראל מנהלת מול חיזבאללה כבר מאז "הפסקת האש" לפני שנה הן כירורגיות וטוב שכך. תקיפות ישראליות מדודות עשויות לסייע לממשלת לבנון, תקיפות מסיביות (ובוודאי אם תיעשנה באזור ביירות) עלולות להפריע.
גם מי שטוען כי חיזבאללה מצליח חלקית לשקם את כוחו יסכים כי אין לחיזבאללה כעת כוונה לפתוח במערכה כוללת נגד ישראל. אם היה רוצה כבר היו לו מאות סיבות טובות לעשות זאת. ולכן האינטרס הישראלי הוא להימנע מחידוש המלחמה בגזרה זו. המסקנה של ה-7.10 שיש לפעול לפגיעה באויב כאשר הוא "עוד קטן" עדיין נכונה - אך שינוי המומנטום בלבנון הוא שיקול מאזן.
גישה דומה של סבלנות אסטרטגית נכון לאמץ גם ביחס לשתי הזירות האחרות - עזה וסוריה. אם נרצה לחדש את המלחמה נגד חמאס נוכל לעשות זאת בעוצמה תוך יום, אבל בשלב זה נכון לתת צ'אנס לחזון של טראמפ ולכוח הבינלאומי שאמור להיכנס לעזה ולפרק את החמאס מנשקו. הסיכוי שהדבר יצליח אינו גדול, אך אסור שאנחנו נקלקל אותו ונואשם בכך.